, ש"ז, בכנ' מַחְסוֹרְךָ, מַחְסֹרוֹ, מ"ר מַחְסֹרֶיךָ, —  א) מה שיחסר לאדם, צרכו:  ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מַחְסֹרוֹ אשר יחסר לו (דבר' יה ז=ח).  ויאמר האיש הזקן (להאורח בחוץ) שלום לך רק כל מַחְסוֹרְךָ עלי רק ברחוב אל תלן (שפט' יט כ). —  ב) כמו חֹסֶר:  מקום אשר אין שם מַחְסוֹר כל דבר אשר בארץ (שפט' יח י).  וגם תבן גם מספוא יש לחמורינו וגם לחם ויין יש לי ולאמתך ולנער עם עבדיך אין מַחְסוֹר כל דבר (שם יט יט).  יראו את יי' קדשיו כי אין מַחְסוֹר ליראיו (תהל' לד י).  איש מַחְסוֹר אהב שמחה אהב יין ושמן לא יעשיר (משלי כא יז).  מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב ובא כמהלך ראשך וּמַחְסֹרֶיךָ כאיש מגן (שם ו י=יא).  וּמַחְסֹרֶיךָ כאיש מגן (שם כד לד). —  דבר פלוני רק לְמַחְסוֹר, גורם לעושהו מַחְסוֹר:  מחשבות חרוץ אך למותר וכל אץ אך לְמַחְסוֹר (משלי כא ה).  בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך לְמַחְסוֹר (שם יד כג).  נתן לעשיר אך לְמַחְסוֹר (שם כב יו). —  ולהפך, אין מַחְסוֹר, אין זה גורם נזק:  נותן לרש אין מַחְסוֹר (שם כח כז). —  ובתו"מ:  שתתן לכל בריה צרכיה ולכל גויה וגויה די מחסורה (ירוש' ברכ' ד ח:).  ואני פותח ומשיב רוחות מעלה עננים ומוריד גשמים ומזריח חמה ומגדל צמחים ומדשן פירות ועורך שלחן לפני כל אחד ואחד צרכיו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה (מד"ר שה"ש, מה יפו). —  ובסהמ"א:  וכל אשר ישאלו בפיהם גם חטים ושעורים ושמן ויין וכל מחסור לבדק המלאכה וגם לבדק המזבח (יוסיפון, פרק ג). —  ואמר המשורר:  תן לכל שואל כלבו ואם אין ענהו מענה רך, ותן חלק לכל חסר בהונך ועת מתן זכור את מחסורך (ר"ש הנגיד, יהוסף).