נָהֲגוּ, נֹהֵג, נֹהֲגִים, נָהוּג, נְהוּגִים, נְהַג, יִנְהַג, יִנְהָג, יִנְהָגוּ, יִנְהֲגוּ, אֶנְהָגְךְ, — א) פ"י, נָהַג את הבהמה, עָשָׂה שתלך אחריו למקום שהוא הולך, treiben (d. Vieh); conduire; conduct: וַיִּנְהַג את כל מקנהו וכו' מקנה קנינו אשר רכש בפדן ארם לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען (בראש' לא יח). ומשה היה רעה צאן יתר חתנו כהן מדין וַיִּנְהַג את הצאן אחר המדבר (שמות ג א). ויקח דוד את כל הצאן והבקר נָהֲגוּ לפני המקנה ההוא (ש"א ל כ). ותחבש האתון ותאמר אל נערה נְְהַג ולך (מ"ב ד כד). רעה ישראל האזינה נֹהֵג כצאן יוסף (תהל' פ ב). — ובמשמ' לקח, שדד: וילחם בפלשתים וַיִּנְהַג את מקניהם ויך בהם מכה גדולה (ש"א כג ה). חמור יתומים יִנְהָגוּ יחבלו שור אלמנה (איוב כד ג). —וְנָהַג בּמקנה: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נֹהֵג בם (ישע' יא ו). — וְנָהַג את פלוני: וישבו את הנשים אשר בה מקטן ועד גדול לא המיתו איש וַיִּנְהֲגוּ וילכו לדרכם (ש"א ל ב). לא נתן להם מהשלל אשר הצלנו כי אם איש את אשתו ואת בניו וַיִּנְהֲגוּ וילכו (שם כב). כן יִנְהַג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת (ישע' כ ד). אֶנְהָגְךָ אביאך אל בית אמי (שה"ש ח ב). אותי נָהַג וילך חשך ולא אור (איכ' ג ב). להביא אליך חיל גוים ומלכיהם נְהוּגִים (ישע' ס יא). — ועָם, חַיִל: וַיִּנְהַג יואב את חיל הצבא וישחת את ארץ בני עמון (דהי"א כ א). ואמציהו התחזק וַיִּנְהַג את עמו וילך גיא המלח ויך את בני שעיר עשרת אלפים (דהי"ב כה יא). — ועֲגָלָה וכיוצא בזה, נָהַג עֲגָלָה ונָהַג בַּעֲגָלָה: ועזא ואחיו בני אבינדב נֹהֲגִים את העגלה החדשה (ש"ב ו ג). ועזא ואחיו נֹהֲגִים בעגלה (דהי"א יג ז). — ב) פ"ע, נָהַג פלוני, בהשאלה, הלך, עָשָׂה דָבָר כך וכך: והמנהג כמנהג יהוא בן נמשי כי בשגעון יִנְהָג (מ"ב ט כ). — וְלִבּוֹ נָהַג בְּדָבָר, עָסַק בּוֹ: תרתי בלבי למשוך ביין את בשרי ולבי נֹהֵג בחכמה ולאחז בסכלות עד אשר אראה אי זה טוב לבני האדם (קהל' ב ג). — ואמר בן סירא: לב כבד תבאש אחריתו ואוהב טובות ינהג בהם (ב"ס גני' ג כו).— ובתו"מ, נָהַג פלוני, בפרט במשמ' כך היה דרכו לעשות: מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורני ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית אמרו להן בית שמאי משם ראיה אף הם אמרו לו אם כך היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך (סוכ' ב ז). שאף על פי שהוא (ר' יוחנן החורני) מתלמידי בית שמאי לא היה נוהג אלא כדברי בית הלל (ר"א בר' צדוק, תוספת' עדי' ב ב). נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין פאה אחת לזיתים שהיו להם בכל רוח (ר' גמליאל, פאה ב ד). נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס נכרי שלשה ימים קודם לשבת (רשב"ג, שבת א ט). הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו וכו' אם לא היו בניו נוהגין כשורה זכור לטוב (הוא, ב"ב ח ה). מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב על ספסל של גוים בשבת בעכו אמרו לו אין נוהגין כן להיות יושבין על ספסל של גוים בשבת (תוספת' מו"ק ב טו). התקינו שיהא נושא אותה ברביעי מן הסכנה ואילך נהגו לעשות ליום השלישי ולא מיחו בידם חכמים (שם כתוב' א א). וכך כל אדם נוהגין (שם ב"מ ד טו). ואינן נאמנין אלא על דבר שבני אדם נוהגין כן (פאה ח ב). ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת כדי שיהא לבו גס בה ובגליל לא נהגו כן (ר' יהודה, תוספת' כתוב' א ד). נוהגין היינו שהיינו ישנים תחת המטה בפני הזקנים ולא אמרו לנו דבר (הוא, סוכ' ב א). מקום שנהגו לסוך אינן סכין מפני שהיא עבודה מקום שנהגו שלא לסוך סכין (הוא, שבי' ב ה). מקום שנהגו לעשות מלאכה בערבי פסחים עד חצות עושין מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין (פסח' ד א). מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין מקום שנהגו לגדל יגדילו (ב"מ ה ה). מקום שנהגו למכור בהמה דקה לגוים מוכרין מקום שנהגו שלא למכור אין מוכרין (ע"ז א ו). מקום שנהגו לבנות גויל גזית כפיסין לבנים בונים הכל כמנהג המדינה (ב"ב א א). בראשונה היתה הוצאת המת קשה לקרוביו יותר ממיתתו וכו' עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן (מו"ק כז:). (ר' יוחנן בן זכאי לא היה מסיר תפליו מעליו לא בקיץ ולא בחורף) וכך נהג ר' אליעזר תלמידו אחריו (ירוש' ברכ' ב ג). מעשה באדם אחד שלא היו בניו נוהגין כשורה עמד וכתב נכסיו ליונתן בן עוזיאל (ב"ב קלג:). היה לו בן שלא היה נוהג כשורה (שם). אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל (רב, יבמ' קב.). נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב (ר' יוחנן, ערוב' סב:). הבא לקבל דברי חבירות אם ראינוהו שנוהג בצינעה בתוך ביתו מקבלין אותו (בכור' ל:). ובלבד שיהא נוהג כמנהג אבותיו (מד"ר ויקר' כ). — נָהַג דָּבָר: בזו נהגו בעלי בתים עין יפה (ר"ע, תוספת' פאה ב כא) נהגו כהנים עין יפה שלא להוציא את אחיהם ריקנין אלא מקמצין ונותנין להם (רשב"ג, שם ד ג). ואם באו עדים מן המנחה ולמעלה נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש (ר"ה ד ד). — נָהַג בפלוני, בדבר פלוני: אל תנהג באיש הזה מנהג שופך דם כי בשגגה בא מעשה לידו (תוספת' מכות ג-ב ה). רצה לנהוג בזיון בעצמו אין שומעין לו (ר' יהודה, שם סנה' ד א). השולח פירות לחבירו ונמלך להחזיר נוהג בהן כמות שהיה (שם דמאי ד ל). ומעשה בר' עקיבא שליקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה (שם שבי' ד כא). שלא ינהגו קלות ראש בנדרים (נדר' ב ה). את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר (ע"ז ג ד). הלומד מחברו פרק אחד וכו' או אפילו אות אחת צריך לנהוג בו כבוד (אבות ו ג). בני נהוג נשיאותך ברמים זרוק מרה בתלמידים (רבי, כתוב' קג:). אמו של ר' ישמעאל באה וקבלה עליו לרבותינו אמרה להן געורו בישמעאל בני שאינו נוהג בי בכבוד (ירוש' פאה א א). פעם אחת חלה (ר' טרפון) ונכנסו חכמים לבקרו אמרה להן (אמו) התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי (שם). בדין היה תרומת מעשר של דמאי שלא יפריש עליה חומש ולמה אמרו שיפריש מפני גדירה שאם את אומר לו שלא יפריש אף הוא אינו נוהג בה בקדושה (שם דמאי א ב). מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (ר' חנינא, שם פסח' ד א). המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון (בבלי ברכ' יח.). שלא ינהגו בה מנהג הפקר (יבמ' קיב:). דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי לנהוג בהם היתר כדי לבטלן (נדר' פא:). מקום שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה תנהוג בו היתר (חול' ו:). הראשונים היו חובטים זיתיהם ונוהגים בהם עין יפה (ספרי דבר' רפד). שפחה של בית רבי לא נהגו חכמים קלות ראש בנידויה שלש שנים (ר"ש בר נחמני, מו"ק יז.). שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר"ע וכו' וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה (יבמ' סב:). הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותן בפני הבית מאה שנה (שבת טו.). הזהר שתנהוג בי כבוד והמליכני עליך (מד"ר במד' יד). שכל מי שאינו נוהג ברבו כל המדות האלו נקרא רשע לפני המקום (ר' תנחומ', שם טו). — הַדָּבָר נֹהֵג בְּדָבָר פלוני, צריך לעשותו בדבר ההוא: (למה קדמה פרשת) והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום (ר"י בן קרחה, ברכ' ב ב). כסוי הדם נוהג בכלאים ובכוי (תוספת' חול' ו א). ראשית הגז נוהג בטרפה ואין נוהג במתה ונוהג בכלאים ובכוי (שם י א). הסמיכות והתנופות וכו' והקבלות נוהגין באנשים ולא בנשים (קדוש' א ח). כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחו"ל וכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ (שם ט). שמדת תשלומי כפל נוהגת בין בדבר שיש בו רוח חיים ובין בדבר שאין בו רוח חיים ומדת תשלומי ארבעה וחמשה אינה נוהגת אלא בשור ושה בלבד (ב"ק ז א). שבועת בטוי נוהגת באנשים ובנשים (שבוע' ג י). אותו ואת בנו נוהג בארץ ובחוצה לארץ (חול' ה א). הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחו"ל (שם י א). בא הכתוב ולימד על התרומה שתהא נוהגת בכל (ספרי במד' ה). שהצדקה נוהגת בחיים וגמילות חסדים נוהגת בחיים ובמתים הצדקה נוהגת לעניים וגמילות חסדים נוהגת לעניים ולעשירים הצדקה נוהגת בממונו של אדם וגמילות חסדים נוהגת בין בממונו בין בגופו (ירוש' פאה א א). מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים (שבת קלא:). — בנוהג שבעולם, עי' *נֹהַג. — עולם כמנהגו נֹהֵג, כך דרכו: הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולם מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקילקלו עתידין ליתן את הדין (ע"ז נד:). הנח לעולם שינהג1 כמנהגו והשוטים שקלקלו יבואו ויתנו את הדין (תוספת' שם ו-ז ז). — ומצוי שמוש נהג בכל אלה המשמ' בסהמ"א: וראיתי חכמת המנין וחכמת השיעור נוהגות המנהג הזה ומועילות במלאכות רבות (ראב"ח הנשיא, הקדמ' המשיח' והתשבר'). ויהי נוהג כל העולם על המנהג הטבעי (ר"י א"ת, כוזרי א קט). ויש שימלט ממנו הרבה מן המנהג הזה ונוהג בנח הפא על העקר (הוא, הרקמה טו). והתחיל (אברהם) לחשוב ביום ובלילה והיה תמיה היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד (רמב"ם, עבוד' כוכב' א ג). ולא יתבזה (הדַיָּן) בפניהם ולא ינהוג קלות ראש בעצמו (הוא, סנה' כה ג). וראשי ישיבותיהם ובתי דיניהם אשר נהגו שררה בעם יי' (הזכר' נשמ' מזמן הגאו', JQR N.S. I, 48). — ופָעוּל °נָהוּג, כמו רגיל: וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו הנהוגים להשקותו השקוני (פדר"א נ). ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה (שם כא). וקצת מהנכבדים יצ"ו יעצו שראוי לתת לי שכר מיוחד חוץ מהנהוג ולא אביתי שמוע (אליהו קפשלי, REJ 54 127). — וכנוי למֻכֵּי יָרֵחַ, °נָהוּג, נְהוּגִים: שרשיו (של ענב השועלים) יועילו לנשקדים בלילות ולנהוגים2 ולמדברים בבלי דעת ולרוב מצוקות (אסף הרופא, כ"י, 81).

