נָע, נָעוּ, נָעוֹת, נוֹעַ, לָנוּעַ, יָנַע, תּנועַ, יָנוּעוּ, יְנוּעוּן, ויָּנֻעוּ, — א) פ"ע, נָע פלוני, זז והלך ממקום למקום, herumirren; errer; to wander: נָע ונד תהיה בארץ וכו' והייתי נָע ונד בארץ והיה כל מצאי יהרגני בראש' ד יב-יד. וְנָעוּ שתים שלש ערים אל עיר אחת לשתות מים ולא ישבעו עמו' ד ח. וְנָעוּ מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר יי' ולא ימצאו שם ח יב. כן אהבו לָנוּעַ רגליהם לא חשכו ירמ' יד י. נָעוּ עורים בחוצות וכו' כי נצו גם נָעוּ איכ' ד יד-יה. המה (הרשעים ינועון1 לאכל תהל' נט יו. יהיו בניו יתומים ואשתו אלמנה וְנוֹעַ יָנוּעוּ בניו ושאלו שם קט ט-י. — ב) נָע הָאָדָם או הַדָּבָר, מָט, זז ונטה הנה והנה, מפחד או מפני רוח וכדומ' schwanken; chanceler; to totter: וכל העם ראים את הקלות ואת הלפידים ואת קול השפר ואת ההר עשן וירא העם וַיָּנוּעוּ ויעמדו מרחוק שמות כ טו. ויאמר להם הזית החדלתי את דשני וכו' והלכתי לָנוּעַ על העצים שפט' ט ט. וַיָּנֻעוּ אמות הספים מקול הקורא ישע' ו ד. כנוֹעַ עצי יער מפני רוח שם ז ב. הנה יי' רכב על עב קל ובא מצרים וְנָעוּ אלילי מצרים מפניו שם יט א. שכרו ולא יין נָעוּ ולא שכר שם כט ט. — נָעוֹת השפתים זזות, כמו אדם מדבר בלחש: וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נָעוֹת וקולה לא ישמע ש"א א יג. — והארץ הזדעזעה, כמו ברעש: נוֹעַ תָּנוּעַ ארץ כשכור והתנודדה כמלונה ישע' כד כ. — והלב, נָע לִבּוֹ, חרד מפני פחד: ויגד לבית דוד לאמר נחה ארם על אפרים וַיָּנַע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני רוח ישע' ז ב. — ואמר המשורר: ונעה האדמה מיסודה ונהפכה כמהפכת עמרה, ופנים קבצו פארור והדר ונהפכו אלי שולי קדרה ר"ש הנגיד, אלוה עז. — ובחכמת הדקדוק, האוֹת תָּנוּעַ תהיה הגויה ונשמעת במבטא, ותָנוּעַ באחת התנועות בפתח או בחירק וכדמ': כי מהם אשר תנוע בתנועת האות שאחריה וכו' ואם תנוע בשרק תהיה גם היא לפניה בשרק ר"מ ג'יקטליה, תרג' ספר דקדוק לר"י חיוג 4. ותנוע אות העתידות פעם בפתח גדול ופעם בסגול כמו אולי יחסרון ר"י א"ת, הרקמה טו. — ג) פ"י, נָע את פלוני, הכריחו לָנוּעַ ממקום אל מקום: ויאמר המלך אל אתי הגתי למה תלך גם אתה אתנו וכו' תמול בואך והיום אנועך2 עמנו ללכת ש"ב יה יט-כ.

— נִפע', נִנּוֹעַ1, עתי' אִנּוּעַ1, יִנוֹעַ, יִנּוֹעוּ, — נִנּוֹעַ הדבר, קבל תנועה, עשה שיָנוּעַ, שיזוז, למשל הדגן בכברה כשזזים אותה הנה והנה: כאשר יִנּוֹעַ בכברה ולא יפול צרור ארץ עמו' ט ט. — והאילן, הפרי אשר עליו: כל מבצריך תאנים עם בכורים אם יִנּוֹעוּ ונפלו על פי אוכל נחו' ג יב. — ובחכמת הדקדוק: וממה שדומה למה שקדם מן החסרון חסרם התנועות מאותיות שהיו חייבות להנוע והניחם אותם כחסרם התנועה מסמך אל תוסף ר"י א"ת, הרקמה כה.

