ש"ז, סמי' מִשְׁתֵּה, מ"ר בכנ' מִשְׁתָּיו, מִשְׁתֵּיכֶם, מִשְׁתֵּיהֶם, — א) סעודה גדולה לכבוד אורחים או לכבוד מקרה של שמחה וכדומה, שישתו בה יין וכיוצא בזה, Gastmahl; banquet; banquet: ויבאו (האורחים) אל ביתו ויעש להם מִשְׁתֶּה ומצות אפה ויאכלו (בראש' יט ג). ויעש אברהם מִשְׁתֶּה גדול ביום הגמל את יצחק (שם כא ח). ויעש להם (יצחק לאבימלך ואנשיו) מִשְׁתֶּה ויאכלו וישתו (שם כו ל). ויאסף לבן את כל אנשי המקום (ביום נשואי בתו) ויעש מִשְׁתֶּה (שם כט כב). ויהי ביום השלישי יום הלדת את פרעה ויעש מִשְׁתֶּה לכל עבדיו (שם מ כ). ויעש שם שמשון מִשְׁתֶּה (ביום חתונתו) כי כן יעשו הבחורים וכו' ותבך עליו שבעת הימים אשר היה להם הַמִּשְׁתֶּה(שפט' יד י-יז). והנה לו (ביום גזת צאנו) מִשְׁתֶּה בביתו כְּמִשְׁתֶּה המלך (ש"א כה לו). ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו מִשְׁתֶּה (ש"ב ג כ). ויקץ שלמה והנה חלום ויבוא ירושלם וכו' ויעש מִשְׁתֶּה לכל עבדיו (מ"א ג יה). ועשה יי' צבאות לכל העמים בהר הזה מִשְׁתֵּה שמנים מִשְׁתֵּה שמרים (ישע' כה ו). והיה כנור ונבל תף וחליל ויין מִשְׁתֵּיהֶם ואת פעל יי' לא יביטו (שם ה יב). כל  ימי עני רעים וטוב לב מִשְׁתֶּה תמיד (משלי יה יה). והלכו בניו ועשו מִשְׁתֶּה בית איש יומו ושלחו וקראו לשלשת אחיתיהם לאכל ולשתות עמהם ויהי כי הקיפו ימי הַמִּשְׁתֶּה וישלח איוב ויקדשם (איוב א ד-ה). בשנת שלוש למלכו עשה מִשְׁתֶּה לכל שריו ועבדיו וכו' עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן מִשְׁתֶּה שבעת ימים (אסת' א ג-ה). גם ושתי המלכה עשתה מִשְׁתֵּה נשים (שם ט). יבוא המלך והמן היום אל הַמִּשְׁתֶּה אשר עשיתי לו (שם ה ד). ובכל מדינה ומדינה ובכל עיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה וששון ליהודים מִשְׁתֶּה ויום טוב (שם ח יז). ועשה אתו יום מִשְׁתֶּה ושמחה (שם ט יח). — מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, כמו מִשְׁתֶּה: ויאמר המלך לאסתר בְּמִשְׁתֶּה היין מה שאלתך וינתן לך (שם ה ו). והמלך קם בחמתו מִמִּשְׁתֶּה היין אל גנת הביתן (שם ז ז). — בית מִשְׁתֶּה, בית שעושים שם מִשְׁתֶּה: ובית מִשְׁתֶּה לא תבוא לשבת אותם לאכל ולשתות (ירמ' יו ח). טוב ללכת את בית אבל מלכת אל בית מִשְׁתֶּה (קהל' ז ב). — ובתו"מ, בפרט מִשְׁתֵּה החתונה: שאלתי את רבן גמליאל ואת רבי יהושע באטליס של אמאוס שהלכו ליקח בהמה למשתה בנו (ר"ע, כרית' ג ז). מעשה שבאו בניו (של רבן גמליאל מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע (ברכ' א א). מדליקין בבית המשתה אבל לא בבית האבל (ר' יהודה, תרומ' יא י). מעשה בר' עקיבא שעשה משתה לבנו ואל כל כוס וכוס שהביא אמר חמרא וחיי לפום רבנן (שבת סז:). הרי שהיה פיתו אפוי וטבחו טבוח ויינו מזוג ומת אביו וכו' ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבילות (כתוב' ג:). יום משתה של גוים אסור (ר' חייא, ירוש' גיט' ה ט). — ובכנ' מִשְׁתָּאוֹ: לא ישתמש חבר במשתאו1 של עם הארץ ולא בסעודת עם הארץ אלא א"כ היו מתוקנין וכו' לפיכך חבר ששימש במשתאו1 של עם הארץ ובסעודתו הרי זו חזקה למעשרות (תוספת' דמאי ג ו). בן חבר שהיה מיסב במשתאו ובסעודתו של עם הארץ (שם ח). — ומ"ר: שלשה שנאתי וארבעה לא אהבתי שר הנרגל בבית המשתאות וכו' והמושיב שבת במרומי קרת (ב"ס, נדה יו:). משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות2 (סוט' ט יא). מאה ועשרים משתאות עשה בעז לבניו (רב, ב"ב צא.). מיכן לבית זה שהן ממנין זקנים בבית המשתאות שלהן (ר' פינחס, מד"ר רות, ויקח בעז). — ואמר החכם: במקום המשתה והשחוק לא תשכון החכמה אבל היא מגורשת משם (ר"י א"ת, מבח' הפנינ' לרשב"ג, שער החכמה). — ב) מה שאדם שותה, כמו משקה: בחמם אשית את מִשְׁתֵּיהֶם והשכרתים (ירמ' נא לט). ויתנו כסף לחצבים ולחרשים ומאכל וּמִשְׁתֶּה ושמן לצדנים ולצרים (עזר' ג ז). וימן להם המלך דבר יום ביומו מפת בג המלך ומיין מִשְתָּיו ולגדלם שנים שלוש (דני' א ה). ירא אני את אדני המלך אשר מנה את מאכלכם ואת מִשְׁתֵּיכֶם (שם י). — ובתו"מ: שפעם אחת הייתי מהלך בדרך לבית חמי והיה עמי משוי ג' חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים (נחום איש גמזו, תענ' כא.). — ובהשאלה, מִשְׁתֵּה פלוני, במשמ' גורלו, מה שקרה לו, ואמר המקונן: אחינו המיוגעים המדוכאין באבל הזה תנו ללבכם לחקור את זאת, זאת היא עומדת לעד נתיב הוא מששת ימי בראשית רבים שתו רבים ישתו כמשתה ראשונים כך משתה אחרונים (יהודה בר נחמני, כתוב' ח:).