1, שנו"ז, סמ' עֶת, כנ' עִתֶּךָ, עִתֵּךְ, עִתּוֹ, עִתָּהּ, עִתָּם, מ"ר עִתִּים, עִתּוֹת, כנ' עִתֹּתָי, סמ' *עִתּוֹתֵי2, עיתותי, °עִתַּי, זמן, Zeit; temps; time, — א): לכן המשכיל בָּעֵת ההיא ידום כי עֵת רעה היא (עמו' ה יג). לכן כה אמר יי' הנני חשב על המשפחה הזאת רעה וכו' כי עֵת רעה היא (מיכ' ב ג). ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עֵת קץ (דני' יב ד, גם שם שם ט). גם עד הָעֵת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים (נחמ' ו א). מן הָעֵת ההיא לא באו בשבת (שם יג כא). — ואמר בן סירא: כי יש אוהב כפי עת ואל יעמוד ביום צרה (ב"ס גני' ו ח). עת רעה תשכח תענוג וסוף אדם יגיד עליו (שם יא כז). — ובתלמו': אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בביהמ"ד חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים (פסח' קט.). — ובסהמ"א: וכן דברת בני האדם אין העת טוב לקצר או לזרוע וכן כשישתנה היום בענן ובזולתו יאמרו נשתנה העת (ר"א בדרשי, חותם תכנית, עת). כי יש אתו נימוס הנמצאות וסדרם בהוויתם ובטול הנימוס ההוא בעת ידוע (ר"י אברבנאל, ספ' מפעל' אלהים י ח). — ובמשמ' חלק מן הזמן, עונה: אבל העם רב וְהָעֵת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ (עזר' י יג). — ובסהמ"א: והדבר הפרטי אינו נמשך אלא בהמשך העת והוא חלק מחלקי הזמן (רש"ט פלקירא, צרי היגון 22). — ב) נסמך לשם או למקור שבא להגדיר ולהגביל את הזמן: ויאמר (יעקב) הן עוד היום גדול לא עֵת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו (בראש' כט ז). ויתן יי' דבר בישראל מהבקר ועד עֵת מועד (ש"ב כד יה). ותור וסוס ועגור שמרו את עֵת באנה (ירמ' ח ז). וְעֵת צרה היא ליעקב וממנה יושע (שם ל ז). יום אידם בא עליהם עֵת פקדתם (שם מו כא). עֵת נקמה היא ליי' (שם נא ו). בת בבל בגרן עֵת הדריכה עוד מעט ובאה עֵת הקציר לה (שם לג). ואעבר אליך ואראך והנה עִתֵּךְ עֵת דדים (יחזק' יו ח). בטרם תגלה רעתך כמו עֵת חרפת בנות ארם (שם נז). ואני תפלתי לך יי' עֵת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך (תהל' סט יד). הידעת עֵת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר תספור ירחים תמלאנה וידעת עֵת לדתנה (איוב לט א-ב). עֵת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שה"ש ב יב). ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עֵת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר (דני' יב א). — ואמר בן סירא: בעת מפקד אל תתאחר פטר לביתך ושלם רצון (ב"ס גני' לב יא). — ובתלמו': מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין (רשב"י, ברכ' ח.). אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא למחר משכים והולך (ר' יוסי בר' יהודה, עירוב' נב.). — ובסהמ"א: לעת הרחיצה לא מצאנו בו באור מספיק רק שבטמא יום אומר הכתוב ורחץ במים וטמא עד הערב ומראה שמעת הרחיצה עד ביאת השמש יש עת (ר"א הקראי, ג"ע, ענין טמאה וטהרה ג, קי.). — ונסמך לאמרת הצרוף: נסו הפנו העמקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עֵת