° 1, ש"נ, כמו מַסֹּרֶת, עי"ש, Masora; Massora:  בפיהמו לשומה לערכה כדברה, לתלף את שעריה בסמנין במָסורה, לכל רובה להסדירה כפרשה ואפטרה (רה"ג, הקד' תשו' הגא', הוצא' גנצבורג 279).  כי יש שכר לפעולות בעלי המסורה שהם כשומרי חומות העיר כי בעבורם עמדה תורת השם וספרי הקדש על מתכונתם בלי תוספת ומגרעת (ראב"ע, יסוד מורא א).  תמו חומש והפטרות וחמש מגלות במנקודה ובמסורה במאמר היקר הנכבד וכו' שנת חמשת אלפים ומאתים וששה וחמישים לבריאת עולם (כ"י סיציליאה, דה"ט, דף XXVI).  בעלי הַמְּסוֹרָה יסודיה הכינו, שאר חכמי לב עמודיה השעינו (י' בן זאב, שיר בראש תל"ע).  שני בתי ישיבות האחד בטבריא והשני בבבל שם האחד בני נפתלי ושם השני בני אשר מהם נוסדה המסורה ומהם נוסדו הנקוד והטעמים (הוא, הקד' אוה"ש, הצעה).  מסורה היא חיל וחומה (ר' אנש' ורמז, בספ' סייג לתורה). —  והרבה פעמים במאמר על "המסורה" בסוף תשו' תלמידי מנחם, מהמו"ל.