ש"נ, סמי' מִשְׁרַת, — מַשְׁקֶה שנשרה בו פרי מה: חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה (הנזיר) וכל מִשְׁרַת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל (במד' ו ג). — ואמר המליץ: ואמהר לכת הנה לא אלי החדרה, לטעום משרת פת שחר פתות במרק גרש (אדם, או"א ה). — ובתו"מ, מים ששורין בהם פשתן וכדומ': פירות שביעית אין נותנין אותן לא לתוך המשרה ולא לתוך הכבוסה (תוספת' שבי' ו כה). מרחיקין את המשרה מן הירק ואת הכרישין מן הבצלים ואת החרדל מן הדבורים (שם ב"ב א ט). לא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים (ברכ' ג ה). מכניס אדם פירותיו מפני הגנבים ושולה פשתנו מן המשרה בשביל שלא תאבד (מו"ק ב ג). שכר את החמר ואת הקדר להביא פרייפרין וחלילים לכלה או למת ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה (ב"מ ו א). תיפתר במשרה של כובסין (ירוש' ברכ' ג ה). למלך שעשה סעודה וזמן אצלו אורחים וכו' והלך הסייד לסידו ויוצר לטיטו נפח לפחמו כובס לבית המשרה שלו (ר"י הנשיא, מד"ר קהל', בכל עת). — ובסהמ"א: מי שבא לעשות משרה של פשתן בצד ירק של חבירו שהרי מי המשרה נבלעין בארץ והולכין ומפסידין את הירק וכו' (רמב"ם, שכנים י ה). — ומ"ר: והרע שבהם (שברוחות) הוא מה שיתנשב מן היאורים והאגמים והמשרות (פרקי משה ח).