ש"נ, סמי' נַאֲקַת, בכנ' נַאֲקָתָם, מ"ר סמי' נַאֲקוֹת, — נַאֲקַת העֹבד עבודת פרך או החלל וכדומה, אנחתו, זעקתו:  ויאנחו בני ישראל מן העבדה ויזעקו ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה וישמע אלהים את נַאֲקָתָם ויזכר אלהים את בריתו (שמות ב כג-כד).  וגם אני שמעתי את נַאֲקַת בני ישראל אשר מצרים מעבדים אתם ואזכר את בריתי (שם ו ה).  והיה יי' עם השפט והושיעם מיד איביהם כל ימי השופט כי ינחם יי' מִנַּאֲקָתָם מפני לחציהם ודחקיהם (שפט' ב יח).  ושברתי את זרעות פרעה ונאק נַאֲקוֹת חלל לפניו (יחזק' ל כד). —  ובמדרש:  וישמע אלהים את נאקתם נאקת החללים (מד"ר שמות א). — וכנוי לתפלה:  עשרה לשונות נקראת תפלה זעקה שועה נאקה צרה רנה ופגיעה וכו' חנון (ספרי דבר' כו). —  ואמר המליץ:  ונאקתי לך רבה וגדלה ועדי אל אשר ישמע נאקה (יצחק אבן קפרון, נדיבותך רחבה).  אני אעיד בצרתך לצירי וכי תחיל בעת אנאק נאקה, ואצדיק על אשר בא אל אמונה במוסרו בעתותי מצוקה (ר"ש הנגיד, ידידותך).  ואפשר שינאק (החולה) נאקה ויתעלף בו נפשו ארבע ועשרים שעות ויחשבוהו מת ויקברוהו (ר"י חריזי, מוסרי הפלסופ' ב ח).