מָסוּת
*, ש"נ, — כמו *מְסוֹ: מלוגמא שנסרחה אין צריך לבער המסות1 שנפל לתוכן2 קמח הרי זה אסור (תוספתא פסח' ב ג).
1 כך בכ"י א"פ, הוצא' צוק"מ. ובכ"י וינה המסית. ובנדפס חמסית. והגר"א הגיה חרוסת, ובעל מנחת בכורים פרש שהוא מין עשב. אך לֶו בהערותיו לקרויס החליט שהוא הוא המְסוֹ.
2 בנדפס: לתוכה.