— קל לא נמצא.

— הִפע', הֵנִיף, הֵנַפְתָּ, הֲנִיפוֹתִי, מֵנִיף, מְנִיפוֹ, הָנִיף, הֲנָפָה, הֲנִיפְכֶם, הָנִיפוּ, תָּנִיף, וַיָּנֶף, יְנִיפֵהוּ, יְנִיפֶנּוּ, — א) הֵנִיף החרב, המשׂור, השבט וכדומ' על דבר, הרימה למעלה והורידה להכות בה, schwingen; brandir; to swing: ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הֵנַפְתָּ עליה ותחללה (שמות כ כב).  ובנית שם מזבח ליי' אלהיך מזבח אבנים לא תָנִיף עליהם ברזל (דבר' כז ה).  כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילת בידך וחרמש לא תָנִיף על קמת רעך (שם כג כו).  מזבח אבנים שלמות אשר לא הֵנִיף עליהן ברזל (יהוש' ח לא).  אם יתגדל המשור על מְנִיפֹו כְּהָנִיף שבט ואת מרימיו (ישע' י יה). — ואת יָדוֹ, הרימה והורידה: הנה אמרתי אלי יצא יצוא ועמד וקרא בשם יי' אלהיו וְהֵנִיף ידו אל המקום ואסף המצרע (מ"ב ה יא).  והחרים יי' את לשון ים מצרים וְהֵנִיף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים (ישע' יא יה). וחרד ופחד מפני תנופת יד יי' צבאות אשר הוא מֵנִיף עליו (שם יט יו). — ולאות וכדומ': על הר נשפה שאו נס הרימו קול להם הָנִיפוּ יד ויבאו פתחי נדיבים (שם יג ב). — ובכונת איבה, הֵנִיף ידו על פלוני להכותו: אם הֲנִפוֹתִי1 על יתום ידי וכו' כתפי משכמה תפול (איוב לא כא-כב). — ואמר בן סירא: וגם אם בעיניו ידמיע אויב אם מצא עת לא ישבע דם וכו' ראש יניע והניף ידו ולרובה לחש ישנא פנים (ב"ס גני' יב יו-יח). — ב) הֵנִיף דָּבָר, הגביהו למעלה על ידו כדי לתתו לאחר, העלו והורידו והוליך והביא וכדומ': ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו וְהֵנַפְתָּ אתם תנופה לפני יי' (שמות כט כד).  וכל איש אשר הֵנִיף תנופת זהב ליי' (שם לה כב).  ידיו תביאינה את אשי יי' וכו' את החזה לְהָנִיף אתו תנופה לפני יי' (ויקר' ז ל).  ואת החזות ואת שוק הימין הֵנִיף אהרן תנופה לפני יי' (שם ט כא).  וְהֵנִיף את העמר לפני יי' לרצנכם ממחרת השבת יְנִיפֶנּוּ הכהן ועשיתם ביום הֲנִיפְכֶם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה ליי' (שם כג יא-יב). — ג) הֵנִיף קמח וכדומ' בְנָפָה, נענע את הנפה הנה והנה, ובמליצה, הֵנִיף גוים: לַהֲנָפָה גוים בנפת שוא ( ישע' ל כח). — *הֵנִיף הרוח את השלג, עשה שיעוף הנה והנה: כרשף יניף שלגו וכארבה ישכון רדתו (ב"ס גני' מג יז). — *הֵנִיף בְּדָבָר, במטפחת וכדומ', לאות וסימן: ובימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד על הקרן והסודרין בידו החל לקרות הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן על כל ברכה וברכה (ר' יהודה, תוספת' סוכ' ד ו).  ומנין היו יודעין שהגיע שעיר למדבר דרכיות היו עושין ומניפין בסודרין ויודעין שהגיע שעיר למדבר (יומ' ו ח).  נתנו לו יין לנסך הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו וכו' שחה לנסך והניף הסגן בסודרים והקיש בן ארזא בצלצל ודברו הלוים בשיר (תמיד ז ג).   נגמר הדין מוציאין אותו לסקלו וכו' אחד עומד על פתח בית דין והסודרין בידו ואדם אחר רוכב הסוס רחוק ממנו כדי שיהא רואהו אמר אחד יש לי ללמד עליו זכות הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו (סנה' ו א). — והֵנִיף בענף וכיוצא בזה לעשות רוח: מטלטלין עצי בשמים  להניף ולהריח בהן לחולה (תוספת' שבת ה-ו ט).  הניפי עלי במניפה (ר"ש בן חלפתא לבתו, ב"מ פו.).  חלון שהוא ארבע על ארבע שעבדים יושבין שם ומניפין לרבוניהם חייבין במזוזה (ירוש' יומ' א א, שם מגי' ד יב. — ובעבודת המקדש, הֵנִיף את הלוים, את המנחה: היוצק והבולל והפותת והמולח והמניף והמגיש (ספרא אחרי ו י). היה נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית ונותנה לתוך כלי שרת ונותנה על ידה וכהן מניח את ידו מתחתיה ומניפה הניף והגיש קמץ והקטיר והשאר נאכל לכהנים (סוט' ג א-ב).  בני ישראל מניפין ואין עכו"ם מניפין בני ישראל מניפין ואין הנשים מניפות (מנח' סא:).  וכיצד היה מניפו (את העומר) וכו' מוליך ומביא מעלה ומוריד (מ"ר ויקר' כח).  בא וראה אהרן כשהניף את הלוים כ"ב אלף הניף ביום אחד כיצד היה מניפם מוליך ומביא מעלה ומוריד הוי שהיה גדול בכח (שם כו).  כשאמר הקב"ה למשה קח את הלוים וטהרת אותם וכו' מיד עשה כן לקרח התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירין אותו ואמרו לו מי עשה לך כך אמר להם משה עשה בי ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור (שם במד' יח). — והֵנִיף ידו על פלוני, בכונת איבה: והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך (שמואל, ברכ' כט.).  ניקנור אחד מאפרכי יוונים היה ובכל יום ויום היה  מניף ידו על יהודה וירושלים ואומר אימתי תפול בידי וארמסנה וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום קצצו בהונות ידיו ורגליו ותלאום בשערי ירושלים ואמרו פה שהיה מדבר בגאוה וידים שהיו מניפות על ירושלם תעשה בהם נקמה (תענ' יח:). — הֵנִיף על בנו, הניף ידו לאַים עליו: אלולי מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כאדם שמניף על בנו (ר"ש בן לקיש, מדה"ג, כ"י תימן, ויחלק יעקב). — ובסהמ"א, במשמ' עשיית רוח כמו במניפה: ועור שמניפין בו את הרוח מפני החום (רמב"ם, כלים ז ב).  מותר לחתוך ענף מן הדקל מבעוד יום ומותר להניף בו על השלחן בשבת להבריח הזבובים (שבלי הלקט, שבת סי' קכ).

