1, ש"נ, מ"ר מַחְרָאוֹת, — שֵם הפשוט הגס לבית הכסא, Abtritt; lieux d'aisance; privy: ויתצו את בית הבעל וישמהו למחראות2 עד היום (מ"ב י כז). — והשתמשו במלה זו גם בסהמ"א: הפח והפח' מושלכים בבית עד אפס מקום למדרך כף רגל ושאר הבית משולח ונעזב היה למחראות ונפש הבעל סר וזעף (חמדת הימים א ד).
1 מן ב. חרה, עי"ש, ועי' הערה לקמן. בערב' מַח'רַאה مخراه, בסור' מחריא.
2 כך הכתיב, ותקון סופרים קרי מוצאות, מפני שהמלה מחראה היתה כבר בימי תקון הסופרים מלה מגֻנה שלא היה נאה להוציאה מהפה. וכבר הזכירו חכמי התלמוד מלה זו בין המלים של גנאי שבמקרא שצריך לקרוא במקומן מלים אחרות, אמרו וז"ל: כל המקראות הכתובין בתורה לגנאי קוראין אותן לשבח כגון ישגלנה ישכבנה וכו' למחראות למוצאות רבי יהושע בן קרחה אומר למחראות כשמן מפני שהוא גנאי לע"א מגי' כה:, (ומקור מאמר זה בתוספתא, אך שם הוא משובש). ואמר ר"נ בהערוך ערך דביון, וז"ל: חוריהם קורין צואתם למחראות קורין למוצאות אלו בלשון הקדש הן גנאי גדול בלשון הזה לפיכך משנין אותן שלא להוציא אדם דבר מגונה מפיו.