א. מִצְמֵץ
* 1, פ"י, — מִצְמֵץ בענבים, לא בלע כל ענב בזגו אלא מצץ התוך והשליך הזג: האוכל (בכרם רעהו) מן התורה לא יקלף בתאנים ולא ימצמץ2 בענבים תוספת' ב"מ ח ט. שבעך שלא יהיה אוכל ומקיא שבעך שלא יהא מקלף בתאנים ומצמץ1 בענבים ירוש' מעשר' ב ז. שלא יקלף בתאינים וימצמץ בענבים שם ב"מ ז ב.
1 בערב' מצמצ مصمص בלשון הדברנית ההמונית כמו מצץ.
2 כך בכ"י א"פ הוצא' צוק"מ, וכך גם בכ"י וינה ובנדפס ימצוץ.
1 צ"ל וממצמץ.