1, שנו"ז, סמ' עֶת, כנ' עִתֶּךָ, עִתֵּךְ, עִתּוֹ, עִתָּהּ, עִתָּם, מ"ר עִתִּים, עִתּוֹת, כנ' עִתֹּתָי, סמ' *עִתּוֹתֵי2, עיתותי, °עִתַּי, זמן, Zeit; temps; time, — א): לכן המשכיל בָּעֵת ההיא ידום כי עֵת רעה היא (עמו' ה יג). לכן כה אמר יי' הנני חשב על המשפחה הזאת רעה וכו' כי עֵת רעה היא (מיכ' ב ג). ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד עֵת קץ (דני' יב ד, שם שם ט). גם עד הָעֵת ההיא דלתות לא העמדתי בשערים (נחמ' ו א). מן הָעֵת ההיא לא באו בשבת (שם יג כא). — ואמר בן סירא: כי יש אוהב כפי עת ואל יעמוד ביום צרה (ב"ס גני' ו ח). עת רעה תשכח תענוג וסוף אדם יגיד עליו (שם יא כז). — ובתלמו': אמרו עליו על ר' עקיבא מימיו לא אמר הגיע עת לעמוד בביהמ"ד חוץ מערבי פסחים וערב יום הכפורים (פסח' קט.). — ובסהמ"א: וכן דברת בני האדם אין העת טוב לקצר או לזרוע וכן כשישתנה היום בענן ובזולתו יאמרו נשתנה העת (ר"א בדרשי, חותם תכנית, עת). כי יש אתו נימוס הנמצאות וסדרם בהוויתם ובטול הנימוס ההוא בעת ידוע (ר"י אברבנאל, ספ' מפעל' אלהים י ח). — ובמשמ' חלק מן הזמן, עונה: אבל העם רב וְהָעֵת גשמים ואין כח לעמוד בחוץ (עזר' י יג). — ובסהמ"א: והדבר הפרטי אינו נמשך אלא בהמשך העת והוא חלק מחלקי הזמן (רש"ט פלקירא, צרי היגון 22). — ב) נסמך לשם או למקור שבא להגדיר ולהגביל את הזמן: ויאמר (יעקב) הן עוד היום גדול לא עֵת האסף המקנה השקו הצאן ולכו רעו (בראש' כט ז). ויתן יי' דבר בישראל מהבקר ועד עֵת מועד (ש"ב כד יה). ותור וסוס ועגור שמרו את עֵת באנה (ירמ' ח ז). וְעֵת צרה היא ליעקב וממנה יושע (שם ל ז). יום אידם בא עליהם עֵת פקדתם (שם מו כא). עֵת נקמה היא ליי' (שם נא ו). בת בבל בגרן עֵת הדריכה עוד מעט ובאה עֵת הקציר לה (שם לג). ואעבר אליך ואראך והנה עִתֵּךְ עֵת דדים (יחזק' יו ח). בטרם תגלה רעתך כמו עֵת חרפת בנות ארם (שם נז). ואני תפלתי לך יי' עֵת רצון אלהים ברב חסדך ענני באמת ישעך (תהל' סט יד). הידעת עֵת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמר תספור ירחים תמלאנה וידעת עֵת לדתנה (איוב לט א-ב). עֵת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו (שה"ש ב יב). ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על בני עמך והיתה עֵת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר (דני' יב א). — ואמר בן סירא: בעת מפקד אל תתאחר פטר לביתך ושלם רצון (ב"ס גני' לב יא). — ובתלמו': מאי דכתיב ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין (רשב"י, ברכ' ח.). אפילו מצאו חברו ואמר לו לין פה עת חמה הוא עת צינה הוא למחר משכים והולך (ר' יוסי בר' יהודה, עירוב' נב.). — ובסהמ"א: לעת הרחיצה לא מצאנו בו באור מספיק רק שבטמא יום אומר הכתוב ורחץ במים וטמא עד הערב ומראה שמעת הרחיצה עד ביאת השמש יש עת (ר"א הקראי, ג"ע, ענין טמאה וטהרה ג, קי.). — ונסמך לאמרת הצרוף: נסו הפנו העמקו לשבת

