1, ש"ז, — מַעֲשֶׂה: לכן יכיר מַעְבָּדֵיהֶם2 והפך לילה וידכאו איוב לד כה. — ואמר הפיטן: ובבר מעבדיהם שמים תחת קרבניהם, לבם מעלים עם דמיו על אש מוקדיהם ר"י הלוי, גזרי הלבבות. ידע לבב משכיל בוראו במעבדו, כי כל מכחש בו הוא באמת עדו ראב"ע, אחד בלי ראשית, בהקד' יסוד מורא. בראת אדם לכבודך, אכן לא הודעתו סודך, אך למד ממעשה ידיך, כי תולדות ארץ מעבדיך, גם תתה בשחק הודך הוא, אל אחד. אבין בבני איש ובסודם ואראה כי כל מעבדם הבל אין בם מועיל בלתי שכל כי זה כל האדם רש"ט פלקירא, הקדמ' המבקש. ויהיה עם פינו בעת הטיפנו ועם ידינו בעת מעבדינו אמן הור' הקורא', שער תוצא' האותיות בפה, דף 31.
1 עי' הערה לקמן.
2 כך בנסחה המסורה, ופרשו הקדמונים והאחרונים כמו מעבדא בארמ' במשמ' פעולה. אך זה דחוק מאד, כי למה דוקא במקום הזה בלי שום צרך, כמו שכבר העיר ע"ז אהרליך, ועוד שבמשמ' זו אין למליצת הכתוב שום עז ויפי. אבל גם הגהת אהרליך יכירם מֵעַבְדֵיהֶם אינה מרפאה המליצה. אך בזה הרגיש אהרליך יפה, כי אין כאן השם מַעְבָּד, אלא השם עֶבֶד, והמם שבראש המלה היא מהכנוי של נסתרים רבים מהפעל יכיר הקודם, אלא שאין כאן גם הפעל הִּכִּיר הרגיל, אלא פעל כור בהפעיל יָכִיר ועם כנוי מ"ר יִכִרֻם במקום יכירום, ופרוש יכירום הוא יַפִּלוּם ארצה בכח באופן שהם נהפכים ומתגלגלים, ובלעז úber den Haufen werfen; culbuter; to tumble, ובמשמ' זו משמש שרש כור كور גם בערב', והוא בהשאלה מעקר משמ' בענין צנף המצנפת מסביב הראש. אמר אללית' וז"ל: אלכור לות' אלעמאמה יעני אדארתהא עלי אלראש וכו' וכאר אלעמאמה,תעלי אלראש יכורהא כורא לאת'הא עליה ואדארהא. ואח"כ: כַוַּר פלאנא, צרעה, וכוּר פלאנא טענה פאלקאה מג'תמעא פכורה פאכתאר צרעהו פשקט, — ובעבר': כַוַּר את פלוני, הפילהו ארצה פתאם, על פניו, ואכתר, הפילהו ארצה ונפל. ובמשמ' זו המליצה עזה ויפה מאד, וזכינו גם לשרש חדש ונצרך מאד בלשון.