מַלְגֵּז
* 1, ש"ז, — מכלי עבודת האדמה, כעין מזלג מעץ יגביהו בו את החציר והקציר מעל האדמה: שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין בקולמוס וכותבין (תוספת' שבת ט י), ת"כ ויקר' פרש' ט וגמ' שבת צב:. נטל מקל (מע"ז) או מלגז או כרכר או שרביט כולם אסורים בהנאה (ספרי דבר' צו). (נוטל אדם) את הרחת ואת המלגז2 לתת עליו פת לקטן (שבת יז ב).
1 מן לגז, עי"ש.
2 כך בנוסח' הדפוס במשנ' שבגמ' בבלי וירוש', וכך גרסת הערוך. ובכ"י וכמו"כ במשנ' שבמשנ' המזלג.