רתף

* 1, ממנו *מַרְתֵּף, *רָתַף.



1 [אין להכריע אם היה בשלום מראש פעל רָתַף, שממנו נגזר מַרְתֵּף, או ששמש ראשונה מַרְתֵּף בלשון, אולי כמלה שאולה מלשון אחרת, ונגזר רִתֵּף כפעל משני מן מרתף; וכך נראה יותר ע"פ שמושו הנדיר של רָתַף, וגם משום שאין פעל כזה בלשון קרובה.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים