*, — לא נמצא .

— הִתפ', *מִתְנַוְנֶה, -נָה, — נעשה יותר ויותר חולה, כחוש ורזה, כמו משֻחף: הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנונה1 והולכת (רבי, סוט' ג ה). משבחת והולכת בידוע שהיא כשרה מתנוונה והולכת בידוע שהיא טרפה (רשב"ג, חול' נז:). אמדוהו (את הניזק) והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו (ב"ק צא.). במתנונה דרך איברים2 (סוט' כו.). המתנוונה מותרת לביתה (רב המנונא, ירוש' סוט' ג ה). — ובסהמ"א: בשחפת ובקדחת בלשון ערבי סחאף והוא החלי שהגוף מתנונה בו (ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, שרש שחף). אפילו כלב או חמור נושכו היה נזוק ומתנונה והולך אלא שנשיכת הנחש ממהרת להמית (רש"י במד' כא ח). היה צריך להראות בהמתו בכל יום לעדים והם יראו שמתנונה והולכת (תשו' הרא"ש, טוח"מ שט ג). שנכנס בה חלשות ועייפות מטורח הדרך אפי' שלא מתה מיד אלא מתנוונת והולכת זמן מרובה (הוא, שם שמ ה).