*, ש"נ, מ"ר (מַעְפָּרוֹת), מַעַפְרָאוֹת, -רִיּוֹת, — כְּסוּת חיצונית, כעין מעטפת, ישימוהו על הלבוש: הרי שהיה עטוף במעפורת בכידוס ובפלדוס אין כבוד שיקרא ויתרגם ויעבור לפני התיבה וישא את כפיו (תוספת' מגי' ד ל). נימי כפה של זקנה וכו' והמעפורת והפרגוד נימיהן כל שהן (כלים כט א). גזל מעפרתו של זה ונתן לזה (ירוש' תרומ' ז ג). פרט למעפורת שלא יכסה בה ראשו ורובו (ספרי דבר' רלד). נפלה מעפרתו הימנו אמר לחבירו תנה לי ונתנה לו (ר' יונתן בר"א, חגי' כ.). מאימתי התחלת תספורת וכו' משיניח מעפורת של ספרין על ברכיו ומאימתי התחלת מרחץ וכו' משיערה מעפרתו הימנו (רב אבין, שבת ט:). שלא שייר בה (בטלית שנקרעה) כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת חבור (ר"ש בר' יוסי, חול' קכג:). לזקן שהיתה לו מעפורת והיה מצוה את תלמידו ואומר לו קפלה ונערה אמר לו אדוני המלך מכל מעפראות1 שיש לך אין אתה מצוה אותי אלא על זו אמר לו מפני שאותה לבשתי כשנתמניתי זקן (ר' ברכיה, מד"ר ויקר' ב). — ובסהמ"א: שינה את מעפורתו שלא יכירוהו (רש"י מ"א כ לח). — ואמר המליץ: ובעת יאמרו לפלוני ארון וכפורת, וכתונת בד ומעפורת, יאמרו פלוני בקי בחכמת התשבורת (עמנ', מחבר' א).
1 בפסיק' דר"כ מעפוריות.