° 1, פ"י, — מִצְמֵץ פיו במים וכיוצא בזה, הניעם הנה והנה בלשונו וכדומ' כדי לרחץ הפה ולנקותו: והעפצים מועילים לכל קלאע רע וכש"כ אם יבושל בחומץ ומלח וימצמץ בהם בקלאע שבנערים (קאנון ג ו טו). ויתמיד למצמץ בשליקות הקובצות הלקוחות מעדשים וסומאק (שם שם יו). להפסיק הריח הנתעב מן המאכלים מועיל מזה לעיסת הרודא ולעיסת עלי הסנה ושתמצמץ אחריו בחומץ (שם שם יז). ואחר זה ימצמץ בשמן אנפקנון ושמן אילן מצטכי ושמן הדס (שם שם ח א). ויבושל שרשו (של החנטל) עם חמץ וימצמץ בו לכאב השנים (שם, לוח הסמים, חנטל). התמדת עשיית החלבים מזיק השנים והלסתות וממהר אליהם העפוש והאכול ולכן טוב שימצמץ אחריו ביין מזוג בדבש (פרקי משה כא).