— הִפע', הֵנִיעַ, הֵנִיעָה, הֲנִיעוֹתִי, הֲנִיעֵמוֹ, אָנִיעַ, אֲנִיעֲךָ, יָנִיעַ, יָנַע יְנִיעֵם, תְּנִיעֵנִי, יָנִיעוּ וַיָּנִיעוּ, יְנִיעוּן, — א) הֵנִיעַ את פלוני, עשה שיָנוּעַ, שילך ממקום למקום: ויחר אף יי' בישראל וַיְנִעֵם במדבר ארבעים שנה במדב' לב יג. תמול בואך והיום אֲנִיעֲךָ3 עמנו ללכת ש"ב יה כ. — ב) הֵנִיעַ הַדָּבָר, הזיזו, הֵנִיעַ את ראשו ללעג או לחמלה: בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הֵנִיעָה בת ירושלם ישע' לז כב. ספקו עליך כפים כל עבר, דרך שרקו וַיָּנִיעוּ ראשם איכ' ב יה. כל ראי ילעגו לי יפטירו בשפה יָנִיעוּ ראש תהל' כב ח. ואני הייתי חרפה להם יראוני יְנִיעוּן ראשם שם קט כה. המה יְנִיעוּן2 לאכל שם נט יו. אחבירה עליכם במלים וְאָנִיעָה עליכם במו ראשי איוב יו ד. — ןהֵנִיעַ יָדוֹ ללעג ולחמלה: זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יָנִיעַ ידו צפנ' ב יה. — הֵנִיעַ דָּבָר, הזיזו ממקומו: איש אל יָנַע עצמתיו מ"ב כג יח. — ובהשאלה במליצה: וַהֲנִעוֹתִי בכל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה עמו' ט ט. אל תהרגם וכו' הֲנִיעֵמוֹ1 בחילך והורידמו תהל' נט יב. — ומצוי בסהמ"א: ויהי ברדת דניאל אל בור האריות ויסברו אליו פנים וילחכוהו ויניעו אליו את זנבותם וישישו לקראתו יוסיפון, פרק ג. ומנהו תוצאות גידים מניעים לאבריו לחפצו כל רגעים ר"י זבארה בתי הנפש 30. אני הצעיר יוסף אלבו היושב פה שוריאה אשר הניעני הנה המניע הראשון הקד' ספ' העקרים. — ובמליצה הֵנִיעוֹ, במשמ' זעזע אותו, גרם לו צער גדול וכאב לב: רעי הרפה ממני אם תנחמני (על מות בני) תניעני ראב"ע, אבי הבן. — ובפרט בלשון המחקר, במשמ' גרם לגוף מהגופים שיָנוּע: כי כל גשם שיניע גשם אמנם יניעהו כשיתנועע גם הוא בעת הנעתו ר"ש א"ת, מו"נ ב, הקד' ט. והוא ענין יקרה מהנעת המניע למתנועע ראב"ד, אמונה רמה א א. הצורה היא המניע בעצם לדברים המתנועעים ר"י אברבנאל, שמים חדשים ג. לכל מתנועע מניע בהכרח ר"י מפיסא, מנח' קנא' 18. — °מניע ראשון, כנוי לאלהים, עי' מֵנִיעַ. — ובהשאלה הֵנִיעַ את פלוני לעשות מעשה מן המעשים, גרם לזה, דחף אותו לזה: איזו סבה קרובה במקרה הניעתהו לבקש רעתו רשב"צ דוראן, מג' ספר עב.. אלא שהיראה העליונה הזאת הניעתהו אל המעשה הגדול ההוא ר"י מוסקטו, נפוצ' יהודה ל. הנה שתי אלה הסבות יחד הניעוני והעירוני לפעל המשובח הזה הקד' המגיה פי' אברבנאל על נביא' א, שנת תמ"ו. והתשוקה להועילה קצת כפי כחי הניעה אותי לכתוב מאמרים הללו עטר' צבי לרצה"ח, הצעה. — והֵנִיעַ את לבו, במשמ' זו: ששני הדברים ההם הניעו את לבבו לצאת מן הארץ ההיא ר"י אברבנאל, ויצא. — ובחכמת הדקדוק הֵנִיעַ את האות, הוציאה במבטא, והגה אותה באחת התנועות: האות הנעה היא אשר יהגו בה באחת משבע תנועות וכו' והאות הנחה היא אשר לא יניעוה באחת מאלה ר"מ ג'יקטיליה, תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 4. לפי שיכבד על לשונם להניע השוא לפני אחת מארבע אלה בקמץ וכו' ועל כן יניעוה בפתח שם 5. ונדגשה בעבור זה והניעו מה שלפניה בשבר ר"י א"ת, הרקמה ז. ויש אנשים שיניעו השוא השני שהוא בסוף המלה בהתחברו עם שוא לפניו ראב"ע, מאזנים ב:. לא תוכל להניע אחד מאחה"ע כי אם תשים קבוץ על האחד הוא, תרג' ספר הנקוד לר"י חיוג. וכן צריך להניע השבא במלת כִּכְלוֹת הכל רמב"ח, דרכי נעם ט..

