*, ת"ז, לנק' מְתוּנָה, מ"ר מְתוּנִים, מְתוּנוֹת, — מי שאינו ממהר, בפרט שאינו מהיר חֵמָה, וכיוצא בזה: אין לך בכל העממין מתון יותר מן האמרי שכן מצינו שהאמינו בהקב"ה וגלו לאפריקי ונתן להם המקום ארץ יפה כארצם והיתה ארץ ישראל נקראת על שמם (רשב"ג, תוספת' שבת ז-ח כה). — ומי שאינו עושה דבר בלי ישוב הדעת, וכיוצא בזה: הם (אנשי כנסת הגדולה) אמרו שלשה דברים הוו מתונים בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סיג לתורה (אבות א א). ואצוה את שופטיכם וכו' אמרתי להם הוו מתונים בדין שאם בא דין לפניך פעם אחת שתים ושלש אל תאמר כבר בא דין זה לפני ושניתיו ושלשתיו אלא הוו מתונים בדין (ספרי, דבר' טז). אלו המדות הטובות שלמדו ישראל ע"י הצרות והשמדות וכו' שנעשו סבלנים מתונים צייתנים (מדר' שה"ש, הדודאים, הוצ' גרינהוט). — ובהרחבה, עיר מְתוּנָה, שיושביה מתונים: אין לך בכל הכרכים יותר מתון מן הסודמי שכן מצינו שחזר לו לוט על כל המקומות ולא מצא מתונה כסדום (ר' נהוראי, תוספת' שבת ז-ח כד). — וגם דבר לא בע"ח, במשמ' ההפך ממהירות: הטורף את גגו והמכבס את כסותו אימתי יודע אם רבו הגשמים אם לאו וכו' בתחלה הוא מנטף טיפין מתונות ועכשיו יורד טפה אחר טפה (ר' יהודה, תוספת' מכשיר' א ח). — ובסהמ"א: קלקול הדין שלא היו מתונין בו לעיין כל צרכן ונתקלקל (רש"י שבת לג.). שכל מעשה ארץ מתונים ומעשה שמים במהירות (הוא, חגי' יב:). — מהלך מָתוּן: ויהיה העודף בין המהלך הנחוץ והמתון כפל זויות (ראב"ח הנשיא, צורת הארץ יב). ימצאו לבנה בכל חלק מחלקי הרקיע הולכת בכל סדרי המהלך המתון והמהיר והשוה (שם יג). — ומשל: מתון מתון ארבע מאות זוזים שוה1.
1 בגמ' בארמית: מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא (רב אדא בר אהבה, ברכ' כ.).