— פִע', נִהַג, נִהַגְּתָּ, תְּנַהֵג, יְנַהֵג, יְנַהֲגֵנוּ, יְנַהֶגְךָ, יְנַהֲגֵהוּ, יְנַהֲגֵם, — נִהֵג את פלוני, הוליכו על כרחו, בשבי וכיוצא בזה: ויאמר לבן ליעקב מה עשית ותגנב את לבבי וַתְּנַהֵג את בנתי כשביות חרב (בראש' לא כו). ונשארתם מתי מספר בגוים אשר יְנַהֵג יי' אתכם שמה (דבר' ד כז). והיית לשמה למשל ולשנינה בכל העמים אשר יְנַהֶגְךָ יי' שמה (שם כח לז). — נִהֲגוֹ בכבדות וכדומ', הֵנִיעוֹ, עשה שילך לאט לאט: ויסר את אפן מרכבתיו וַיְנַהֲגֵהוּ בכבדות (שמות יד כה). — והוליכו ברצון ובחבה להורות לפניו את הדרך: לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש כי מרחמם יְנַהֲגֵם ועל מבועי מים ינהלם (ישע' מט י). כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא יְנַהֲגֵנוּ על מות (תהל' מח יה). — ונִהַג בְּהֵמָה, עֵדֶר: כן נִהַגְתָּ עמך לעשות לך שם תפארת (ישע' סג יד). ויסע כצאן עמו וַיְנַהֲגֵם כעדר במדבר (תהל' עח נב). — ונִהַג אֶת הָרוּחַ, עשה שינשב הנה או הנה: ויי' נִהַג רוח קדים בארץ כל היום ההוא וכל הלילה (שמות י יג). יסע קדים בשמים וַיְנַהֵג בעזו תימן (תהל' עח כו). — ובתו"מ, כמו קל: הדירה שתהא מטעמת תבשילה לכל אדם וכו' יוציא ויתן כתובה מפני שלא ניהג עמה כדת משה וישראל (תוספת' כתוב' ז ו). שמזיר את עצמו מן היין וניהג צער בעצמו שלא יגלח ראשו כדי לשמור עצמו מן העבירה (מד"ר במד' י).

— הִפע', *הִנְהִיג, — הִנְהִיג את פלוני, הוליכו: יהושע הנהג בן אחיך ובא (ר"ג, נדה כד:). (בהמה) טמאה עם טהורה וטהורה עם טמאה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג המנהיג סופג את הארבעים (כלא' ח ב-ג). ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב (ביצ' ד ה). היו שנים רוכבין על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג (ב"מ א ב). שנים שהיו מושכין בגמל ומנהיגין בחמור או שהיה אחד מושך ואחד מנהיג (גמ' שם ח:). חסמה (את הבהמה) בקול והנהיגה בקול (שם צ:). — והִנְהִיג את הספינה, השיטה, וכלים המנהיגים אותה, המשוטים: המוכר את הספינה מכר את התורן וכו' ואת כל המנהיגין3 אותה (ב"ב ה א). — והִנְהִיג את הצבור, סִדֵּר את עניניו, הורה לו את הדרך ילך בו, leiten; conduire; toconduct: כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת זוכה ומנהיגם לעוה"ב (ר' אלעזר, סנה' צב.). — ופ"ע, הִנְהִיג, הָלַךְ: דרך מלכים להיות מנהיגין בסוף וחיילותיהם מקדימין לפניהם אבל אני אקדים לפניכם (מכי' בשלח ב א). — ובהשאלה, הִנְהִיג את פלוני לעשות, הרגילו בכך, עשה שיהיה מנהגו כך: תודוס איש רומי הנהיג את בני רומי להיות לוקחין טלאים ועושין אותן מקולסין בלילי פסחים (ר' יוסי, תוספת' יו"ט ב טו). לעולם ינהיג אדם את עצמו (לפנות) שחרית וערבית כדי שלא יהא צריך להתרחק (רב, ברכ' סב.). שלשה דברים מקצרים ימיו ושנותיו של אדם וכו' והמנהיג עצמו ברבנות (רב יהודה, שם נה.). — הִנְהִיג דָּבָר, עשה שיהיה הדבר נֹהֵג: מכאן ואילך הנהיגו שיהו בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה (תוספת' סוף יבמ'). הנהג בהן מנהג דרך ארץ (ר' ישמעאל, ברכ' לה:). וכן בכל ברכה וברכה באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו עד שגומר את כולן וכך הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניה בן תרדיון בסיכני (תענ' יו:). — ובסהמ"א: אם היה הולך בדרך לא טובה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה (רמב"ם, ת"ת ד א). — ובמשמ' עשה שדָבָר יהיה נֹהַג: ושגזרו גזירות והתקינו תקנות והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם (רמב"ם, הקד' היד החזקה). בית דין שגזרו גזירה או תקנו תקנה והנהיגו מנהגות ופשטה גזירתם ותקנתם ומנהגותם בכל ישראל בכל מקומות מושבותם (הוא, ממרים ב ב). תקנות ומנהגות שתקנו והנהיגו חכמי הדורות בענין האיסור וההיתר והממון (ר"מ בן זרח, הקד' צידה לדרך). — הִנְהִיג סדור כך וכך, קבע הסדור: אבל הנהגנו סדור האותיות האל על סדרן בכל השרשים אשר הזכרנו בחלק הזה ולא בלבלנום כאשר עשה זולתנו (ר"י א"ת, הקד' ריב"ג לספר השרש').

