1, ש"נ, בכנ' מַחֲרֵשָׁתוֹ, מ"ר מַחֲרֵשׁוֹת, — כלי עבודת האדמה, הכלי שיחרש בו האכר את האדמה, Pflugschar; soc de charrue; ploughshare: וירדו כל ישראל הפלשתים ללטוש איש את מחרשתו ואת אתו ואת קרדמו ואת מַחֲרֵשָׁתוֹ, והיתה הפצירה פים לַמַּחֲרֵשׁוֹת ולאתים ולשלש קלשון ולהקרדמים ולהציב הדרבן (ש"א יג כ-כא). — ובתו"מ: כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה (ר' יוסי, שבת יז ד). בתאנים (חייב לטפל בנטיעה) עד שיעכבו המחרישה (רשב"ג, תוספת' ב"מ ט יח). האומר אל תשב על המחרישה כדי שלא תכביד עלינו מלאכה ה"ז מדרכי האמרי (שם שבת ו ח). אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית מחרישה וכל כליה העול והמזרה והדקר (שבי' ה ו). נעקר הסלע מצדו או שזעזעתו המחרישה (ערל' א ג). מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכתל ג' טפחים (ב"ב ב א). היה שם סלע על פני כל שדהו אם עוקר הוא את המחרישה מצד זה ונותנו מצד זה מפסיק (ר"ש בן לקיש, ירוש' פאה ב ב). כל שמחרישה סובבתו זהו אמצע אין המחרישה סובבתו זהו הצד (שם ב"ב ז א).

אֵת. — *בירית. — בֹּרֶךְ. — *דרבן. — *חרב. — *יצוּל. — *יתד. — *לחיים. — *מַחֲרֶשֶׁת. — *עבות. — *עריים. — *קנקן.