1, פ"י, עתי' בכנ' יִמְתָּחֵם, — מָתַח דבר, משך בכח שיהיה יותר ארוך, ausdehnen; étendre; stretch out: הנטה כדק שמים וימתחם כאהל לשבת (ישע' מ כב). — ובתו"מ: כדיין הזה שהוא מותח את הוילון מבפנים ואינו רואה מה נעשה מבחוץ (ר' מאיר, מד"ר ויקר' ה).  המותח זמורה מאילן לאילן (כלא' ו ט).  ואינו מודד לא בחוט ולא בשלשלת ולא בשוח של גמי אלא במשיחה והמודד מותח (המשיחה) בכל כחו ומודד (תוספת' ערוב' ו יג).  מותח החוט על גבי גפנים אם היו כולן נוגעות כאחת הרי זה כרם אחת נכנסת אחת יוצאה אינו כרם (שם כלא' ג ד).  כיצד מולק בחטאת העוף נותן שתי גפיה בין שתי אצבעותיו ושתי רגליה בין שתי אצבעותיו והיה מותח צוארה על גבי אצבעותיו (שם זבח' ז ד).  בנוהג שבעולם אדם מותח אהל על ידי שהות רפה (ר' יוחנן, ירוש' ברכ' א א).  מעשה באשה אחת שהיתה אורגת בגד אחד בטהרה ובאת אצל ר' ישמעאל להישאל לו וכו' אמרה לו נדה באת ומתחה עמי בחבל (שם, חגי' ג ב).  המותח חוט של תפירה בשבת (רב, שבת עה.).  מעשה באדם אחד מבקעת בית חורחן שנעץ ד' קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם (ר' יצחק, ערוב' יא.).  שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו (הוא, מד"ר בראש' ג). הביאו לו מטה ארוכה התחיל פושט עצמו ומותח אבריו (ר"י בר' סימון, שם שה"ש, הנך יפה).  העמיד (שמואל) ארבעה קונדסין ומתחו (את אגג) עליהן (תנחומ' תצא י). — ובסהמ"א: דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה ושנים אוחזין זה מכאן וזה מכאן (רמב"ם, שבת ט יז). — °מָתַח אותו על העמוד, להלקותו: שרבי אפרים לא טוב עשה בעמו וראוי למתוח אותו על העמוד כי הלך בערכאות כותים (מרדכי, ב"ק קצה, בשם מהר"מ). — ובמשמ' פ"ע: אני שאמרתי לשמים ולארץ די שאלמלא כן היו מותחין והולכין עד עכשיו (ר' יצחק, מד"ר בראש' ה).  כל זמן שהיו ידי קוניהם ממשמשין בהם (בהשמים) היו מותחים והולכים כיון שנחו ידי קוניהם ניתן להם ניחה (ר"י בר' נהוראי, שם י). — ואמר הפיטן: ושעור הקנה שש אמות וזרת, וכל אמה מודדת שליש בזרת, והזרת מותחת עד שנים בסיט, וארבע אצבעות הוא הטפח והסיט (ר"א קליר, אז ראית, שבת שקל'). 

— פָעו', *מָתוּחַ, מְתוּחָה, מְתוּחִים, מְתוּחוֹת: האניסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורוס אמנוס ועד נחל מצרים מן החוט ולפנים ארץ ישראל מן החוט ולחוץ חו"ל (תוספת' תרומ' ב יב).  רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה (ערוב' נה.). — ונסר מָתוּחַ: נסר שהוא מתוח מגג לגג אפי' רחב כמה אסור להלך עליו (ר' בא, ירוש' שבת ב ג). — קשת מְתוּחָה: הנוגע ביתר ובקשת אעפ"י שהיא מתוחה (כלים כא ג).  מצודת האישות וכו' כל זמן שהיא מתוחה חבור (ר' יהודה, שם). — ואמר המקונן: אם תוקענה שלש מאות יונקים על שוכה אחת מתוחים אללי לי (קינ' לת"ב, אם תאכלנה). — ובהשאלה, *דִּין מָתוּחַ: שכל אותה השנה הדין מתוח כנגד המשפחה (ירוש' מו"ק ג ז).  אותה מדת הדין שהיתה מתוחה כנגד ישראל הפכה הקב"ה ומתחה כנגד המצרים (מד"ר בראש' לה).  יצחק תבע יסורין אמר לפניו רבון כל העולמים אדם מת בלא יסורין מדת הדין מתוחה כנגדו מתוך שאתה מביא עליו יסורין אין מדת הדין מתוחה כנגדו (ר"י בר סימון, שם סה).  כל זמן שהיה איוב עומד כנגד חביריו וחביריו כנגדו היתה מידת הדין מתוחה (פסיק' רבתי לח).