פקדתיו (ירמ' מט ח). בא יומך עֵת פקדתיך (שם נ לא). עֵת3 נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו (יחזק' כז לד). את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחת השמש עֵת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהל' ח ט). — ג) ועם אותיות היחס, בְּ: ויהי בְּעֵת יחם הצאן ואשא עיני ואראה בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים (בראש' לא י). ויהי בְּעֵת לדתה והנה תאומים בבטנה (שם לח כז). לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בְּעֵת  צרתכם (שפט' י יד). ויהי בְּעֵת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה (ש"א יח יט). יי' חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בְּעֵת צרה (ישע' לג ב). הלוא זאת תעשה לך עזבך את יי' אלהיך בְּעֵת מולכך בדרך (ירמ' ב יז). בְּעֵת אפך עשה בהם (שם יח כג). ושמע זעקה בבקר ותרועה בְּעֵת צהרים (שם כ יו). כרתו זורע מבבל ותפש מגל בְּעֵת קציר (שם נ יו). ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בְּעֵת עון קץ (יחזק' כא ל). יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בְּעֵת אידם בְּעֵת עון קץ (שם לה ה). שאלו מיי' מטר בְּעֵת מלקוש (זכר' י א). — ולפני אמרת הצרוף: לכן יפלו בנפלים בְּעֵת פקדתים יכשלו (ירמ' ו יה). בְּעֵת יזרבו נצמתו (איוב ו יז). וּבְעֵת החלו ברנה ותהלה נתן יי' מארבים על בני עמון וכו' (דהי"ב כ כב). וּבְעֵת החל העלה החל שיר יי' (שם כט כז). — ובמדר': ובעת שהוא שוכב עם אשת חבירו (מד"ר במד' יא). — בָּעֵת ההיא: ויהי בָּעֵת ההוא ויאמר אבימלך וכו' (בראש' כא כב). — ועוד הרבה. — בכל עֵת: ושפטו את העם בכל עֵת (שמות יח כב). ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עֵת אל הקדש (ויקר' יו ב). יחילו דרכו בכל עֵת (תהל' י ה; גם שם לד ב; שם סב ט; שם קו ג; שם קיט כ). אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עֵת (משלי ה יט; גם שם ו יד; שם ח ל; שם יז יז). אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עֵת (איוב כז י). בכל עֵת יהיו בגדיך לבנים (קהל' ט ח). וכל זה איננו שוה לי בכל עֵת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך (אסת' ה יג). — לְ־: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לְעֵת ערב לְעֵת צאת השאבת (בראש' כד יא). ויהי לְעֵת הערב ויקם דוד מעל משכבו וכו' (ש"ב יא ב). לְעֵת  ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו (ישע' יז יד). והיה לְעֵת ערב יהיה אור (זכר' יד ז). — ויהי לְעֵת בוא השמש צוה יהושע וכו' (יהוש' י כז). ויהי לתשובת השנה לְעֵת  צאת המלאכים וכו' (ש"ב יא א). ויהי לְעֵת  זקנת שלמה וכו' (מ"א יא ד). רק לְעֵת זקנתו חלה (המלך אסא) את רגליו (שם יה כג). אל תשליכני לְעֵת זקנה (תהל' עא ט). — קוה לשלום ואין טוב לְעֵת  מרפה והנה בעתה (ירמ' ח יה). תשיתמו כתנור אש לְעֵת פניך יי' באפו יבלעם ותאכלם אש (תהל' כא י). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לְעֵת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (שם לב ו). ויאמר לה בעז לְעֵת האכל גשי הלם (רות ב יד). ומי יודע אם לְעֵת כזאת הגעת למלכות (אסת' ד יד). — לי נקם ושלם לְעֵת  תמוט רגלם (דבר' לב לה). — °לְעֵת עתה, לעֵת הזאת, עכשיו, בינתים, רגיל בדבור ובספרות החדשה. — מֵ־: נתת שמחה בלבי מֵעֵת דגנם ותירושם רבו (תהל' ד ח). — קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מֵעֵת היותה שם אני (ישע' מח יו). וּמֵעֵת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים (דני' יב יא).  וּמֵעֵת אשר סר אמציהו מאחרי יי' וכו' (דהי"ב כה כז). — מֵעֵת עד עֵת, אל עֵת: ומים במשורה תשתה ששית ההין מֵעֵת עד עֵת תשתה (יחזק' ד יא). ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מֵעֵת אל עֵת עם אלה (דהי"א ט כה). — ובתלמו' במשמ' היום והלילה, כ"ד שעות: המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות וכו' אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת (ר' אלעזר בן שמוע, גיט' ג ח). כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה (נדה א א). וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת (שם ו א). הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת (זבים ב ג). תינוקות שלא הגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושנייה דייה שעתה שלישית מטמאה מעת לעת (תוספת' נדה א ח). אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות (ר' יוחנן, ירוש' מעשר' א ב). אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום מעת לעת (שם נדר' ח א). בדקה ומצתה טהור וכו' אסורה לביתה עד מעת לעת (ר' אבהו, שם נדה א א). והא רבי מאיר אמר מטמא מעת לעת (שם ד). אם שהתה מעת לעת כשירה (ב"ק נ:). מעת לעת שבנדה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים (זעירי, נדה ה:). — ובסהמ"א: וכשתחשוב ז' ימים מעת לעת אתה מוצא מקצת מיום השמיני להשלמת ז' ימים (ר"ח, תענ' ו.). משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת דלא אתי למישרי מהיום מחצי יום ואילך (רש"י, נדר' ס:). נאדות של כותים צריכין מילוי וערוי ג' ימים מעת לעת יתן מים חדשים ג' פעמים וכן גת של כותי צריך עירוי ג' ימים מעת לעת (רא"ש, שו"ת יט ב). האחד מהם הוא היום שמעת לעת והוא כולל היום עם הלילה הסמוך לו (ר"י הישראלי, יסוד עולם, כט:). שביום אחד שלם מעת לעת נפלו מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש (ר"י אברבנאל, ש"ב כד, ד"ה ויתן ה' דבר). מזמניהם הטבעים שהם מעת לעת (דוד גנז, נחמ' ונע' צד). תיכף כמעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהיינו רוח סערה (מגיד שיחות להר"ן מברצלב יו). — כָּ־, כְּ־: כָּעֵת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במד' כג כג). מחר כָּעֵת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל (יהוש' יא ו). ותאמר לו אשתו (למנוח) לו חפץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וְכָעֵת לא השמיענו כזאת (שפט' יג כג). כי לא