1, ש"ז, — א) יום מָחָר, או מָחָר בלבד, יום מהימים שאחרי היום שאנו בו, Künftig, später; plus tard; afterwards: וענתה בי צדקתי ביום מחר כי תבוא על שכרי לפניך (בראש' ל לג).  והיה כי ישאלך בנך מָחָר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יי' ממצרים (שמות יג יד).  כי ישאלך בנך מָחָר לאמר מה העדת והחקים וכו' ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים (דבר' ו כ-כא).  כי ישאלון בניכם מָחָר לאמר מה האבנים האלה (שבירדן) לכם ואמרתם להם אשר נכרתו מימי הירדן מפני ארון ברית יי' (יהוש' ד ו-ז).  ואם לא מדאגה מדבר עשינו את זאת (לבנות מזבח בעבר הירדן מזרחה) לאמר מָחָר יאמרו בניכם לבנינו לאמר מה לכם וליי' אלהי ישראל וכו' והיה כי יאמרו אלינו ואל דרתינו מָחָר ואמרנו ראו את תבנית מזבח יי' אשר עשו אבותינו (שם כב כד-כח).  ומצוי בתו"מ במשמ' זו: כדי שלא לנעול את הדלת לפני בני אדם שלמחר הוא מבקש ללוות והוא אינו מוצא (ר' יודן, ירוש' גיט' א מג ד).  וכך היו כותבים בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה וביטלום (ר"ה יח:). — ב) נתיחד להיום שאחרי היום שאנו בו, שיתחיל אחרי הלילה שאחרי היום הנכחי, morgen; demain; to-morrow: לך אל העם וקדשתם היום וּמָחָר וכבסו שמלתם (שמות יט י).  הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל יי' וסר הערב מפרעה מעבדיו ומעמו מָחָר רק אל יסף פרעה התל (שם ח כה).  וישם יי' מועד לאמר מָחָר יעשה יי' הדבר הזה (שם ט ה).  שבת קדש ליי' מָחָר את אשר תאפו אפו (היום) ואת אשר תבשלו בשלו ואת כל העדף הניחו לכם למשמרת עד הבקר (שם יו כג).  מָחָר אנכי נצב על ראש הגבעה (שם יז ט).  חג ליי' מָחָר (שם לב ה).  מָחָר פנו וסעו לכם המדבר (במד' יד כה). היו לפני יי' אתה והם ואהרן מָחָר וקחו איש מחתתו (שם יו יו-יז).  התקדשו כי מָחָר יעשה יי' בקרבכם נפלאות (יהוש' ג ה).  אל תירא מפניהם כי מָחָר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל (שם יא ו).  והיה אתם תמרדו היום ביי' וּמָחָר אל כל עדת ישראל יקצף ( שם כב יח).  לין פה וייטב לבבך והשכמתם מָחָר לדרככם (שפט' יט ט).  עלו כי מָחָר אתננו בידך (שם כ כח).  כה תאמרון לאיש יביש גלעד מָחָר תהיה לכם תשועה בחם השמש וכו' ויאמרו אנשי יביש מָחָר נצא אליכם (ש"א יא ט-י).  אם אינך ממלט את נפשך הלילה מָחָר אתה מומת (שם יט יא).  הנה חדש מָחָר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול (שם כ ה).  הדבר הזה עשה לך יי' היום הזה וכו' וּמָחָר אתה ובניך עמי (שם כח יח-יט).  שב בזה גם היום וּמָחָר אשלחך (ש"ב יא יב).  תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מָחָר (מ"ב ו כח).  אכול ושתו כי מָחָר נמות (ישע' כב יג).  והיה כזה יום מָחָר גדול יתר מאד (שם ט יב).  מָחָר רדו עליהם (דהי"ב כ יו).  אל תתהלל ביום מָחָר כי לא תדע מה ילד יום (משלי כז א).  אל תאמר לרעיך לך ושוב וּמָחָר אתן ויש אתך (שם ג כח).  יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם וּמָחָר אעשה כדבר המלך (אסת' ה ח).  ינתן גם מָחָר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום (שם ט יג). — לְמָחָר, כמו מָחָר: ושמתי פדת בין עמי ובין עמך לְמָחָר יהיה האת הזה (שמות ח יט). — ולהזמן של מָחָר: למתי אעתיר לך ולעבדיך וכו' ויאמר לְמָחָר (שמות ח ה-ו).  ואל העם תאמר התקדשו לְמָחָר ואכלתם בשר (במד' יא יח).  קם קדש את העם ואמרת התקדשו לְמָחָר (יהוש' ז יג).  ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי וגם לְמָחָר אני קרוא לה עם המלך (אסת' ה יב). — כָּעֵת מָחָר: הנני ממטיר כעת מָחָר ברד כבד מאד (שמות ט יח).  כעת מָחָר אשלח אליך איש מארץ בנימן (ש"א ט יו).  כי כעת מָחָר אשים את נפשך כנפש אחד מהם (מ"א יט ב).  כי אם כעת מָחָר אשלח את עבדי אליך (שם כ ו).  כה אמר יי' כעת מָחָר סאה סלת בשקל מ"ב ז א.  וסאה סלת בשקל יהיה כעת מָחָר בשער שמרון (שם יח).  ובאו אלי כעת מָחָר יזרעאלה (שם י ו). — כעת מָחָר הַשְּׁלִשְִּׁית, היום שאחרי יום מחר: כי אחקר את אבי כעת מָחָר השלשית ש"א כ יב. — ומצוי בתו"מ במשמ' זו: אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא למחר משכים והולך (ר' יוסי בר' יהודה, ערוב' נב.).  חמין שהוחמו מע"ש למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו ( שבת לט:). — °בְמָחָר: במרע אל תתחר, ודרכו אל תבחר, בליל פה ובמחר, מקומט בקברים (דונש, דעה לבי). — °לא היה להדבר מָחָר, לא נגמר היום הנכחי: מפאת אפלתה לא נבקע שחר, וליום גלותה לא היה מחר, וכוכב אור פדותה עדי ארץ סחר (רמב"ע, סליחה, דוח נפש). — °אחרי מָחָר: שחר פני נדיב וימלא משאלך לפני עלות שחר, ושפת נבלים תענה לך לך היום ותשוב אחרי מחר (בן המלך והנזיר).