1, — קל לא נמצא.
— הִתפ', הִתְנַבֵּא, הִנַּבֵּא, הִנַּבְּאוּ, הִנַּבֵּאתִי, מִתְנַבֵּא, מִתְנַבְּאִים, מִתְנַבְּאוֹת, מִתְנַבּוֹת, הִתְנַבּוֹת, יִתְנַבֵּא, יִתְנַבְּאוּ, — א) הִתְנַבֵּא פלוני, עשה מעשה נָבִיא, התנהג מנהגי נָבִיא, דִּבֵּר כמו נָבִיא, sich wie ein Prophet benehmen, als Prophet weissagen; se conduire comme un prophète; to speak like a prophet: ויהי כנוח עליהם הרוח וַיִּתְנַבְּאוּ ולא יספו וכו' ותנח עליהם (על אלדד ומידד) הרוח והמה בכתבים ולא יצאו האהלה וַיִּתְנַבְּאוּ במחנה וכו' אלדד ומידד מִתְנַבְּאִים במחנה (במד' יא כה-כז). ופגעת חבל נבאים ירדים מהבמה ולפניהם נבל ותף וחליל וכנור והמה מִתְנַבְּאִים וכו' והנה חבל נבאים לקראתו ותצלח עליו רוח אלהים וַיִּתְנַבֵּא בתוכם (ש"א י ה-י). ותצלח רוח אלהים רעה אל שאול וַיִּתְנַבֵּא בתוך הבית (שם יח י). ותהי על מלאכי שאול רוח אלהים וַיִּתְנַבְּאוּ גם המה (שם יט כ). וילך (שאול) הלוך וַיִּתְנַבֵּא2 עד באו בנוית ברמה ויפשט גם הוא בגדיו וַיִּתְנַבֵּא גם הוא לפני שמואל ויפל ערם כל היום ההוא וכל הלילה (שם כג-כד). ויקראו (נביאי הבעל) בקול גדול ויתגדדו כמשפטם בחרבות וברמחים עד שפך דם עליהם ויהי כעבר הצהרים וַיִּתְנַבְּאוּ עד לעלות המנחה (מ"א יח כח-כט). יי' נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יי' לכל איש משגע וּמִתְנֵבֵּא ונתתה אתו אל המהפכת ואל הצינק ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי הַמִּתְנַבֵּא לכם (ירמ' כט כו-כז). — וכמו נל"ה: וצלחה עליך רוח יי' וְהִתְנַבִּיתָ עמם ונהפכת לאיש אחר (ש"א י ו). ויכל מֵהִתְנַבּוֹת ויבא הבמה (שם יג). — ב) דִּבֵּר דברי נביאוּת, weissagen; prophétiser; to prophesy: ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש אחד לדרש את יי' מאתו ואני שנאתיו כי לא יִתְנַבֵּא עלי טוב כי אם רע (מ"א כב ח). וכל הנביאים מִתְנַבְּאִים לפניהם (שם י). חזון שקר וקסם ואלול ותרמות לבם המה מִתְנַבְּאִים לכם (ירמ' יד יד). וגם איש היה מִתְנַבֵּא בשם יי' אוריהו בן שמעיהו (שם כו כ). שים פניך אל בנות עמך הַמִּתְנַבְּאוֹת מלבהן (יחזק' יג יז). — ובהבלעת התָו, הִנִַּבְּאוּ וכו': ובנביאי שמרון ראיתי תפלה הִנַּבְּאוּ בבעל ויתעו את עמי את ישראל (ירמ' כג יג). וְהִנַּבֵּאתִי כאשר צוני (יחזק' לז י). — ובתו"מ: המתנבא מה שלא שמע כצדקיהו בן כנענה והמתנבא מה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור שהיה שומע דברים מפי ירמיהו הנביא שהוא היה מתנבא בשוק העליון וחוזר הוא ומתנבא בשוק התחתון (תוספת' סנה' יד יד). המתנבא לעקור דבר מדברי תורה וכו' אם מתנבא לבטל מקצת ולקיים מקצת (ר' שמעון, שם יג). בשבעים זקנים אמר ויתנבאו ולא יספו נתנבאו לפי שעה באלדד ומידד הוא אומר ויתנבאו במחנה שהיו מתנבאים עד יום מותן (הוא, ספרי במד' צה). המתנבא בשם עבודת אלילים ואומר כך אמרה (סנה' יא ו). אמר לו אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואתה מתנבא לטובה וכו' צריך ליתן סימן לדבריך (ירוש' שם). שהיתה (מרים) מתנבאה כשהיא אחות אהרן ואומרת עתידה אמי שתלד בן שיושיע את ישראל (רב, מגי' יד.). כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח (ר' יוחנן, ברכ' לד:). אפשר יובל בטל ונביא מתנבא עליו שיבטל (הוא, מגי' יד:). מלמד שנתנבאה (בת פרעה) שלא מדעתה זה נופל (ליאור) ואין אחר נופל (הוא, סוט' יב:). ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה (מגי' יד.). משיח בן דוד שעתיד להגלות וכו' אומר לפניו רבש"ע איני מבקש ממך אלא חיים אומר לו חיים עד שלא אמרת כבר התנבא עליך דוד אביך (סוכ' נב.). (כתוב) ותאמר לה בת פרעה היליכי את הילד הזה וכו' מתנבאה ואינה יודעת מה נתנבאה היליכי הא שליכי (ר' חמא בר"ח, סוט' יב:). ואין שני נביאים מתנבאין בסגנון אחד (ר' יצחק, סנה' פט.). מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מהר סיני וכו' שכבר היתה הנבואה בידו (של מלאכי) מהר סיני ועד אותה שעה לא נתנה לו רשות להתנבאות (הוא, מד"ר שמות כח). כמה בקש ירמיה שלא להתנבאות ונתנבא שלא בטובתו (שם ד). שני דברים נתנבא בארי ולא היה בהם כדי ספר ונטפלו בישעיה (ר' סימון, שם ויקר' טו). אפילו רוח הקדש ששורה על הנביאים אינו שורה אלא במשקל יש שמתנבא ספר אחד ויש שנים (ר' אחא, שם). מלמד שנתנבאו על עצמן שעתידין להעשות מחנות מחנות דגלים דגלים שורות שורות (ר' נחמן, שם שה"ש, כתפוח). אמר לו הקב"ה וכו' עד שלא יצרתיך במעי אמך מניתך להיות מתנבא על עמי ענה ירמיה ואמר לפני הקב"ה רבש"ע איני יכול להתנבאות עליהן איזה נביא יצא להם ולא בקשו להרגו (פסיק' רבתי כו). — ומצוי בסהמ"א: כל הנביאים אין מתנבאין בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתבודדים (רמב"ם, יסוה"ת ז ד). וכולן כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתונותיהם מתטרפות ותשאר הדעת פנויה להבין מה שתראה (שם ב). כיון שנתנבא משה רבינו ובחר ה' ישראל לנחלה הכתירן במצות (הוא, עכו"ם א ג). כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה (בארץ ישראל) או בעבורה (ר"י א"ת, כוזרי ב יד). שאנחנו נאמין שהראוי לנבואה המכין עצמו לה אפשר שלא יתנבא וזה ברצון אלהי וכו' הנה תדע זה מענין ברוך בן נריה שהוא הלך אחרי ירמיהו והכינו ולמדו והיה מקוה להתנבא ונמנע (ר"ש א"ת, מו"נ ב לב).
— נִפע', נִבָּא, נִבֵּאתָ, נִבֵּאתִי, נִבְּאוּ, נִבָּאוּ, נִבְּאִים, נִבָּאִים, הִנָּבֵא, הִנָּבְאוֹ, תִּנָּבֵא, יִנָּבֵא, תִּנָּבְאוּ, יִנָּבְאוּ, הִנָּבְאֹתוֹ, — א) כמו הִתפע' א: ויהי כל יודעו (את שאול) מאתמול שלשם ויראו והנה עם נבאים נִבָּא ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש (ש"א י יא). וירא את להקת הנביאים נִבְּאִים ושמואל עמד נצב עליהם (שם יט כ). — ב) כמו הִתפע' ב: וכל הנביאים נִבְּאִים כן לאמר עלה רמת גלעד והצלח (מ"א כב יב). ועל הנביאים צויתם לאמר לא תִּנָּבְאוּ (עמוס ב יב). אריה שאג מי לא יירא אדני יי' דבר מי לא יִנָּבֵא (שם ג ח). חזה לך ברח לך אל ארץ יהודה ואכל שם לחם ושם תִּנָּבֵא ובית אל לא תוסיף עוד לְהִנָּבֵא כי מקדש מלך הוא (שם ז יב-יג). ויאמר אלי יי' לך הִנָּבֵא אל עמי ישראל וכו' אתה אמר לא תִּנָּבֵא על ישראל (שם יה-יו). והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וְנִבְּאוּ בניכם ובנותיכם זקניכם חלמות יחלמון בחוריכם חזינות יראו (יוא' ג א). לא תִנָּבֵא בשם יי' ולא תמות בידנו (ירמ' יא כא). ויאמר יי' אלי שקר הנבאים נִבְּאִים בשמי לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם וכו' כה אמר יי' על הנבאים הַנִּבְּאִים בשמי ואני לא שלחתים (שם יד יד-יה). ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יי' שם לְהִנָּבֵא (שם יט יד). וישמע פשחור וכו' את ירמיהו נִבָּא את הדברים האלה (שם כ א). ושם תקבר אתה וכל אהביך אשר נִבֵּאתָ להם בשקר (שם ו). לא שלחתי את הנבאים והם רצו לא סברתי אליהם והם נִבָּאוּ (שם כג כא). הנבאים נִבְּאֵי3 השקר (שם כו). הנני על נִבְּאֵי4 חלמות שקר נאם יי' (שם לב). משפט מות לאיש הזה כי נִבָּא אל העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם (שם כו יא). יי' שלחני לִהִנָּבֵא אל הבית הזה ואל העיר הזאת את כל הדברים אשר שמעתם (שם יב). מיכיה המורשתי היה נִבָּא בימי חזקיהו מלך יהודה (שם יח). כי שקר הם נִבְּאִים לכם למען הרחיק אתכם מעל אדמתכם (שם כז י). כי לא שלחתים נאם יי' והם נִבְּאִים בשמי לשקר (שם יה). יקם יי' את דבריך אשר נִבֵּאתָ להשיב כלי בית יי' וכל הגולה מבבל (שם כח ו). הנביאים אשר היו לפני ולפניך מן העולם וַיִּנָּבְאוּ אל ארצות רבות ועל ממלכות גדלות למלחמה ולרעה ולדבר הנביא אשר יִנָּבֵא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יי' באמת (שם ח-ט). יען אשר נִבָּא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו (שם כט לא). מדוע אתה נִבָּא לאמר כה אמר יי' הנני נתן את העיר הזאת ביד מלך בבל ולכדה (שם לב ג). ואיו נביאיכם אשר נִבְּאוּ לכם לאמר לא יבוא מלך בבל עליכם (שם לז יט). ואל מצור ירושלם תכין פניך וזרעך חשופה וְנִבֵּאתָ עליה (יחזק' ד ז). שים פניך אל הרי ישראל וְהִנָּבֵא אליהם ואמרת הרי ישראל שמעו דבר אדני יי' (שם ו ב-ג). לכן הִנָּבֵא עליהם הִנָּבֵא בן אדם (שם יא ד). ויהי כְּהִנָּבְאִי ופלטיהו בן בניה מת (שם יג). החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נִבָּא (שם יב כז). בן אדם הִנָּבֵא אל נביאי ישראל הַנִּבָּאִים ואמרת לנביאי מלבם שמעו דבר יי' (שם יג ב). נביאי ישראל הַנִּבְּאִים אל ירושלם והחזים לה חזון שלם ואין שלם (שם יו). וְהִנָּבֵא אל אדמת ישראל ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יי' הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע (שם כא ז-ח). בן אדם הִנָּבֵא ואמרת כה אמר אדני וכו' (שם יד). ואתה בן אדם הִנָּבֵא והך כף אל כף (שם יט). בן אדם הִנָּבֵא על רועי ישראל הִנָּבֵא ואמרת אליהם לרעים כה אמר אדני יי' הוי רעי ישראל (שם לד ב). ואתה בן אדם הִנָּבֵא אל הרי ישראל ואמרת הרי ישראל שמעו דבר יי' (שם לו א). ויאמר אלי הִנָּבֵא על העצמות ואמרת אליהם העצמות היבשות שמעו דבר יי' (שם לז ד). וְנִבֵּאתִי כאשר צויתי ויהי קול כְּהִנָבְאִי והנה רעש (שם ז). ויאמר אלי הִנָּבֵא אל הרוח הִנָּבֵא בן אדם ואמרת אל הרוח כה אמר אדני יי' מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (שם ט). בן אדם שים פניך אל גוג וכו' וְהִנָּבֵא עליו ואמרת כה אמר אדני יי' הנני אליך גוג וכו' (שם לח ב-ג). והיה כי יִנָּבֵא איש עוד ואמרו אליו אביו ואמו ילדיו לא תחיה כי שקר דברת בשם יי' ודקרהו אביהו ואמו ילדיו בְּהִנָּבְאוֹ והיה ביום ההוא יבשו הנביאים איש מחזינו בְּהִנָּבְאֹתוֹ ולא ילבש אדרת שער למען כחש (זכר' יג ג-ד). — וכמו נל"ה: מדוע נִבֵּיתָ בשם יי' לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב (ירמ' כו ט). — ובתלמ': אמר הקב"ה יבא עובדיהו הדר בין שני רשעים ולא לימד ממעשיהם וינבא על עשיו הרשע שדר בין שני צדיקים ולא לימד ממעשיהם (ר' יצחק, סנה' לט:). — ובסהמ"א: וכבר נבאו מאדם הראשון ועד משה בארץ אחרת (ר"י א"ת, כוזרי ב יג). לא ברח (יונה) כי אם ממקום הנבואה והשיב אותו האלהים אליה ממעי הדגה ונבא בה (שם יד). — ואמר המשורר: ברא נפשות נבָּאות לבוא לפניו נקראות, נתן יכלת בם לפגש המחזות הנוראות (ר"י הלוי, יקר אדון). — °והִנָּבֵא מפלוני, קבל ממנו הכח להיות נביא: לפי שעדין לא היה (משה) ראוי להנבא מאתו יתברך בלי אמצעות מלאך (ר"י אברבנאל, שמות).