אתם נתתם להם כָּעֵת תאשמו (שם כא כב). וּכְעֵת מותה ותדברנה הנצבות עליה וכו' (ש"א ד כ). כָּעֵת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד (ישע' ח כג). כָּעֵת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו (איוב לט יח). ויהי לימים מימים וּכְעֵת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלואים רעים (דהי"ב כא יט). — כָּעֵת חיה, עי' חַי. — כָּעֵת מחר, עי' מָחָר. — ועם עַד: ואת מלך העי תלה על העץ עד עֵת הערב  (יהוש' ח כט). לכן יתנם עד עֵת יולדה ילדה (מיכ' ה ב). עד עֵת בא דברו אמרת יי' צרפתהו (תהל' קה יט). ולברר וללבן עד עֵת קץ כי עוד למועד (דני' יא לה). — ואמר בן סירא: עד עת ימלא לבו בי (ב"ס גני' ד יז). עד עת תעמוד לא יופיע (שם יב יה). — ד) ובמשמ' זמן מיֻחד, זמן מתאים לפעֻלה, שעת הכֹשר: ויאמר אליו (אלישע אל גחזי) לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך הַעֵת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וכו' (מ"ב  ה כו). באה הצפירה אליך יושב הארץ בא הָעֵת קרוב היום מהומה ולא הד הרים (יחזק' ז ז). בא הָעֵת הגיע היום הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל (שם יב). הָעֵת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב (חגי א ד). אתה תקום תרחם ציון כי עֵת לחננה כי בא מועד (תהל' קב יד). עֵת לעשות ליי' הפרו תורתך (שם קיט קכו). לכל זמן וְעֵת לכל חפץ תחת השמים עֵת ללדת וְעֵת למות עֵת לטעת וְעֵת לעקור נטוע (קהל' ג א-ב). — ואמר בן סירא: ביד אלהים ממשלת תבל ואיש לעת יעמיד עליה (ב"ס גני' י ד) וגם אם בעיניו ידמיע אויב אם מצא עת לא ישבע דם (שם יב יו). — ועם כנ': ונתתי גשמיכם בְּעִתָּם ונתנה הארץ יבולה (ויקר' כו ד). ונתתי מוטר ארצכם בְּעִתּוֹ יורה ומלקוש (דבר' יא יד). הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני יי' בְּעִתָּהּ אחישנה (ישע' ס כב). יי' אלהינו הנתן גשם ויורה ומלקוש בְּעִתּוֹ (ירמ' ה כד). ולבלתי היות יומם ולילה בְּעִתָּם (שם לג כ). והורדתי הגשם בְּעִתּוֹ (יחזק' לד כו). ולקחתי דגני בְּעִתּוֹ (הוש' ב יא). והיה (הצדיק) כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בְּעִתּוֹ (תהל' א ג). כלם אליך ישברון לתת אכלם בְּעִתּוֹ (שם קד כז). עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בְּעִתּוֹ (שם קמה יה). ודבר בְּעִתּוֹ מה טוב (משלי יה כג). את הכל עשה יפה בְּעִתּוֹ (קהל' ג יא). — ואמר בן סירא: אל תמנע דבר בעתו (ב"ס גני' ד כג). אין לאמר זה רע מזה כי הכל בעתו יגבר (שם לט כא). — ה) ובמשמ' קץ וסוף: וענה איים באלמנותיו ותנים בהיכלי ענג וקרוב לבוא עִתָּהּ וימיה לא ימשכו (ישע' יג כב). עיר שפכת דם בתוכה לבוא עִתָּהּ (יחזק' כב ג). כי גם לא ידע האדם את עִתּוֹ כדגים שנאחזים במצודה רעה (קהל' ט יב). — ובמשמ' מקרה: שבתי וראה תחת השמש כי לא לקלים המרוץ ולא לגבורים המלחמה וכו' כי עֵת ופגע יקרה את כולם (שם יא). — ו) אחרי מלת השלילה: ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עֶת נדתה וכו' (ויקר' יה