פ"ע, נָס, נָסָה, נַסְתִּי, נַסְתָּה, נָסוּ, נַסְנוּ, נַסְתֶּם, נָס, נָסִים, נוֹס, לָנוּס, לָנֻס, נֻסְךָ, נוּסָם, נֻסָם, נֻסוּ, אָנוּסָה, תָּנוּס, יָנוּס, וַיָּנֹס, וַיָּנָס, וַתָּנֹס, נָנוּס, נָנוּסָה, תָּנוּסוּ, תָּנֻסוּ, תְּנוּסוּן, יָנוּסוּ, יָנֻסוּ, יְנוּסוּן, — נָס פְלוֹנִי, בָּרַח,  שלא יוכלו לתפשו, fliehen; s'enfuir; to flee: הנה נא העיר הזאת קרבה לָנוּס שמה (בראש' יט כ). ויעזב בגדו בידה וַיָּנָס ויצא החוצה (שם לט יב). וישלכהו ארצה ויהי לנחש וַיָּנָס משה מפניו (שמות ד ג). ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר יָנוּס שמה (שם כא יג). ורדו בכם שנאיכם וְנַסְתֶּם ואין רדף אתכם (ויקר' כו יז). וכל ישראל אשר סביבתיהם נָסוּ לקלם כי אמרו פן תבלענו הארץ (במד' יו לד). את שש ערי המקלט אשר תתנו לָנֻס שמה הרצח (שם לה ו). וְנָס שמה רצח מכה נפש בשגגה (שם יא). לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם תהיינה שש הערים האלה למקלט לָנוּס שמה כל מכה נפש בשגגה (שם יה). והשיבו אתו העדה אל עיר מקלטו אשר נָס שמה וכו' ואם יצא יצא הרצח את גבול עיר מקלטו אשר יָנוּס שמה (שם כה-כו). וַיָּנָס יותם ויברח וילך בארה (שפט' ט כא). ומגדל עז היה בתוך העיר וַיָּנֻסוּ שמה כל האנשים והנשים וכל בעלי העיר (שם נא). ויאמר האיש אל עלי אנכי הבא מן המערכה ואני מן המערכה נַסְתִּי היום (ש"א ד יו). ויבקש שאול להכות בחנית בדוד ובקיר וכו' ודוד נָס וימלט (שם יט י). ותשאהו אמנתו וַתָּנֹס ויהי בחפזה לָנוּס ויפל ויפסח (ש"ב ד ד). ויקחו את אבשלום וישלכו אתו ביער וכו' וכל ישראל נָסוּ איש לאהלו (שם יח יז). ואם שלשה חדשים נֻסְךָ לפני צריך והוא רדפך (שם כד יג). וַיָּנָס יואב אל אהל יי' וכו' ויגד למלך שלמה כי נָס יואב אל אהל יי' (מ"א ב כח-כט). והמלך רחבעם התאמץ לעלות במרכבה לָנוּס ירושלם (שם יב יח). ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו וכו' ופתחת הדלת וְנַסְתָּה ולא תחכה (מ"ב ט ג). ויפתח הדלת וַיָּנֹס (שם י). ויהפך יהורם ידיו וַיָּנֹס ויאמר אל אחזיהו מרמה אחזיה (שם כג). ואחזיה מלך יהודה ראה וַיָּנָס דרך בית הגן (שם כז). ויקשרו עליו קשר בירושלם וַיָּנָס לכישה (שם יד יט). ואמיץ לבו בגבורים ערום יָנוּס ביום ההוא (עמו' ב יו). כאשר יָנוּס איש מפני הארי ופגעו הדב (שם ה יט). לא יָנוּס להם נָס ולא ימלט להם פליט (שם ט א). וגער בו וְנָס ממרחק ורדף כמץ הרים לפני רוח (ישע' יז יג). והיה הַנָּס מקול הפחד יפל אל הפחת (שם כד יח). נֻסוּ מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל תדמו בעונה (ירמ' נא ו). הוי הוי וְנֻסוּ מארץ צפון (זכר' ב י). וְנַסְתֶּם1 כאשר נַסְתֶּם1 מפני הרעש (שם יד ה). נָסוּ ואין רדף רשע (משלי כח א). אדם עשק בדם נפש עד בור יָנוּס אל יתמכו בו (שם יז). — ובפרט הַצָּבָא במלחמה מפני האויב: ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים וכו' וַיָּנֻסוּ מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נָסוּ (בראש' יד ח-י). ויאמר מצרים אָנוּסָה מפני ישראל כי יי' נלחם להם (שמות יד כה). וישב הים לפנות בקר לאיתנו ומצרים נָסִים (מפני ישראל) לקראתו (שם כז). וְנָסוּ מנסת חרב ונפלו ואין רדף (ויקר' כו לו). יתן יי' את איביך הקמים עליך נגפים לפניך בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים יָנוּסוּ לפניך (דבר' כח ז). ויעלו מן העם שמה כשלשת אלפים איש וַיָּנֻסוּ לפני אנשי העי (יהוש' ז ד). והיה כי יצאו לקראתנו כאשר בראשנה וְנַסְנוּ לפניהם ויצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן העיר כי יאמרו נָסִים לפנינו כאשר בראשונה (שם ח ה-ו). ויפנו אנשי העי אחריהם ויראו והנה עלה עשן העיר השמימה ולא היה בהם ידים לָנוּס הנה והנה והעם הַנָּס המדבר נהפך אל הרודף (שם כ). ויהי בְּנֻסָם מפני ישראל (שם י יא). וימצאו את אדני בזק בבזק וילחמו בו וכו' וַיָּנָס אדני בזק וירדפו אחריו (שפט' א ה-ו). ויפל כל מחנה סיסרא לפי חרב לא נשאר עד אחד וסיסרא נָס ברגליו אל