— הִתפ', *הִתְנַהֵג, — נהג, הנהיג את עצמו: הִתְנַהֵג עם פלוני, היה מנהגו ביחס לפלוני: יה"ר מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך ותתנהג עם בניך במדת הרחמים (ר' ישמעאל בן אלישע, ברכ' ז.). קבלו עליכם עול מלכות שמים והכריעו זה את זה ביראת שמים והתנהגו זה את זה בגמילות חסדים (ספרי דבר' שכג). הקב"ה היה מגדלנו ואומר לישראל לא נהגתם אתי כדרך שהבנים מתנהגים באבותיהם (ר' יוחנן, מדר' שה"ש ב ו, הוצ' גרינהוט). אמר הקב"ה בדבורים היו בני מתנהלים בעולם על ידי צדיקים ועל ידי נביאים (ר"ש בר נחמן, מד"ר דבר' א). ואע"פ כן בזכותן היו מתנהגין (ר' לוי, שם במד' א). אומה ששלום חי העולמים מתנהג בה מאהל לאהל (ר' ברכיה, שם בראש' סו). — יִתְנַהֵג הָעוֹלָם, יהיה זה מנהגו, דרכו: אמר הקב"ה עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה תבוא האורה (מד"ר בראש' ב). ליבתו הרוח וכו' ברוח של אונסין וכו' אבל ברוח שהעולם מתנהג בו פטור (ירוש' ב"ק ו ד). — ואמר הפיטן: אתה כוננת עולם ברב חסד ובו יתנהג עד קץ הימים (סדר עבודה, אתה כוננת).

— הָפע', °הֻנְהַג, מֻנְהָג (מונהג), — שהנהיגו אותו: כי המונהג והמוזהר יודע כנגד שכלו ובינתו כי אינו מונהג אלא על דרך הטוב והיושר ואינו מוזהר כי אם מן הרע והעוות וכו' אם לא יהיה המנהיג והמזהיר נאמן בדבריו והמונהג והמוזהר יודע אמונתו לא תהיה אזהרתו מועלת (ר"י ברצלוני, פי' ספ' יצירה 152). כי מפני שהיה השם יתברך מושל בעולם ומנהיגו והיה מבואר מהאומן השלם שהוא לא יעלים עיניו מהפעולות אשר יעשום המונהגים ממנו וכו' להגיע לכל אחד מהמונהגים ממנו הראוי לו באופן יותר שלם שאפשר (רלב"ג, מלחמ' ה' ד ב). בשררת הצדיקים ישמח העם כי הם אוהבים המונהגים מהם וישתדלו בתקונם (הוא, משלי כט ב). וכל אחת מהן (מהתורות) מגעת המונהגים על פיה אל ההצלחה האנושית (ר"י אלבו, העקר' א כה). כי מצד צדקתו התבונית היה לו דעת חלקי לכל כתות המונהגים ומצד זה יעשה דין דלים ורשים (ר"י ערמאה, יד אבשלום על משלי כט). שאלה השלשה עולמות שזכר הם מונהגים ממנו ית' (ר"י אברבנאל, מ"א יט). ואעזוב ענין זה לאלוה שעם יכלתו בראנו ועם טוביותו אני מונהגים (ר"ש אבן וירגא, שבט יהוד' יב). האהבה שבין המלך והעם או המנהיג והמונהגים ממנו (רפאל מנורצי,  מרפא לנפש כב:). כדעת אפלטון שגוף אדם אצל נפשו הוא במדרגת הכלי ביד אומן וכאניה מונהגת על ידי רב החובל (ר"י מוסקטו, קול יהודה לכוזרי א פט).