1, פ"ע, יִנְאָקוּ, — נָאַק החָלָל, הוציא קול אנחה וזעקה מפני מכאוביו, ächzen, wehklagen; gémir; to groan and moan: ושברתי את זרעות פרעה וְנָאַק נאקות חלל לפניו (יחזק' ל כד). מעיר מתים יִנְאָקוּ ונפש חללים תשוע (איוב כד יב). — ובסהמ"א: שיח נואקיך עת שם הסכת, עברים באברתם סכת (ר"א קליר, אסירים, יוצ' ב פסח). נאקו זרע ישרים, ואיש אל רעהו אומרים, קחו עמכם דברים, ואל תתנו דמי לו (ראב"ע, מי כמוך אל). מכבידים עול להכשיל כחם, נואקים אליך בהתעטף רוחם (סליח' ה עי"ת, אזון תתן). ואפשר שינאק (החולה) נאקה ויתעלף בו נפשו ארבע ועשרים שעות ויחשבוהו מת ויקברוהו חי (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' ב ח).