שזו"נ, מַחֲנֵה, מַחֲנֵהוּ, מ"ר מַחֲנוֹת, מַחֲנִים, מ"ז מַחֲנָיִם, בכנ' מַחֲנֶיךָ, מַחֲנֵיכֶם, מַחֲנֵיהֶם, — א) חבורה פחות או יותר גדולה של אנשים ובהמה וכו' הֹלכים וחֹנים יחד בדרך, Schar; troupe: ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן ואת הבקר והגמלים לשני מַחֲנוֹת ויאמר אם יבוא עשו אל הַמַּחֲנֶה האחת והכהו והיה הַמַּחֲנֶה הנשאר לפליטה (בראש' לב ח-ט).  מי לך כל הַמַּחֲנֶה הזה אשר פגשתי (שם לג ח).  ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב כאשר ראם מַחֲנֵה אלהים זה (שם ב-ג).  ויעל עמו גם רכב גם פרשים ויהי הַמַּחֲנֶה כבד מאד (שם נ ט).  ויסע מלאך האלהים ההלך לפני מַחֲנֵה ישראל וילך מאחריהם וכו' ויבא בין מַחֲנֵה מצרים ובין מַחֲנֵה ישראל (שמות יד יט-כ).  וחנו בני ישראל איש על מַחֲנֵהוּ ואיש על דגלו (במד' א כב).  דגל מַחֲנֵה יהודה לצבאתם (שם ב ג).  ונסע אהל מועד מַחֲנֵה הלוים בתוך הַמַּחֲנוֹת (שם יז).  ובא אהרן ובניו בנסע הַמַּחֲנֶה (שם ד ה). — ובפרט גדוד גדול של צבא ההֹלך למלחמה: כי תצא מַחֲנֶה על איביך (דבר' כג י).  ויאספו ויעלו חמשת מלכי האמרי וכו' הם וכל מַחֲנֵיהֶם ויחנו על גבעון וילחמו עליה (יהוש' י ה).  ויצאו הם וכל מַחֲנֵיהֶם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים (שם יא ד).  ויהם יי' את סיסרא ואת כל הרכב ואת כל הַמַּחֲנֶה לפי חרב לפני ברק וכו' וברק רדף  אחרי הרכב ואחרי הַמַּחֲנֶה עד חרשת הגוים ויפל כל מַחֲנֵה סיסרא לפי חרב (שפט' ד יה-יו).  נתן האלהים בידו את מדין ואת כל הַמַּחֲנֶה (שם ז יד).  וישם יי' את חרב איש ברעהו ובכל הַמַּחֲנֶה וינס הַמַּחֲנֶה עד בית השטה (שם כב).  וזבח וצלמנע בקרקר וּמַחֲנֵיהֶם עמם (שם ח י).  ויאספו פלשתים את מַחֲנֵיהֶם למלחמה (ש"א יז א).  הפך ידיך והוציאני מן הַמַּחֲנֶה כי החליתי (מ"א כב לד).  ולא היה מים לַמַּחֲנֶה ולבהמה אשר ברגליהם (מ"ב ג ט).  ויקבץ בן הדד מלך ארם את כל מַחֲנֵהוּ ויעל ויצר על שמרון (שם ו כד).  קול המלה כקול מַחֲנֶה (יחזק' א כד).  אם תחנה עלי מַחֲנֶה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח (תהל' כז ג). — ובהשאלה, מספר רב מאד של אַרְבֶּה וכדומ': ויי' נתן קולו לפני חילו (הארבה שעלה אז על הארץ) כי רב מאד מַחֲנֵהוּ כי עצום עשה דברו (יוא' ב יא). — ב) המקום שחֹנֶה שם המחנה, והמקום והמחנה יחד, Lager; camp: והוא לן בלילה ההוא בַּמַּחֲנֶה (בראש' לב כב).  ויהי בערב ותעל השלו ותכס את הַמַּחֲנֶה ובבקר היתה שכבת הטל סביב לַמַּחֲנֶה (שמות יו יג).  ויחרד כל העם אשר בַּמַּחֲנֶה ויוצא משה את העם לקראת האלהים מן הַמַּחֲנֶה (שם יט יו-יז).  ויהי כאשר קרב אל הַמַּחֲנֶה וירא את העגל (שם לב יט).  ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ לַמַּחֲנֶה הרחק מן הַמַּחֲנֶה (שם לג ז).  ויצו משה ויעבירו קול בַּמַּחֲנֶה לאמר (שם לו ו).  והוציא את כל הפר אל מחוץ לַמַּחֲנֶה אל מקום טהור (ויקר' ד יב).  וינצו בַּמַּחֲנֶה בן הישראלית ואיש הישראלי (שם כד י).  וישלחו מן הַמַּחֲנֶה כל צרוע וכל זב (במד' ה ב).  ויגז שלוים מן הים ויטש על הַמַּחֲנֶה כדרך יום (שם יא לא).  וארון ברית יי' ומשה לא משו מקרב הַמַּחֲנֶה (שם יד מד).  כי יי' אלהיך מתהלך בקרב מַחֲנֶךָ וכו' והיה מַחֲנֶיךָ קדוש (דבר' כג יה).  וגרך אשר בקרב מַחֲנֶיךָ (שם כט י).  ויבאו  הַמַּחֲנֶה וילינו בַּמַּחֲנֶה (יהוש' ו יא).  