ישבע דדן כי איד עשו הבאתי עליו עֵת פקדתיו (ירמ' מט ח). בא יומך עֵת פקדתיך (שם נ לא). עֵת3 נשברת מימים במעמקי מים מערבך וכל קהלך בתוכך נפלו (יחזק' כז לד). את כל זה ראיתי ונתון את לבי לכל מעשה אשר נעשה תחית השמש עֵת אשר שלט האדם באדם לרע לו (קהל' ח ט). — ג) ועם אותיות היחס, בְּ: ויהי בְּעֵת יחם הצאן ואשא עיני ואראה בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים (בראש' לא י). ויהי בְּעֵת לדתה והנה תאומים בבטנה (שם לח כז). לכו וזעקו אל האלהים אשר בחרתם בם המה יושיעו לכם בְּעֵת  צרתכם (שפט' י יד). ויהי בְּעֵת תת את מרב בת שאול לדוד והיא נתנה לעדריאל המחלתי לאשה (ש"א יח יט). יי' חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף ישועתנו בְּעֵת צרה (ישע' לג ב). הלוא זאת תעשה לך עזבך את יי' אלהיך בְּעֵת מולכך בדרך (ירמ' ב יז). בְּעֵת אפך עשה בהם (שם יח כג). ושמע זעקה בבקר ותרועה בְּעֵת צהרים (שם כ יו). כרתו זורע מבבל ותפש מגל בְּעֵת קציר (שם נ יו). ואתה חלל רשע נשיא ישראל אשר בא יומו בְּעֵת עון קץ (יחזק' כא ל). יען היות לך איבת עולם ותגר את בני ישראל על ידי חרב בְּעֵת אידם בְּעֵת עון קץ (שם לה ה). שאלו מיי' מטר בְּעֵת מלקוש (זכר' י א). — ולפני אמרת הצרוף: לכן יפלו בנפלים בְּעֵת פקדתים יכשלו (ירמ' ו יה). בְּעֵת יזרבו נצמתו (איוב ו יז). וּבְעֵת החלו ברנה ותהלה נתן יי' מארבים על בני עמון וכו' (דהי"ב כ כב). וּבְעֵת החל העלה החל שיר יי' (שם כט כז). — ובמדר': ובעת שהוא שוכב עם אשת חבירו (מד"ר במד' יא). — בָּעֵת ההיא: ויהי בָּעֵת ההוא ויאמר אבימלך וכו' (בראש' כא כב). — ועוד הרבה. — בכל עֵת: ושפטו את העם בכל עֵת (שמות יח כב). ויאמר יי' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עֵת אל הקדש (ויקר' יו ב). יחילו דרכו בכל עֵת (תהל' י ה; שם לד ב; שם סב ט; שם קו ג; שם קיט כ). אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עֵת (משלי ה יט; שם ו יד; שם ח ל; שם יז יז). אם על שדי יתענג יקרא אלוה בכל עֵת (איוב כז י). בכל עֵת יהיו בגדיך לבנים (קהל' ט ח). וכל זה איננו שוה לי בכל עֵת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך (אסת' ה יג). — לְ־: ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים לְעֵת ערב לְעֵת צאת השאבת (בראש' כד יא). ויהי לְעֵת הערב ויקם דוד מעל משכבו וכו' 

(ש"ב יא ב). לְעֵת  ערב והנה בלהה בטרם בקר איננו (ישע' יז יד). והיה לְעֵת ערב יהיה אור (זכר' יד ז). — ויהי לְעֵת בוא השמש צוה יהושע וכו' (יהוש' י כז). ויהי לתשובת השנה לְעֵת  צאת המלאכים וכו' (ש"ב יא א). ויהי לְעֵת  זקנת שלמה וכו' (מ"א יא ד). רק לְעֵת זקנתו חלה (המלך אסא) את רגליו (שם יה כג). אל תשליכני לְעֵת זקנה (תהל' עא ט). — קוה לשלום ואין טוב לְעֵת  מרפה והנה בעתה (ירמ' ח יה). תשיתמו כתנור אש לְעֵת פניך יי' באפו יבלעם ותאכלם אש (תהל' כא י). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לְעֵת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו (שם לב ו). ויאמר לה בעז לְעֵת האכל גשי הלם (רות ב יד). ומי יודע אם לְעֵת כזאת הגעת למלכות (אסת' ד יד). — לי נקם ושלם לְעֵת  תמוט רגלם (דבר' לב לה). — °לְעֵת עתה, לעֵת הזאת, עכשיו, בינתים, רגיל בדבור ובספרות החדשה. — מ־: נתת שמחה בלבי מֵעֵת דגנם ותירושם רבו (תהל' ד ח). — קרבו אלי שמעו זאת לא מראש בסתר דברתי מֵעֵת היותה שם אני (ישע' מח יו). וּמֵעֵת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים (דני' יב יא).  