— פִע', °נִבֵּא, מְנַבֵּא — נִבֵּא את פלוני, עשהו לְנָבִיא, השפיע עליו הרוח להיות נביא: מיסודי הדת לידע שהאל מנבא את בני האדם ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו (רמב"ם, יסוה"ת ז א). ואחד מן התנאים שיש אצלנו ידועים לכל נביא שיהיה בתכלית המדע ואז ינבא אותו הקב"ה לפי שהוא עקר אצלנו שאין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר (הוא, אגר' תימן). וכל מי שבא ואמר שהשי"ת נבאו ושלחו לא נאמינהו (רשב"א, מאמר על ישמעאל). הוא עצמו המשפיע נבואתו בנביאים והוא מנבא אותם ע"י אמצעי ומבלי אמצעי (ר"י אברבנאל, מפע' ה' י ח). האמינו שהשכל הפועל הוא המנבא והמשפיע בנביאים (שם). אומרים שהשם יתברך ינבא אי זה שיקרה מבני אדם לבד שיהיה בעל מדות לפי ישרות ההנהגה וכו' עד שהפליגו בזה הענין כי השם ינבא אי זה שיקרה וישרה נבואתו על איש בליעל כדי שיחזירנו בתשובה שלמה (ר"א הקראי, עץ חיים צז). וכבר נמצא בספרי דברי הימים שהשם יתברך ניבא אותו (את אריסטו) ואמר לו קרוב לקרוא לך מלאך מלקרוא לך אדם (סוד הסודות, הוצ' גסתר ב).
1 בערב' משמש השרש נבא' نبأ במשמ' הודעת חדשות ובמשמ' הלך מארץ לארץ. אלנבא' אלח'בר. ונבא' מנ ארצ' אלי ארצ'. ואולי ההליכה מארץ לארץ זוהי המשמ' הראשונה העקרית וממנה נסתעף מֻשג הודעת החדשות, מפני שעפי"ר העוברים ושבים מארץ לארץ יודעים ומספרים חדשות. ואמרו הערבים שממשמ' הודעת חדשות נסתעף מֻשג הנבואה, מפני שהנביא מודיע דברים בשם יי'. אך נראה שהסתעפות זו היא סברת הערבים שאח"כ כשכבר ענין הנבואה נקבע גם אצלם. ומהמקרא נראה יותר כי עקר המֻשג היה מעשה ההתרגשות וההתלהבות, כמו המסֻפר אצל נביאי הבעל אצל אליהו וענין להקות הנביאים של שמואל, ומזה הסתעף ענין הנבואה, שבתחלה היה נקרא חוֹזֶה ורוֹאֶה, והשרש נבא שמש כנראה במֻשג זה, אך אין לו חבר בערב'. קצת החדשים אמרו כי מֻשג הנבואה נסתעף ממשמ' קול המיה שהשרש נבא משמש בו כמו כן בערב'. אך אין זה מתקבל. ואולי עקר השרש הוא מה שבערב' נבה نبه, הקיץ משנתו, ושם פתאם לבו לדבר והעיר את לבו פתאם על דבר.
2 אולי ומתנבא, חלוף י במם, בכתב העתיק.
3 כאן רשם המחבר על הגליון: אולי הוא שֵׁם מיוחד, נִבָּא, כמו נביא.
4 בקצת ספרים נביאי.