ת"ז, לנק' מְתוּקָה, מ"ר מְתוּקִים, —  א) טַעַם כטעם דְּבַש, וההפך ממנו מַר,  süss; doux; sweet:  מה מָתוֹק מדבש ומה עז מארי (שפט' יד יח).  ופריו מָתוֹק לחכי (שה"ש ב ג).  ותהי בפי כדבש לְמָתוֹק (יחזק' ג ג).  אכל בני דבש כי טוב ונפת מָתוֹק על חכך (משלי כד יג).  נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מָתוֹק (שם כז ז). —  ובהשאלה במוסר', במשמ' טוב ונעים:  הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר לְמָתוֹק וּמָתוֹק למר (ישעי' ה כ). —  דְבָרִים מְתוּקִים וכדומ':  וּמְתוּקִים מדבש ונפת צופים (תהל' יט יא).  צוף דבש אמרי נעם מָתוֹק לנפש ומרפא לעצם (משלי יו כד). —  והאור:  וּמָתוֹק האור וטוב לעינים (קהל' יא ז). —  והשֵׁנה, מְתוּקָה לוֹ, יָשֵׁן במנוחה, בתענוג:  מְתוּקָה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון (שם ה יא). —  ובתו"מ:  החייב בשקדים המרים פטור במתוקים החייב במתוקים פטור במרים (חול' א ה).  רבש"ע יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך ואל יהו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם (ר' ירמיה בן אלעזר, ערוב' יח:).  מתוק אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך (ר"ש בן לקיש, תרומ' ח ה) .  יש לך חיך גדול מתוק מזה מד"ר שה"ש, חכו ממתקים. —  ואמר המליץ:  המר בעת יועיל מתוק ואם הוא מר אכן בעת יזיק מתוק מאד ימר, על כן חכם לבב המר אשר יועיל יאכל וממתוק מזיק יהי נשמר (ר"י זבארה, ספ' שעשוע' ח). —  ובהרחבה, מה שנעים לאדם, מה שהוא מוצא בו עונג:  גומר בת דבלים וכו' שמתוקה בפי הכל כדבלה (שמואל, פסח' פז:).  לפי שהערו ישראל נפשם למיתה בגלות וכו' והיו עוסקין בתורה המתוקה מדבש לפיכך עתיד הקב"ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית (מד"ר במד' יג). —  ומצוי בסהמ"א בכל המשמ':  מה תמרה זו נאה במראיה וכל פירותיה מתוקים וטובים כך בן דוד נאה במראהו וכבודו וכל מעשיו טובים ומתוקים לפני הקב"ה (פרקי דר"א יט).  והכל הולך אחר הזרע אם מתוק למתוק ואם מר למר (שם מח). —  ומשל:  ואמרו אל תהיה מתוק פן יבלעוך (ר"י עמדין, מגדל עוז קב.). —  ובהרחבה, במשמ' רפה, רך:  החום בקדחת זו יותר בינוני ומתוק משאר קדחות (ר"י צהלון, אוצה"ח ב).  החום הטוב בקדחות הוא המזוג מתוק ושוה בכל חלקי הגוף (שם ה ו). —  ב) *שם פרי מפרי האדמה מר הטעם1, coloquinte:  מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות משיפסקו עוברי עבירה דברי ר"מ רבי יהודה אומר משייבש המתוק (שביע' ג א).  המלקט עשבים לחים עד שייבש המתוק והמגבב ביבש עד שתרד רביעה  שניה שם ט ו.