פ"י, עת' בכנ' אֲמֻשְׁךָ, יְמֻשֵּׁנִי, יְמֻשֵּׁהוּ, — מָשַׁשׁ הדבר בידיו, נגע פעמים אחדות באצבעות ידיו בהדבר לדעת מהותו וכיוצא בזה, betasten; palper, toucher; to feel: הן עשו אחי איש שער ואנכי איש חלק אולי יְמֻשֵּׁנִי אבי והייתי בעיניו כמתעתע (בראש' כז יא-יב).  ויאמר יצחק אל יעקב גשה נא וַאֲמֻשְׁךָ1 בני האתה זה בני עשו אם לא ויגש יעקב אל יצחק אביו וַיְמֻשֵּׁהוּ (יצחק) ויאמר הקל קול יעקב והידים יי עשו (שם כא-כב).

— פִע', מִשֵּׁשׁ, מִשַּׁשְׁתָּ, מְמַשֵּׁש, יְמַשֵּׁשׁ, יְמַשְׁשׁוּ, — מִשֵּׁשׁ את הבית ודומה, חפש ומשש בכל מקום בידיו אם לא נמצא שם מה שהוא מחפש: ורחל לקחה את התרפים ותשמם בכר הגמל ותשב עליהם וַיְמַשֵּׁשׁ לבן את כל האהל ולא מצא (בראש' לא לד). כי מִשַּׁשְׁתָּ את כל כלי מה מצאת מכל כלי ביתך (שם לז).— ואמר הפיטן: והכלים תמשש, והחמץ תרושש, ותשרפנו בשש (רשב"ג, אזהר' בצל שדי). — ואמר המשורר: בידם נפקדה נפשי בצאתם ואיך אותה אמשש בין כליהם, אחונן את עפר רגלם ואשק בדרך צעדו בה שעליהם (רמב"ע, דיואן נא, כ"י בודלי'). — מִשֵּׁשׁ בחשך, מִשֵּׁשׁ הַעִוֵּר, מִשֵּׁשׁ בידיו למצא דבר מה, או במקלו וכדומ' לדעת איך ישים רגלו: והיית מְמַשֵּׁשׁ בצהרים כאשר יְמַשֵּׁשׁ העור באפלה (דבר' כח כט).  יומם יפגשו חשך וכלילה יְמַשְׁשׁוּ2 בצהרים (איוב ה יד).  יְמַשְׁשׁוּ3 חשך ולא אור (שם יב כה). — ואמר המליץ: וזאת המלאכה אשר אני בה בוחן וחוקר, לעולם לא תכזב ולעד לא תשקר, כי היא לאמת כמאזנים, ולרואה כעינים, והמניח אותה ימשש בצהרים (ראב"ע, אגר' חי בן מקיץ), ר"ל יהי כמו עִוֵּר. — ומשל: הזקן ממשש מה שלא אבד (ערוך, ערך בחש). — ובחכמת התשברת, גוף ממשש לגוף זולתו, נוגע בו: עד אשר יהיה הגוף הממשש לגופים הגלגליים דבר ידוע (רש"ט פלקירא, ראש' חכמה ג ג).  הגוף הצף על שאר הגופים והוא הממשש באחד שטחיו הגופים הגלגליים (שם). שבתמונת הששיות יתמלא כל השטח והפנוי אשר במוגשים ממששים סמוכים זה לזה כדי שלא ישאר מקום פנוי וריקם ביניהם (ר"י אלבו, הקד' העקרים).  העגולות הממששות אלו לאלו ולא תחצוב אחת לאחרת יאמר להן העגולות הממששות (אקליד' ליהודה הכהן, במדר' החכמה ג). — °מְמַשֵּׁשׁ, במלאכת הרפואה, כעין מכחול ימששו בו בתוך הפצע: והמכה אם בתחלה נסגרה פתח אותה עד שיצא משם הטרי ואם עמד זמן רב והטרי יחיה רק העצם מקולקל באמת ושים ממשש בפנים וכשתמצא נקב המכה פתח עד העצם (ספ' אלמנצור ו ט, בפצעים ומכות).

— הִפע', הֵמִישׁ, הֵימִישֵׁנִי, הֲמִישֵׁנִי, — הֵמִישָׁהוּ דבר, עשה שימשש אותו: ויאמר שמשון אל הנער המחזיק בידו הניחה אותי וַהֲמִישֵׁנִי4 את העמדים אשר הבית נכון עליהם (שפט' יו כו).