כה). העם הזה אמרו לא עֶת בא עת בית יי' להבנות (חגי א ב). אשר קמטו ולא עֵת נהר יוצק יסודם (איוב כב יו). אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עִתֶּךָ (קהל' ז יז). — ואמר בן סירא: במקום מזמר אל תשפך שיח ובלא עת מה תתחכם (ב"ס גני' לב ד). מעשיכם עשו בלא עת והוא נותן שכרכם בעתו (שם נא ל). — ובסהמ"א: בא וראה ממי שהתפלל לשמנה עשרה בימות החמה ושכח והזכיר מוריד הגשם וכו' אין תפלתו תפלה וחוזר ומתפלל תפילה אחרת בשביל שהוסיף דבר אחד בלא עת (בן באבוי, גנזי שכטר ב, גינצבורג 545). כל המוסיף הרי זה מחרף ומגדף וכל האומר הלל בלא עיתו הרי זה מחרף ומגדף (שם). — ואמר המשורר: אני הגבר הנדאב בלא עת יומי ערב ועוד לא יומי מלאו ימי (מנחם, אגרת לר' חסדאי אבן שפרוט). — ז) *חלק של העוֹנָה: העונה אחד מעשרים וארבעה לשעה העת אחד מעשרים וארבעה לעונה (ירוש' ברכ' א א). — ח) ומ"ר עִתִּים: מדוע משדי לא נצפנו עִתִּים וידעו לא חזו ימיו (איוב כד א). ולקץ שנים יתחברו ובת מלך הנגב תבא אל מלך הצפון לעשות מישרים ולא תעצור כוח הזרוע ולא יעמד וזרעו ותנתן היא ומביאיה והילדה ומחזקה בָּעִתִּים (דני' יא ו). ושב מלך הצפון וכו' ולקץ הָעִתִּים שנים יבוא בוא בחיל גדול וברכוש רב וּבָעִתִּים ההם רבים יעמדו על מלך הנגב (שם יג-יד). ואתה משמים תשמע ותצילם כרחמיך רבות עִתִּים (נחמ' ט כח). ומבני יששכר יודעי בינה לָעִתִּים לדעת מה יעשה ישראל (דהי"א יב לג). וּבָעִתִּים ההם אין שלום ליוצא ולבא (דהי"ב יה ה). — ובתו"מ: וכי באיזה שעה הממונה בא לא כל הָעִתִּים שוות פעמים שהוא בא מקריאת הגבר או סמוך לו וכו' (תמיד א ב). איזהו מעונן וכו' ר' עקיבא אומר אילו נותנין עתים כגון אילו אומרין היום יפה לצאת מחר יפה ליקח היום חמה נחפת מחר גשמים יורדין וכו' (תוספת' שבת ז יד). מעונן וכו' ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות ואומר וכו' (סנה' סה:). העושה תורתו עתים הרי זה מיפר ברית (בשם ר' סימון, ירוש' ברכ' ט ח). בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לא נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפו"ר וכו' (רבא, שבת לא.). בשר ודם שאינו יודע לא עתיו ולא רגעיו ולא שעותיו הוא מוסיף מחול על קודש אבל הקב"ה הוא שיודע רגעיו ועתיו ושעותיו נכנס בו כחוט השערה (רשב"י, מד"ר בראש' י). — ובתפלה: בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים ומחליף את הזמנים (תפל' ערבית). — ובסהמ"א: וכשם שהרעב בערב ודוחה אכילתו לערב שני אין יכול לאכול אפילו אכילה שלעת אחד וכל שכן שלכמה עתים (תשו' הגא' הרכבי שצז). חקור חכמה ודע משפט ועתים ואף כי את בסוף ימים ועתים (רש"ט פלקירא, המבקש יג). — עִתִּים רחוקות, °רחוקים: בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים וּלְעִתִּים רחוקות הוא נבא (יחזק' יב כז). — ובסהמ"א: שהוא כבורח מן הספקות או מן הדברים שאינם נמצאים כי אם לעתים רחוקות (ר' זרחיה הלוי, ספ' המאור, הקדמ'). אי אפשר שלעתים רחוקות לא ישתמש בהן בחמין (ר"נ, על הרי"ף, פסח' ח:). העולם הזה כמו בגד בלוי ישן