*, ש"ז, בכנ' נוֹיוֹ (נוֹייו), נוֹאוֹ, נוֹיָהּ, — נוֹי האדם, יפי תארו, Schönheit; beauté; beauty: האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים (ר"ע, עדי' ב ט). הנוי והכוח והחכמה והעושר והשיבה והכבוד והתפארת ובנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם (ר"ש, תוספת' סנה' יא ח). הבא על יבמתו לשם נוי ולשום נכסים הרי זו בעילת זנות וקרוב הולד להיות ממזר (אבא שאול, שם יבמ' ו ט). ובנות ירושלם יוצאות (בט"ו באב וביוה"כ) וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (תענ' ד ח). יש לך נוחה ביופיה ולא במעשיה וכו' זאת נאה נוחה בנויה ונוחה במעשיה (ספרי במד' צט). למלך שהיה לו בת נאה משובחת וחסודה אמר המלך עשו לה פרוים מוטב שתראה נוייה של בתי מן פרוים (ר"י בר אלעאי, מד"ר במד' יב). עשרה חלקים של נוי1 בעולם תשעה במדי ואחד בכל העולם (ר' נתן, שם אסת', בשנת שלש). ומעשה נמי באשה אחת גדולה שהיתה גדולה בנוי וקפצו עליה בני אדם לקדשה ואמרה להם מקודשת אני וכו' (כתוב' כב.). והכהן הגדול מאחיו שהוא גדול מאחיו בנוי בכח בחכמה ובעושר (הורי' ט.). שהיה (יצחק) דומה לאביו בכל דבר בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים (מד"ר שמות א). בשעה שהיו השונאים מקיפים את ירושלם לא היו בנות ישראל מצירות בדבר אלא מצפות ואומרות אימתי תילכד על שם שהיו בעלות נוי והיתה כל אחת מהן אומרת אם תילכד ירושלם אני באה לידי גאולה שאני בעלת נוי דוכס רואה אותי ונוטל אותי (פסיק' רבתי לא). — ובמשמ' קִשּׁוּט לדבר: אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ (ר' ישמעאל, ע"ז ג ד). ותפוח היה באמצע המזבח וכו' וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני שהוא נוי למזבח (תמיד ב ב). וכולן שעשאן לנוי טהורין (כלים יד ב). דבר של נוי אסור שאינו של נוי מותר (ר' אושעיא, ע"ז נא:). דבר שהוא נוי בזה (באיש) ומום בזה (באשה) כגון קרחת (ירוש' כתוב' ז ט). זקן הרי נוי באיש ומום באשה וכו' דדים הרי נוי באשה ומום באיש (שם). מה השדים הללו נויה של אשה כך משה ואהרן נוין של ישראל (מד"ר שה"ש, שני שדיך). עשה הקב"ה נוי לתחתיתו כדי שלא יהא מתבזה כבהמה (ר"ח בר יצחק, שם בראש' יז). הקב"ה ברא את האדם ונתן ביבו על פתחו ואי זה זה בית חוטמו והוא נואו והוא שבחו (ר' לוי, שם קהל', ופניתי). — נוֹיי הסֻכה, קשוטיה: נויי סוכה אין ממעטין בסוכה (סוכ' י:). בסוכה שנוייה מופלגין ממנה ארבעה טפחים (שם). מהו להסתפק מנויי סוכה כל שבעה (שבת כב.). — נויי העיר: מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה וכו' משום נויי העיר (עולא, ב"ב כד:). — ומצוי בסהמ"א: ויש בין שתי החצרות כותל משמש לשתיהן מכרו עכשיו כולו לשמעון אלא שהיה לו בו קודם לכן שערים שעשאן לנואי ושמעון אומר קניתים בכלל הכותל וכו' אם יש בדברי המכירה דבר מוכיח או מכריע שאותן הדלתות העשוי' לנוי הכותל מכורות עם הכותל (תשו' הגא', הרכבי, סי' נח). שאין הציצית הגמורה משאוי אלא הרי היא מנוי הבגד ומתכסיסיו כמו האימרא וכיוצא בה (רמב"ם שבת יט כ). כי הנוי בלא ספק משיא האדם לבקש המותרות (ר"י בר אנטולי, מלמד התלמיד', נשא). היינו נוהגים בארצנו לכפות הכרים והכסתות להיות נוייהן למטה והצד התחתון למעלה (שו"ת ריב"ש סט). ויש לנהוג הכי בנוין התלויין בסכך אבל בנוין התלויין בדפנות כגון סדינים המצויירין מותר לטלטלן (הלבוש, או"ח תרלח ב). כמה נאים היה נויים עליהם לתקלה (ראש' חכמה, שער היראה יב). — ואמר הפיטן: נואי בגדי פז עטה וקידש נועץ לקרוץ כבש והגיש ערכי נתח (סדר עבודה, כ"י גני' J. Elbogen 160). — והמשורר: בכל העלמות, נעימות ותמות, ובנוי רשומות, הלא אין כלאה (רע"פ, מתק שפת' 47). — °נויי השטר: המוכר פרדס לחבירו צריך שיכתוב לו קנה דקלים ותמרים והוצין ואע"פ שקנה כל אלו אע"פ שלא פירש אותם נויי השטר הם (רמב"ם, מכי' כד יד).