°, ש"ז, — כמו מַעֲצֵבָה:  ויחכו לצור משגבם לסיר את עננו, כי לא מעצב קיר לבם יכלו הצפינו (ר"י הלוי, סליח', גזרי הלבבות).  רחמו אנוּש ונכאה וחמלו על מעצבו, קל וכמעט כעוף ידאה מחלי המס לבבו (ראב"ע, בעלי ריבי).  קוה הכי צרות זמן זה בא וזה הולך ושב, ולרחמי יוצרך חכה כי בו צרי כל מעצב ((ר"י חריזי, איתיאל יט.) ארפה מחצים, ואגדר פרצים, ואחבש מעצבים, ואשקיט מכאובים (הוא, תחכמוני ל). ואל יאכל עדי יבדוק נקביו, למען הוא רפאות מעצביו (הוא, רפואות הגויה).  וטרם בוא יהי בודק נקביו, ועת צאתו וירפא מעצביו (שם).  הצבי ברח ממלוני, מתי ישוב מעוני, יגיד לכם כרובי, אחרי נשא לבבי, איך אשא מעצבי (אהבה לפסח, הגדה מצוירה, כ"י בריט"מ).  יום יחרה אף האל וקנאתו, ונתכה כאש חמתו, יום ירבו המעצבים והמכאובים, יום תהמה כדובים (משה חגיז, אור קדמון).