אם תתמיד לבישתו ישבר (צ"ל ישחת) ויקרע ותשאר ערום ואם תניחהו בעצמו (צ"ל לעצמו) ותלבשהו לעתים רחוקים וכו' (ר' ידעיה בדרשי, הפרדס א, אוצה"ס ג). ויש לומר דאף אם לעתים רחוקים מצאו שם אדם יחשוב אותו ביותר לאלוה (פענח רזא, וארא, כז.). — צוק הָעִתִּים: ושבעים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק הָעִתִּים (דני' ט כה). — ובסהמ"א: יצעק מצוק העתים ולילה ויום לא יחרש (רש"ט פלקירא, המבקש טז). שהרי כמה סופרים יקרים [ומלמדים] חשובים מחמת צוק העתים וכובד הזמן משכירין עצמן רק עבור היציאה (מרדכי, ב"ב תסח). — עִתִּים מזֻמנים, מְזֻמָּנוֹת: יעמדו נא שרינו לכל הקהל וכל אשר בערינו ההושיב נשים נכריות יבא לְעִתִּים מזמנים ועמהם זקני עיר ועיר ושפטיה (עזר' י יד). ולקרבן העצים בְּעתִּים מזמנות ולבכורים זכרה לי אלהי לטובה (נחמ' יג לא). — ובסהמ"א: יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב ודברי שמועה כדי שלא ישכח דבר מדברי דיני תורה (רמב"ם, ת"ת א יב). — ובמשמ' מקרה, מאורע: ויאמר המלך לחכמים יודעי הָעִתִּים וכו' (אסת' א יג). עם כל מלכותו וגבורתו וְהָעִתִּים אשר עברו עליו ועל ישראל ועל כל ממלכות הארצות (דהי"א כט ל). — °ובסמ' עִתֵּי, עיתי: יודוך יי' אלהינו עתי היום ושעות לילה שבתות וחדשי השנה (הוספ' ותקונ' לרסע"ג 25). וסדר זריחת השמש ובואה להעמיד עתי היום והלילה ועליתה וירידתה להמציא הקור והחום והקיץ והחורף (ר"י א"ת, חו"ה, היחוד ו). של כל עת ועת מעתי השנה וכו' לא נתבררה במחשבתנו ולא עלתה ברעיונינו צורתו (שם עבוד' האלהים ח). ובמשפט הזה הם מתגלגלים עיתי היום והלילה (ר"י הישראלי, יסוד עולם, לו.). וכמו שהסכימו ע"ז חכמי האומות החוקרי' ששמו ליבם לידע ולכוין עיתי הלקות ושאר אותות צבא השמים (שם לז.). והמעוט שאין למטה ממנו הם ערב ובקר שהם עתי הקרבן וכו' וכן לערב מפני שהם עתי זמן הקרבת הקרבן (ר"א הקראי, ג"ע, ענין תפלה, פתיח' סט:.). הדבור השלישי בעתי בקר וערב (שם).  הואיל ואמר באמרו על נדתה עת השנית מן עת נדתה וכו' ומה טעם להגביל עתי היום ולא יום זולתו (שם, ענין טמאה וטהרה ז, קיב::). — *עִתִּים...עִתִּים, לפעמים...לפעמים: עתים שהוא שונה כיצד היה השרץ תלוי בין הקירות וכו' (רשב"ג, תוספת' טהר' ד ב). מפקח בגל עתים פטור עתים חייב כיצד וכו' (ר"ש בנו של ר' יוחנן בן ברוקה, פסח' צא.). חיות אש ממללות במתניתא תנא עתים חשות עתים ממללות (חגי' יג:). עתים חלים עתים שוטה כשהוא חלים הרי הוא כפיקח לכל דבריו (ר"ה כח.). עתים שאדם עושה מלאכה ומתנצל מן המיתה ועתים שאין אדם עושה מלאכה ומתחייב מיתה לשמים (ר"ע, אדר"נ יא). — ובסהמ"א: עתים ביום ובערב ובחצי לילה ובשחר תצא בלא סדרים עתה4 תראה משמי שפרים ועתים נכסתה (מספרות הלכה של הקראים הקדמונים, גנזי שכטר ב, גינצבורג 496). — בעת מן העִתִּים: שהכל פעל האל ומעשהו וכו' והוא שנהו בעת מן העתים להיותו או יותר טוב השינוי מההתמדה (ר"י אברבנאל, מפעל' אלהים י ח). — ואמר המשורר: אחרד לעתי וארגז תחתי וקול בן אמתי לך אקריבה (ר"י הלוי, יעץ ומקים). הלא עתים אחדים הם יעופון