— נפע', * נִמְתַּח זנב העגל שאינה מגעת לערקוב אמרו חכמים כל מרבית העגלים כן כל זמן שהן מגדילין הם נמתחות (בכור' ו יא).  (שעה) שלישית נמתחו אבריו (של אדה"ר) רביעית נזרקה בו נשמה (ר' יוחנן בר"ח, סנה' לח:).  גגו של זפק נידון כושט וכו' כל שנמתח עמו (רב איבי בן אביי, חול' נו:).  שאלולי שאמרתי להם (להשמים) די עד עכשיו היו נמתחים והולכים (ר' יצחק, מד"ר בראש' מו).  יקרש הרקיע יגלד הרקיע ימתח הרקיע (רב, ירוש' ברכ' א א). — ובהשאלה, נִמְתְּחָה הקשת, במשמ' נזדקף האבר: נמתחה הקשת וחזרה (ר"ש בר נחמן, ירוש' הורי' ב ה). — נִמְתַּח על העמוד, להלקותו: אמרו לו (חכמים לאותו איש ששכרוהו להעיד על הלבנה עדות שקר) מאתים זוז נתונין לך במתנה והשוכרך ימתח על העמוד (ר"ה כב:). — ובסהמ"א: ועל מה שעשה כבר ענש יענש או ימתח על העמוד או יתן ממון ויתכפר לו (מהר"מ מרוטנ', שערי תשובה רצד). 

— פִע', *מִתַּח, מְמַתֵּחַ: ומסרגין את המטות ר' יוסי אומר ממתחין (ביו"ט) (מו"ק א ח).  ושפה של סדין צריך למתח (מקוא' י ד).  אם היתה רפה ממתחה (ירו' מו"ק א ח). מסרגין שתי וערב וממתחין שתי בלא ערב (בבלי שם י.).  שאם היה רפוי ממתחו (שם).  ובסהמ"א: וסיבת כאב הממתח רוח או ליחה מותחים העצבים והעצלים כאלו הם מושכים אל שני קצוותים (אנון א ב ב כ.  

— הִפע', *הִמְתִּיחַ, — כמו מתח, בנחץ הפעולה: מפני שממתיח בה (בהשלשלת) את אוהלין (תוספת' כלי' ב"מ ב ג).  הממתיח צדדיו בשבת (רב, ירוש' כלא' ט ז). — ובסהמ"א: כי יתרככו אבריו הנקשחים והמיובשים וימתיח את הגידים אשר קפדו מרוב ימים (אסף הרופא, כ"י 134).  וגם ממתיחים (החזירים או העזים) ראשם כנגד צד צפון וכו' יגיד על סתו וגשם (רזיאל כא.). — ואמר הפיטן: סידרו למערבית המזבח, בין האולם ולמזבח, ראשו דרומית המתיח, וגופו צפונית השטיח (סדר עבודה, כ"י, Elbogen 173).

— הִתפ', *הִתְמַתֵּחַ: ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים אלא שאמר להם די (תנחומ' חיי שרה ג). — ובסהמ"א: ביום שתחל (הקדחת) לאחוז אותו תשכון על האדם עצלות כמו כובד תרדמה ויתמתח ויתפתל כאדם אשר שקד כל הלילה (אסף הרופא, כ"י 148).  כי בעת גידול הנער וצמיחתו משך תשעה חדשים יתפשטו ויתמתחו עצלי האם (ר"ד מרוקא, זכות אדם 6).  בינתים פנה היום ובנימין עמד מתמתח בפשוט אבריו ועוקר רגליו לחזור לביתו (מנדלי מו"ס, מסע' בנימין ד).