— הִתפו', °הִתְנוֹעֵעַ, מצוי בסהמ"א ובדבור, ובפרט בלשון המחקרית, מתנועע: וכן לא יציירו ההמון מענין החיים זולת התנועה ומה שאינו מתנועע תנועה רצונית מקומית אינו חי ר"ש א"ת, מו"נ א מו. ודע כי כל מתנועע תנועה ממהרת מאד יתואר בעופפות וכו' ולזה יהיו הכנפים אשר יראו על מספר סבות תנועת המתנועע שם מט. שגרמי הכוכבים גשמים נחים לעולם בעצמם וגרמי הגלגלים מתנועעים לעולם ר"י בר אנטולי, מלמד התלמד' בוא. וראוי שנחקור אם יש למעלה מגלגל המזלות גלגל בלתי מכוכב יתנועע בתנועה היומית וכו' לפי שזה הגלגל לבדו נראהו מתנועע בתנועה פשוטה רלב"ג, מלחמ' ה' ה ב ד. ברא אלקים את השמים כלל הגרמים הנכבדים המתנועעים תמיד עם צורותיהם ומניעיהם הנקשרים עמהם ר"י אברבנאל, מפע' ה' ג ג. כי כל המתנועע שיש לו מניע שאינו חוץ ממנו יקרא מתנועע מאליו וכו' ולפיכך יהי' השם הזה ר"ל מתנועע מאליו צודק על הגלגל ועל החי כאחד הוא, שמים חדשים ב.— ובהשאלה, הִתְנוֹעֵעַ לְדָבָר, התעורר והתחיל לעשות הדבר: וכל רב וגאון המתעורר והמתנועע להפליג ספינתו בים הגדול הוא ים התורה ר' שמריה האיקריטי, הקד' פרושו עה"ת, או"נ ב 92. —ובחכמת הדקדוק, הִתְנוֹעְעָה האות בתנועה מהתנועות, היתה הגויה בקמץ או פתח וכו': כי אין האלף מתנועע בשוא ופתח הנה במשפט בנין הכבד הדגוש ראב"ע, שפת יתר יד. ואם עי"ן הפועל אחד מאותיות הגרון או רי"ש אז יהיה מתנועע בקמץ גדול הוא, צחות, שער בנין פעל הדגוש.

— הָפע', °הוּנַע, — שהניעו אותו: שהמניע הוא התחלה לדבר המתנועע כמו הציור יניע המצייר ואמנם הוא לא הונע שעה"ש לאבי הרלב"ג יא. — ואמר הפיטן: דוי גולה ונקלה הוכאבתי ונכערתי, הונעתי חגתי רויתי רוש ונשכרתי, ומדוחק אדונים חנם להם נמכרתי אליה בר שמעיה, אריה ביער, סלחי' ליום ד. — ובחכמת הדקדוק, האות מוּנַעַת: ואם תאמר למה הונע וי"ו צלמוֶת והונח וי"ו קדרוּת וכו' כאשר נראה תור ושור במשקל אחד והונח בקבוץ וי"ו תורים והונע וי"ו שוורים וכו' וכמו אלה מונחים ומונעים דברים רבים במקרא נודעים דונש על מנחם, בצלם. שאם תהיה אחת מארבע אלה אחרי השוא מונעת בפתח תהיה השוא לפניה מונעת בפתח ר"מ ג'יקטיליה, תרג' ספ' דקדוק לר"י חיוג 4. כמו אלף אשר באל תאטר עלי באר פיה וכו' שהיא בשוא נחה ולא הונעה באחד מן המלכים וכו' אך יורה עליהם האות אשר לפניהם המונעת באחת התנועות שם 6.