כחלום נומה ותעש כל אשר תוכל לעיני כל ביד רמה (ראב"ע, קרא שיר זה). — מכתב עֵת, מ"ר מכתבי עִתִּים, עִתּוֹן: ושלא לקרוא ארבעה מכתבי העתים שהם כנגד ארבעה אבות נזיקין (ר"א צויפל, שע"י ב, 34). ועי' מכתב. — וכן כתב עֵת, כתבי עֵת, עי' כתב. — ומ"ר עִתּוֹת, עיתות: ויהי יי' משגב לדך משגב לְעִתּוֹת בצרה (תהל' ט י). למה יי' תעמד ברחוק תעלים לְעִתּוֹת בצרה (שם י א). בידך עִתֹּתָי הצילני מיד איבי ומרדפי (שם לא יו).— ובמדר': היודע שעותיו ועתותיו הוא חלקו (ר' יהודה בן בתירה, מכי' בא יג). — ובסהמ"א: ועכשיו לענין הטאה וכו' לאו כולהו רבנן נהיגי ביה אלא אנשים חשובים בלבד ולא בכל עיתות אלא בימי בעיתא ותעניתא (אוצ' הגא' א א, לוין 83). וכמו שהפקח לא יוכל לראות השמש וכו' אלא בעתות היום ובמקומות נשקפים שהשמש זורחת אליהם כך הפקח באור האלהי יש לו עתים ומקומות בהם רואה האור ההוא והעתים הם עתות התפלות (ר"י א"ת, הכוזרי ד ז). ואל תטעון במה שיקרה למעטים ובעתות מועטות ובדרך המקרה מאבוד המשתדל והנצל המופקר הפתי (שם ה כ). והדמיון בעבור שהוא פנימי וקרוב להדמות אל השכל ישאר עמו כמנהגו בשאר עתות השינה (הוא, רוח חן ד). אין בית דין של שבעים ואחד צריכין שיהיו יושבין כולן כאחד במקומן שבמקדש אלא בעת שיהו צריכין להתקבץ מתקבצין כולן ובשאר העתות כל מי שהיה לו עסק יצא לעשות חפצו (רמב"ם, סנה' ג ב). ואמתת המקרה וענינו שלא ישאר ולא יתקיים שני זמנים ר"ל שתי עתות (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). מתפללים על חיי אחינו בכל רגעי עיתותינו להפיקם רצון בגיל ועלצון נצח (ר' שמואל בן עלי, אגר', תרביץ ב, 46). כתב רבינו האי גאון ז"ל יש עתות הבאות לפועל ויש עתות שאינם מהנות כלום (הרקנטי, אבן יקרה, פי' התורה, טז:). כי כל העולם כולו למקומותיו ועתותיו כגוף אחד מחובר אברים וכלים מכלים שונים (רש"פ, ד' כוסות, כוס ביד ה' ו). — ואמר המשורר: בידך עתותי ומה זה פי יענה וקצרו שפתותי וכל רגע הנה בקרבי אתותי ואן לבי יפנה (ראב"ע, אלהי הרוחות). — ואמר הפיטן: מתי תתנשא ותתרומם וזכר אמר פיך קומם בשלש עתות עמלק להמם (אלהים אל דמי, פרש' זכור). — והדבור *לעִתּוֹתֵי5 ערב: ר' יהודה אומר שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שילקטו עניים מן העומרים הרי זה הפקר ר' דוסתאי אומר לעתותי ערב (תוספת' פאה ב ה). השוכר את הפועל לעשות עמו מלאכה ולעיתותי ערב אמר לו הליך את הלגין זה במקום פלוני וכו' (שם, ע"ז ז (ח) י). למלך ששכר פועלים הרבה וכו' לעיתותי ערב באו אותם פועלים ליטול שכרן וכו' (ר' זעירא, ירוש' ברכ' ב ח). — ובסהמ"א: מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מרחוק ובחצצרתי בעתותי קרב (אייכנבוים, אגר' לריב"ל, באר יצחק 13). — ואמר הפיטן: מסגרת סגרה בעתותי פסח נשמדה מדין בצליל שעורי עמר פסח (אמץ גבורותיך, יוצ' ב פסח). — ואמר המשורר: ואצדיק על אשר בא אל אמונה במוסרו בעתותי מצוקה (ר"ש הנגיד, ידידותך בתוך לבי). — ועִתּוֹתָיִם: גשתינו עדיך בזריזות ולא בעצלתים דחות רוע פורעניות המתרגשות לעתותים (ר' בנימין, אמנת, צו"ג).