ויבאו אל יהושע אל הַמַּחֲנֶה שלה (שם יח ט).  רד אתה ופרה נערך אל הַמַּחֲנֶה וכו' וירד הוא ופרה נערו אל קצת החמשים אשר בַּמַּחֲנֶה (שפט' ז י-יא).  והנה צלול לחם שערים מתהפך בְּמַחֲנֵה מדין (שם יג).  ויך את הַמַּחֲנֶה וְהַמַּחֲנֶה היה בטח (שם ח יא).  והנה לא בא איש אל הַמַּחֲנֶה מיביש גלעד (שם כא ח).  ויהי כבוא ארון ברית יי' אל הַמַּחֲנֶה וירעו כל ישראל (ש"א ד ה).  ויצא איש הבנים מִמַּחֲנוֹת פלשתים (שם יז ד).  קח נא לאחיך את הקליא הזה ועשרה לחם הזה והרץ הַמַּחֲנֶה לאחיך (שם יז).  ויאמר אליו מִמַּחֲנֵה ישראל נמלטתי (ש"ב א ג).  ויעבר הרנה בַּמַּחֲנֶה כבא השמש לאמר איש אל עירו (מ"א כב לו).  ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמריהם הַמַּחֲנֶה כאשר היא וינסו אל נפשם ויבאו המצרעים האלה עד קצה הַמַּחֲנֶה (מ"ב ז ז-ח).  ויצא מלאך יי' ויכה בְּמַחֲנֵה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף (ישע' לז לו).  ואעלה באש מַחֲנֵיכֶם ובאפכם (עמו' ד י).  ושפכת עליה סללה ונתתה עליה מַחֲנוֹת ושים עליה כרים סביב (יחזק' ד ב).  וכן תהיה מגפת הסוס הפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר יהיה בַּמַּחֲנוֹת ההמה (זכר' יד יה).  ויקנאו למשה בַּמַּחֲנֶה (תהל' קו יו). —  ומ"ז מַחֲנָיִם, שני מחנות: שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחלת הַמַּחֲנָיִם1 (שה"ש ז א).  — ג) מושב פתוח, לא מבֻצר: ומה הארץ אשר הוא ישב בה הטובה הוא אם רעה ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הַבְּמַחֲנִים אם במבצרים (במד' יג יט). — ד) °בחכמת הכוכבים, מַחֲנוֹת הַלְּבָנָה: ואנשי החכמה הזאת הפרידו מן הצורות האלה צורות קראו אותן מחנות הלבנה וכו' ומספרם כ"ח צורה כגון מספר הימים שלבנה סובבת בהן את הרקיע וע"ז נקראו אלה מחנות הלבנה (ר"א בר"ח הנביא, חשבון מהנך הכוכב' יז, כ"י פריז).  דע כי הקדמונים חלקו הגלגל לכ"ח חלקים וקראו אותם מחנות (ראב"ע, כלי נחשת כו).  ומן הכוכבים האלה שבמזל השמיני כ"ח כוכבים כנגד שנים עשר מזלות מכוונים כנגדם מחולקים עליהם וכל כוכב מהם נקרא מחנה ויש שם מחנה שיש בה שלשה כוכבים כאחד ויש שם מחנה שיש בה ארבעה וחמשה כוכבים וששה וכו' והם מכוונים כנגד המזלות שתי מחנות ושליש מחנה לכל מזל ומזל והם שקוראים אותם בלשון ערבי (אל מאנזל) [אל מחל] ומחנות אלו אין אנו יודעים שמותם בלשון ערבי (צ"ל עברי) ואין אנו יודעים שם אחד מהם חוץ מכימה והוא במחנה השלישית למחנות שהיא מכוונת כנגד ראש מזל טלה והוא שקורין אותה בלשון ערבי (תתה) [תריה]  ונמצאת מחנה כימה מכוונת בין מזל טלה ומזל שור (רמב"ם, פי' על ר"ה יא:).  במדת כ"ח מחנות הלבנה כי היא המשערת כל המזלות ושאר הגלגלים באלו המחנות הידועות בכל חדש וחדש (ר"י אברבנאל, תרומה).  כי מקום הירח ושאר כוכבי לכת ומחניהם במזלות בכל עת ועת מהלכם ברקיע (ישו"ע לר"י ישראלי לט.).   ומעתה נרשום על קו המסלול הזה מקצת מחנות הלבנה ונתחיל במחנה ראשונה שהוא מקום שעת המולד (נחמ' ונעים רט).  שחכמי הודו חלקו את גלגל המזלות לכ"ח חלקים וקראו לכל חלק מחנה והגיע לכל מחנה ומחנה קרוב לי"ג מעלות ומצאו בעיונם שלפי מצב הירח בכל מחנה ומחנה יגיד לנו איכות טבע זמן ההוא מה יהיה לו קר או חם לח או יבש וכו' וכן על דרך זה עיינו על כל מחנה ומחנה  עד סוף כל הכ"ח מחנות שבכל הקף הלבנה (שם רצט).