וּמֵעֵת אשר סר אמציהו מאחרי יי' וכו' (דהי"ב כה כז). — מֵעֵת עד עֵת, אל עֵת: ומים במשורה תשתה ששית ההין מֵעֵת עד עֵת תשתה (יחזק' ד יא). ואחיהם בחצריהם לבוא לשבעת הימים מֵעֵת אל עֵת עם אלה (דהי"א ט כה). — ובתלמו' במשמ' היום והלילה, כ"ד שעות: המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות וכו' אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת (ר' אלעזר בן שמוע, גיט' ג ח). כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה (נדה א א). וכמה היא שרייתן בפושרין מעת לעת (שם ו א). הרואה קרי אינו מטמא בזיבה מעת לעת (זבים ב ג). תינוקות שלא הגיע זמנה לראות וראתה ראייה ראשונה ושנייה דייה שעתה שלישית מטמאה מעת לעת (תוספת' נדה א ח). אם בשלה בתוך כדי מעת לעת חייבות ואם לאו פטורות (ר' יוחנן, ירוש' מעשר' א ב). אמר יום אחד שבת אחת חדש אחד שנה אחת שבוע אחד אסור מיום ליום מעת לעת (שם נדר' ח א). בדקה ומצתה טהור וכו' אסורה לביתה עד מעת לעת (ר' אבהו, שם נדה א א). והא רבי מאיר אמר מטמא מעת לעת (שם ד). אם שהתה מעת לעת כשירה (ב"ק נ:). מעת לעת שבנדה עושה

משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים (זעירי, נדה ה:). — ובסהמ"א: וכשתחשוב ז' ימים מעת לעת אתה מוצא מקצת מיום השמיני להשלמת ז' ימים (ר"ח, תענ' ו.). משום האי טעמא נמי לא מצרכינן שאלה לסוף מעת לעת דלא אתי למישרי מהיום מחצי יום ואילך (רש"י, נדר' ס:). נאדות של כותים צריכין מילוי וערוי ג' ימים מעת לעת יתן מים חדשים ג' פעמים וכן גת של כותי צריך עירוי ג' ימים מעת לעת (רא"ש, שו"ת יט ב). האחד מהם הוא היום שמעת לעת והוא כולל היום עם הלילה הסמוך לו (ר"י הישראלי, יסוד עולם, כט:). שביום אחד שלם מעת לעת נפלו מן העם מדן ועד באר שבע שבעים אלף איש (ר"י אברבנאל, ש"ב כד, ד"ה ויתן ה' דבר). מזמניהם הטבעים שהם מעת לעת (דוד גנז, נחמ' ונע' צד). תיכף כמעת לעת הראשון היה פרטינע גדולה דהיינו רוח סערה (מגיד שיחות להר"ן מברצלב יו). — כָּ־, כְּ־: כָּעֵת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במד' כג כג). מחר כָּעֵת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל (יהוש' יא ו). ותאמר לו אשתו (למנוח) לו חפץ יי' להמיתנו לא לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וְכָעֵת לא השמיענו כזאת (שפט' יג כג). כי לא אתם נתתם להם כָּעֵת תאשמו (שם כא כב). וּכְעֵת מותה ותדברנה הנצבות עליה וכו' (ש"א ד כ). כָּעֵת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד (ישע' ח כג). כָּעֵת במרום תמריא תשחק לסוס ולרכבו (איוב לט יח). ויהי לימים מימים וּכְעֵת צאת הקץ לימים שנים יצאו מעיו עם חליו וימת בתחלואים רעים (דהי"ב כא יט). — כָּעֵת חיה, עי' חַי. — כָּעֵת מחר, עי' מָחָר. — ועם עַד: ואת מלך העי תלה על העץ עד עֵת הערב  (יהוש' ח כט). לכן יתנם עד עֵת יולדה ילדה (מיכ' ה ב). עד עֵת בא דברו אמרת יי' צרפתהו (תהל' קה יט). ולברר וללבן עד עֵת קץ כי עוד למועד (דני' יא לה). — ואמר בן סירא: עד עת ימלא לבו בי (ב"ס גני' ד יז). עד עת תעמוד לא יופיע (שם יב יה). — ד) ובמשמ' זמן מיֻחד, זמן מתאים לפעֻלה, שעת הכֹשר: ויאמר אליו (אלישע אל גחזי) לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך הַעֵת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וכו' (מ"ב  ה כו). באה הצפירה אליך יושב הארץ בא הָעֵת קרוב היום מהומה ולא הד הרים (יחזק' ז ז). בא הָעֵת הגיע היום הקונה אל ישמח 

והמוכר אל יתאבל (שם יב). הָעֵת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב (חגי א ד). אתה