אהל יעל אשת חבר הקיני (שם ד יז). וירץ כל המחנה ויריעו וַיָּנוּסוּ2 וכו' וַיָּנָס המחנה עד בית השטה (שם ז כא-כב). ובני ישראל אמרו נָנוּסָה ונתקנוהו מן העיר אל המסלות (שם כ לב). וילחמו פלשתים וינגף ישראל וַיָּנֻסוּ איש לאהליו (ש"א ד י). נָס ישראל לפני פלשתים וגם מגפה גדולה היתה בעם (שם יז). וכל ישראל המתחבאים בהר אפרים שמעו כי נָסוּ פלשתים (שם יד כב). וכל איש ישראל בראותם את האיש וַיָּנֻסוּ מפניו (שם יז כד). ויאמר אשר נָס העם מן המלחמה וגם הרבה נפל מן העם וימתו (ש"ב א ד). וַיָּנָס ארם מפני ישראל (שם י יח). והחרדתי אתו וְנָס כל העם אשר אתו (שם יז ב). לא תצא כי אם נוֹס נָנוּס לא ישימו אלינו לב (שם יח ג). כאשר יתגנב העם בְּנוּסָם3 במלחמה (שם יט ד). ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד וַיָּנֻסוּ הנותרים אפקה וכו' ובן הדד נָס ויבא אל העיר חדר בחדר (מ"א כ כט-ל). ויכה את אדום וכו' וַיָּנָס העם לאהליו (מ"ב ח כא). ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תָּנוּסוּ לעזרה (ישע' י ג). חרדה הרמה גבעת שאול נָסָה (שם כט). איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו יָנוּסוּ (שם יג יד). הנה כה מבטנו אשר נַסְנוּ שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור (שם כ ו). ותאמרו לא כי על סוס נָנוּס4 על כן תְּנוּסוּן ועל קל נרכב על כן יקלו רדפיכם אלף אחד מפני גערת אחד מפני גערת חמשה תָּנֻסוּ (שם ל יו-יז). ונפל אשור בחרב וכו' וְנָס לו מפני חרב (שם לא ה). מדוע ראיתי המה חתים נסוגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נָסוּ וכו' אל יָנוּס הקל ואל ימלט הגבור (ירמ' מו ה-ו). נֻסוּ מלטו נפשכם ותהינה כערוער במדבר (שם מח ו). נֻסוּ הפנו העמקו לשבת (שם מט ח). רפתה דמשק הפנתה לָנוּס (שם כד). ונינוה כברכת מים מימי היא והמה נָסִים עמדו עמֹדו ואין מפנה (נחו' ב ט). יקום אלהים יפוצו אויביו וְיָנוּסוּ משנאיו מפניו (תהל' סח ב). — ובהשאלה במליצה לדברים לא בע"ח, נָסוּ הַצְּלָלִים, נָטוּ: עד שיפוח היום וְנָסוּ הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר (שה"ש ב יז). עד שיפוח היום וְנָסוּ הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעת הלבונה (שם ד ו). — נָסוּ הַמַּיִם, נסגו לאחור: תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים מן גערתך יְנוּסוּן מן קול רעמך יחפזון (תהל' קד ו-ז). — והַיָּם נָס, נסגו מימיו לאחור: הים ראה וַיָּנֹס הירדן יסב לאחור וכו' מה לך הים כי תָנוּס הירדן תסב לאחור (שם קיד ג-ה). — ודברים מפשטים, אֲנָחָה, יָגוֹן וכיוצא בזה, חדל, נפסק: ופדויי יי' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו וְנָסוּ יגון ואנחה (ישע' לה י). — ובתו"מ: שכל מקום ומקום שהיו מצרים נסים היה הים רץ כנגדן (מכי' בשלח ב ו). ולמה נס (משה מפני הנחש) לפי שחטא בדבריו שאלו לא חטא לא היה נס שאין הנחש ממית אלא החטא ממית (מד"ר שמות ג). — ומצוי בסהמ"א, ואמר המשורר: ביד ישמעאל לבוז היינו, נסנו אל אדום לא חיינו, ולא אמרו מה זאת עשינו, אשמים אנחנו על אחינו (ראב"ע, איה נבואות).

— הִפע', הֵנִיס, הָנִיס, יָנִיסוּ, — הֵנִיס את פלוני, עשה שיָנוּס: הירא את דבר יי' מעבדי פרעה הֵנִיס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים (שמות ט כ). —  ואת האויב במלחמה: איכה ירדף אחד אלף ושנים יָנִיסוּ רבבה (דבר' לב ל). — ודבר לא בע"ח, הניס את הדבר מפני פלוני, הביאהו במהרה למקום מחבוא לבלתי יתפשנו פלוני: וגדעון בנו הבט חטים בגת לְהָנִיס מפני מדין (שפט' ו יא). — ויריעו ויניסו5 (שם ז כא). — ובתלמ': המקנה שהניס הירא את דבר יי' הם היו תקלה לישראל (מכי' בשלח ב א). — ואמר המליץ: הסיתוני ויכלו לי כאלו אני שמשון והמה לי דלילה, יניסנו עלה נדף בקולו והייתי תמול מניס קהלה (עמנ', מחבר' א). — ובהשאלה, °הֵנִיס נְכָסָיו, משודדים וכדומ': שעבר את הירדן וברח מפחד האויב והניס נכסיו לעבר הירדן (ר"י אברבנאל, שפט' ה יז).

— נוֹסְסָה, הִתְנוֹסֵס, — עי' נָסַס.