— קל, °מָשַׁשׁ, משֵׁשׁ, משְׁשִׁים, — בתשבֹּרת, כמו מִשֵּׁשׁ, במשמ' נגיעה: שני קוים שיהיו נוגעים על עוקם התמונה ומוששים אותם מבחוץ (ראב"ח הנשיא, צוה"א טז).  ואם הגוף המאיר יהיה יותר גדול מהמחשיך יהיה מוצא כל הניצוצות המוששים את כל הגוף המחשיך עוברים על זויות חדות (שם יז).  כי קו א"ה שהוא נכוחי לקו בג"ד שהוא תושבת המשלשין מושש על שני ראשי המשלשים מלמעלה (הוא, המשיח' והתשבר' א מא).  כל תבנית וכל צורה אשר לה קוים ישרים אם אתה מעגל בתוכה עגול שיהיה מושש לצלעיה וכו' ואם אין זויותיה וצלעיה שוות יש מהם שלא יתכן לחוג בה עגול שיהיה מושש לכל צלעיה ואם תבא לידך צורה מכל התמונות מן משלש או מן מרובע או מחומש או למעלה מהם ואתה מחוֵג בתוכה עגולה מוששת לכל צלעיה (שם ב קכה).

— פֻע', °מֻשַּׁשׁ, מְמֻשַּׁשׁ, — א) בתשברת, במשמ' נגיעה, גּּוּף מְמֻשָּׁשׁ, שגוף זולתו ממשש אותו: הנה הנקודה הממוששת מפאת מזרח נקראת עכוב ראשון והנקודה הממוששת מפאת מערב נקראת עכוב שני (ראב"ח הנשיא, אשפירה ד). — ב) °גוף מְמֻשָּׁשׁ, שאפשר למשש אותו בידים: וענין אמרנו שהוא יתעלה רואה כלומר ישיג הנראים ושומע כלומר ישיג הנשמעים וכן היה יכול לתארו בטעם ובמשוש ויפורש בו שהוא ישיג הנטעמים והממוששים (ר"ש א"ת, מו"נ א מז).  רוב המשכילים סוברים כי המשוש כחות רבים ר"ל כחות ארבעה ומיחדים כל סוג מהממוששים הארבעה לכל אחד לבדו (קאנון א א ו ה).  והאיכיות ההתפעליות הם רשמים אשר יגיעו בחושינו ממוחשיהם כרשמים שיקבלו ממה שימושש מן החם והקר והלח והיבש והקשה והרך והכבד והקל (ראב"ד, אמונה רמה א א).  ומהם אמרו שהיו שנים ר"ל הארץ והמים כי משניהם יתהוה גשם המורכב הממושש (ר"י אברבנאל, בראש' א). ואעפ"י שהממושש הוא דבק עם הבשר הממשש אותו א"א שלא ישאר לחות האויר ביניהם בין הממשש והממושש (רשב"צ דוראן, מג"א, ח"י ד).  וכן הממוששים כענין הקור והחום והלח והיבש (אגר' ר"א אבולעפיא, גנזי הקבלה, ילינק 22).  ולפיכך יהיה ההרגש בממוששים שלם מאד (ר"י מוסקטו, קול יהודה להכוזרי ג ה).  

— הִתפ', °הִתְמַשֵּׁשׁ, — הִתְמַשֵּׁשׁ הַגֶּשֶׁם, נהיה דבר שאפשר למששו: אלו השעורים וכו' מצד שהם שעורים ובעלי גודל כולם מתדמים ויחוייב שאפשר שיתמששו ואם יתמששו נעשה מהכל מהם גשם בב"ת (שם טוב, פרוש מו"נ ב הקד' ב). — ואמר המליץ: אני שמתי מגמת פני לדעת מן האנשים והנשים, טבע אברי הגוף וכחות הנפשים, ומספר החושים הפנימיים והמורגשים, והטבעים החזקים והחלשים, ומה בין הנמזגים והמתמששים,  ובין הנגשים והנפגשים (עמנו', מחב' יח). — ובמשמ' נהיה נוגע בזולתו: המדובקים הם אשר קצוותיהם אחד והמתמששים הם אשר קצוותיהם יחדו וכשלא יהיה בהם התמששות והדבקות לא יתחבר מהם מדובק (רשב"צ דוראן, מגן אבות, ח"י ד).