*1, מֶשֶׁר, ש"ז, — בעבודת האדמה, רצועה של אדמה מעֻבדה, זרועה זרע, Beet; planche; bed: הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין בש"א שלשה תלמים של פתיח ובה"א מלוא העול השרוני (כלא' ב ו). בעשויה (השדה) משרין משרין אבל בעשויה משר אחד לא (ר' יונה, ירוש' שם). — ובסהמ"א: הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין ומין מרחיק בין כל משר ומשר שתי אמות על שתי אמות ומיצר והולך עד שלא ישאר ביניהן בסוף משר אלא כל שהוא וכו' ומה בין המשר לקרחת שהמשר ארוך והקרחת מרובעת (רמב"ם, כלא' ד ו-ח). — ואמר המליץ: לביתי תחפור כמשרים2, ותרחיקני מצדק ומישרים (עזר' הבבלי, תוכח' מוסר סט:).