1, ש"ז, — א) צורה מרֻבעת שעושים בה הלבֵנים ושנֹשׂאים בה הלבנים להכבשן, Ziegelform; moule à briques; brick-mould: ואת העם אשר בה הוציא וישם במגרה ובחרצי  הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם בַּמַּלְבֵּן2 וכן יעשה לכל ערי בני עמון (ש"ב יב לא).  מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מַלְבֵּן שם תאכלך אש (נחו' ג יד-יה). — ובתו"מ, במלאכת הבנין: שהביאו מלבן ותלו לו לפרעה בצוארו (סוט' יא.).  כיצד בונין את המזבח מביאין מלבן שהוא שלשים ושתים על שלשים ושתים וגובהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין  גדולות בין קטנות ומביא סיד וקוניא וזפת וממחה ושופך וזה הוא מקום יסוד וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים אמה וכו' (לוי, זבח' נד.).  אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו על גבי לבינים בשבת (ר' זעיר', ירוש' שבת יב א). — ב) כעין שֶׁקַע מרֻבע בקרקע: קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט בַּמַּלְבֵּן אשר בפתח בית פרעה בתחפנחס (ירמ' מג ט). — ג) *צורת מרֻבע מָארך בכלים, מַלְבֵּן של כסא, של מִטָּה, שהכרעים נתונות בו וכדומ': מלבן של כסא (שמאי, כלים כב ד).  מלבן של מטה ושל עריסה (תוספת' כלי' ב"מ ח ד).  בעה"ב שעשה מלבן להיות נותנו ממטה למטה ומאבוס לאבוס (שם ה ט).  שלשה מטות הן העשויה לישיבה וכו' שמוכרין עליה כלים וכו' ושל מלבני בני לוי (שם כלי' ב"ב ב ט). חמור שתחת המלבן והספילין שתחת הרגלים (שם כלי' ב"מ ח ג).  מלבן שנתנו על לשונות (כלים יח ד). מלבנות של כרעי המטה (ר' ירמיה, ב"ב סט.).  הנוגע במלבן של מסר הגדול  (ר' יהודה, תוספת' כלי' ב"ב א ח).  מלבן שהוא מלביש בפיקות תינוק טמא (שם אהל' יג ה). —  ובסהמ"א: מטה שהמחזירה אין צריך לתקע שמלבנותיה וכרעיה אינן דוחקות וברפיון נכנסין ויוצאין (ר"ח שבת קלח:). — ד) המרֻבע בעץ וכדומ' שסביב פתח או חלון: חלון הצורית וכו' ובלבד שיהא לה מלבן או צורת פתח (תוספתא ב"ב ב יד).  מלבן של ספקלריא וסריגין של חלונות (שם ערוב' יא יז).  מלבנות של פתחים (ר' אלעזר, ב"ב סט.).  מלבנות של חלונות ר' זירא, שם).  בית שנראה בו נגע וכו' אבניו ועציו ועפרו נתצין עמו ומציל על המלבנים ועל שריגי החלונות ר"י אומר מלבן הבנוי על גביו ניתץ עמו (נגע' יג ג).  הניחה (את המזוזה) בפצין או שטלה עליה מלבן אם יש שם טפח צריך מזוזה אחרת וכו' העמיד לה מלבן של קנים חותך שפופרת ומניחה (מנח' לג:). — °ושמותחין עליו גוילים: מביאין עורות ומולחין אותן ואח"כ שורין אותן במים ובסיד וקושרין אותן במלבנות שלהן וגורדין מהן שערן וקליפתן ומניחין אותן במלבנותיהן בשמש (תשו' הגא', הרכבי סג).  עור נטוי וקשור בחבלים על המלבנות  ומסורגות מלבנות המטה בחבלים הללו והעור בתוכן וכיון שמעמידין אותה ישנין ע"ג העור (ר"ח מו"ק כז.). — *דְּבֵלָה עשויה בצורת מַלְבֵּן: עגולי דבלה הגדולים וכו' העגולים מעלין את המלבנים והמלבנים  מעלים את העגולים (ר' יהושע, תרומ' ד ח). — ובסהמ"א: וכן עיגולי דבילה ומלבנים של דבילה שנפל עיגול או מלבן של תרומה לתוכן ואין ידוע אם מלבן היה או עיגול (רמב"ם, תרומ' יד ב). — ו) *בעבודת האדמה, חלקת שדה או גן בצורת מרֻבע: מלבנות התבואה שבין הזיתים (פאה ג א).  מלבנות הבצלים שבין הירק (שם ד).  זית שנמצא עומד בין שלש שורות של שני מלבנים ושכחו (שם ז ב).