* 1, פ"י, — מָלַג כְּלִי או ראש בהמה שחוטה וכדומ', יצק עליו מים עזים, מנקים, או רותחים: הרוצה לטהרן (את כלי הגת ובית הבד) מיד או חולטן במי רותחין או מולגן במי זיתים (ר' יוסי, תוספת' ע"ז ח ג). אין מולגין הראש ואת הכרעים ואין תופלין אותן בחרסית ובאדמה (שם פסח' ה י). (מקום שנהגו) למלוג את העגלים אינו רשאי למלוג את הזרוע (שם חול' ט ז). מולגין את הראש ואת הרגלים ומהבהבין אותן באור (ביצ' לד.). — ובסהמ"א: שכך דרכו של כל מולג להבב באור (תשו' הגא', כ"י גני', גנצבורג 222). מעשה שמלגו תרנגול במים חמין ומצאו אח"כ במים גרעין של חטה (טור או"ח תסז).

— נִפע', °נִמְלַג, — שמלגו אותו: אם נמלגה תרנגולת בכלי שני (שו"ע יו"ד סח טו). תרנגולות שנמלגו יחד בכלי (שם יג). מעשה היה והתיר מורי תרנגולת שנמלגה בחמץ בפסח (שבלי הלקט, פסח' ריז, בשם הגאו').