1 עי' הערה לקמן.

2 הקדמונים ורוב החדשים ראו במלה זו את מלת המקום שָׁם בהוספת מִ, במשמ' מהמקום ההוא. השבע' תרגמו ἐϰεῖϑεν. ת"י: מתמן. וכך שאר הקדמונים, וכמו"כ רב החדשים. אבל כבר הרגישו כלם בקושי מליצה זו כי אין שום טעם כאן לריצה מהמקום ההוא, ואין דחק מליצה זו מתישב לא בפרוש וירץ משמ' וירחֵק כמו ת"י, ולא בפרוש וירץ במשמ' רצץ, כמו רד"ק ואחרים, כמו שכבר העירו ע"ז החדשים, ולכן גם הגהת קצת החדשים: ויתצם שם, אינה מניחה את הדעת, כי אין שום צרך בכפל זה אחר הפעל נתץ. והנה עינו החדה של אחד מהחדשים, הוא פרופ' P. Haupt, ראתה כבר, כי התיבה משם שבכאן אינה כלל המלה שָׁם, אלא בה מסתתרת איזו מלה אחרת שהיא ביחס הפעול להפעל וירץ, ושער שהכונה כאן למלה מֵשַׁם, במשמ' שממה (P. Haupt, Nahum 3 3). וגם זה אינו נותן להכתוב מליצה טבעית, אלא שבזה צדק שיש כאן שֵׁם דָּבָר, שגם בו עשה המלך איזה מעשה שהתכון לו המסַפֵּר בהפעל וירץ. והנה כבר ראינו כי רד"ק פרש וירץ זה במשמ' רצץ, וכמו ותרץ את גלגלתו וכמו"כ ותרץ גלת הזהב, ורגלים לדבר כי בהתיבה משם מסתתר העצם שרצץ המלך, והשם הוא מש, והמם האחרונה היא מ הכנוי ומוסבת להמזבחות שנזכרו בכתוב זה שנתץ המלך. והנה בהחרֻתות הכנעניות הפוניות נזכרת המלה מאש אצל המזבחות והמצבות שנטנאו לבעל או לעשתרת. כך בחרֻתת מכפזן מלך משליים נאמר: טנא ת המאש זת (Cooke, North-Semitic Inscript. N. 57, 1, 3), ובחרֻתת חמלכת בן אדנבעל השלכי נאמר: לבנאת ת המקדש זת להרבת לאלת טינא ת המאש זת שם, N. 60, 1, 4). והנה חרֻתה זו נחרתה בשתי לשונות, בכנענית ובקצרה גם ברומית, וברומית מתרגמת המלה המאש statuam.  והנה עוד לא נתברר מקור מלה זו, אך בזה אין כל ספק כי פרושה הוא פסל, אלא שכנראה הכונה למין מיוחד מהפסלים, אולי מיוחד בצורתו, או בהחמר שממנו נעשה, אולי לא באבן, או במקומו שעמד שם. והנה לפי הכתיב הכנעני מאש אולי צריך לנקד בעבר' מָש, ואולי היתה האלף סימן לתנועת צירי, ואולי בעבר' אמרו לא מָש אלא מֵש.  לפי הנקוד של המסורה עדיף להניח צורה זו, ולכן בכנ' מִשָּׁם, כמו עֵז עִזִּים. – ואולי מֵש, וכמו פֵת פִתּוֹ.