* 1, ש"ז, מ"ר מַרְתֵּפִים, — בית אוצר ליין, שמן וכדומ': המוכר מרתף לחבירו סתם בזה אמרו מקבל עליו עשר קוססות למאה (תוספת' ב"ב ו ו). הגונב חבית מן המרתף והחזירה למרתף ואח"כ נגנב כל המרתף כולו (שם ב"ק י לג). לא היו מניחין אותן (את הענבים) לא במרתף ולא בראש הגג (שם מנח' ט י). ישראל החשוד שותין ממרתיפו2 ואין שותין מלגינו אם היה חשוד על השתימה3 אף מרתיפו אסור (שם ע"ז ז טו). אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר וכו' שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ (פסח' א א). מרתף של יין צריך בדיקה מרתף של שמן אינו צריך בדיקה (ירוש' שם שם). אי זהו מרתף כל שנתון עם הלחם בחצר יש מרתף שהוא כאוצר ואוצר שהוא כמרתף מרתף שהוא בוש לוכל בתוכו הרי הוא כאוצר ואוצר שאינו בוש לוכל בתוכו הרי הוא כמרתף (שם). למה הדבר דומה לגונב חבית ממרתף חבירו אעפ"י שלא ידעו הבעלים בגניבה צריכין לידע בחזרה (ר"א, שם ב"מ ג י). למה הדבר דומה לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ במקומה ריחה נודף שלא במקומה אין ריחה נודף (ר' חנינא, סנה' קח.). לאחד שהיה לו מרתף אחד של יין פתח חבית אחת ומצאה של חומץ (מד"ר בראש' ל). לאדם שהכניס יינו במרתף נכנסו הגנבים ונטלו החבית והלכו להם ושתו אותו (ר' לוי, שם שמות כ). למלך שהיה לו מרתף של יין והושיב בו המלך שומרים מהם נזירים ומהם שכורים וכו' (ר' אבין, שם ויקר' כד). אמרה כנסת ישראל הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין זה סיני וכו' (שם שה"ש, הביאני).