, נוּחַ, א) ש"ז, בכנ' נוּחֶךָ, — כמו מְנוּחָה: ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם וְנוֹחַ מאיביהם וכו' נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו וְנוֹחַ בחמשה עשר בו (אסת' ט יו-יז).  ועתה קומה יי' אלהים לְנוּחֶךָ1 אתה וארון עזך (דהי"ב ו מא). — ובתלמ': משרבו מקבלי צדקה מן הגוים התחילו הגוים להתרבות וישראל להתמעט ואין נוח בעולם לישראל (תוספת' סוט' יד י).  משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם (גמ' שם מז:). — ואמר המשורר: ובא נוח לידי העמלה ומשלוח לרגלי העקודה (ר"ש הנגיד, ואל תנשי).  הנחש השיאני, והיצר הרע הסיתני, לבקש לי רעיה, ואשה יפה-פיה, להמציא נוח לנפשי האנושה, מקצר רוח ומעבודה קשה (ר"י חריזי, תחכמ' ו). — *נוּחַ נֶפֶשׁ, נוּחֵי נפש, דבור של כִבּוּד וברכה למֵת כשמזכירים אותו: אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (ר' יוסי, ירוש' ערוב' סוף ג).  מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש (ר' חנינה, שם פסח' ד א ). — °נוּחוֹ עדן: כך פרשה אדוננו מאיר עינינו רב יהודה גאון אבי אבינו נוחם עדן (רב שרירא גאון, תשו' הגא', הרכבי, סי' שפא).  מר רב סעדיה גאון נוחו עדן (שם, סי' שפו).  שמואל בן יעקב כתב ונקד ומסר את המחזור הזה שלמק' מן הספרים המוגהים המבואר' אשר עשה המלמד אהרן בן משה בן אשר נוחו בגן עדן (מחזור כ"י פטרבורג, משנת 1009, דה"ט, מבוא IX). — °אותיות הַנּוֹחַ, בדקדוק, אותיות אהוי כשהן נחות אחרי תנועה ואינן הגויות: ספר אותיות הנוח חיבור ר' יהודה בר דוד (ספ' דקדוק לר"י חיוג, הוצ' דוקס).  ואותיות הנוח בלשון הקדש ד' והם י'ה'ו'א' (ראב"ע, תרג' ספ' הנקוד לר"י חיוג). — ב) *ת"ז, לנק' נוֹחָה, מ"ר נוֹחִים, נוֹחוֹת2, — קַל, לא קָשֶׁה, leicht; facile; easy: בצלים וכו' מרביצין אותן כדי שיהיו נוחין ליעקר (תוספת' שבי'  ב א).  ומפני מה לא קידשוה מפני שתורפה של ירושלים משם ונוחה ליכבש משם (אבא שאול, שם סנה' ג ד).  אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז ונוחין לאבדן ככלי זכוכית (ר"מ, חגי' טו.).  נוח לו לאדם לגדל לגיון של זיתים בגליל ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל (ר"א בר' שמעון, מד"ר בראש' כ). בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים (ר' תנחום בר חנילאי, שם ויקר' א). — נוֹחַ לפלוני, מתיחס אליו בענוה, וכיוצא בזה: הוי קל לראש ונוח לתשחורת והוי מקבל את כל האדם בשמחה (ר' ישמעאל, אבות ג' יב).  העניים והביישנים ושפלי הרוח ונוחין לתשחורת ובעלי הבטחה עליהם הכתוב אומר ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור (מס' ד"א ב).  מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותן מפני שנוחין ועלובין היו (שמואל, ערוב' יג:).  שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקב"ה מקשיב להן (ר"ש בן לקיש, שבת סג.). — ונוחִין לפני פלוני: שתהיו ערבים ונוחין לפני כריח ניחוח (מד"ר במד' כא). — רוּחוֹ נוֹחָה מִפְּלוֹנִי, שפלוני הוא לרצון לו, שהוא מוצא חן בעיניו: כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הבימנו אין רוח המקום נוחה הימנו (ר"ח בן דוסא, אבות ג י).  המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה ממנו (שבי' י ט).  הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו וכו' אין רוח חכמים נוחה הימנו (ב"ב ח ה).  ההורג נחשים ועקרבים בשבת אין רוח חסידים נוחה הימנו (שבת קכא:). —  נוֹחַ לכעוס, וכו', שהוא כועס בשביל דבר קל ומהרה: יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך ואל תהי נוח לכעוס (ר' אליעזר, אבות ב י).  ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו וכו' קשה לכעוס ונוח לרצות חסיד נוח לכעוס וקשה לרצות רשע (שם ה יא).  מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות (מד"ר בראש' יז).  לא כשושנת ההר שנוחה להכמש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת (שם שה"ש, אני חבצלת). — נוֹחַ לִפְלוֹנִי, במשמ' יותר טוב לו: העורר על השדה והוא חתום עליה בעד וכו' יכול הוא שיאמר השני נוח לי והראשון קשה הימנו (אדמון, כתוב' יג ו). שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו (ערוב' יג:).  כל מי שהוא אומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין לשומעיהן כסולת זו שצפה על גבי נפה נוח לו שלא אמרן (ר' אלעזר, מד"ר שה"ש, נפת).  נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים (רשב"י, ברכ' מג:).  וכל העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא (רבא, שם יז.).  נוח לו לאותו צדיק שיהא שמש לדבר אחר ואל יכתב בו ויעש הרע בעיני ה' (שמואל, שבת נו:).  נוח לו לאדם שיעבור עבירה בסתר ואל יחלל שם שמים בפרהסיא (ר' חנינא, קדוש' מ.).  נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים (ר' יוחנן, ב"מ נט.).  הלמד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שיליתו על פניו ולא יצא לעולם (הוא, ירוש' ברכ' א ה).  אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו (הוא, מד"ר דבר' ה).  נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר ואל ימסר וישתעבדו תחת יד מלך חנף (ר"ש בן לקיש, שם אסת' א).  נוח היה לו (לאדה"ר) אם היה עומד בקללתו הראשונה (ר' לוי, שם בראש' כ).  נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם (שם במד' כ). — ומצוי בסהמ"א: חשש מין מוץ שנוח לידלק (רש"י ישע' לג א).  ולא אמרנו ה' אצבעות בטפח ממש אלא לפי שנוח למתלמד לבא החשבון הזה בלבו (ר"ח שבת ח.)  — ובזמן האחרון התחילו משתמשים במלת נוח במשמ' comfortable, ונוחיוּת, התקונים העושים את החיים נעימים וערבים, וכו'.