— הָפע', הוּנַף, — הוּנַף דָּבָר, שהניפו אותו: וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הוּנַף ואשר הורם (שמות כט כז).

— פועֵ', נוֹפֵף, פ"י, יְנֹפֵף, — נוֹפֵף יָדוֹ לאות זלזול וזעם: עוד היום בנב לעמד יְנֹפֵף ידו הר בית ציון [ישע' י ל). — ובתלמ', הרוח נופפת, מנפנפת: העולם הבא הקב"ה מוציא רוח מאוצרותיו ונופפת עליהם (על הפירות) ונושרת אותם (כלה רבתי ב). — ומצוי בסהמ"א: שהמרוץ יהיה בשאיפת האויר מחוץ לנופף על החם הטבעי אשר הוא בתוך הגוף (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג יא). — ואמר המשורר: הריח מֹר מאחז האפסים, ואם רוח תנופף ההדסים (רמב"ע, הריח מר).  מה לדמעי אשר ירוה לחיי אף ינופף בבין צלעי להבים (הוא, דיואן כב, כ"י בודלי').  לו שחרים ירדפוני ברוח המנשק פיה וגופה ינופף, ועננים לו נשאו לה שלומי אז כמתנה קשי לבה ירופף (ר"י הלוי, לו שחרים).  ראשו ברוחו ינופף שרשו כמטע אשלים, רוה לעולם כעצים על מעינים שתולים (ראב"ע, אחוד לבנים).— °נוֹפֵף כָּנָף: קנינך המולת מעופף ואופן מטופף באונך, וכרוב ינופף כנף לעופף בגאונך (ר"י אבן גיאת, קנינך).ולעוף אל מעון האור תנופף כנפים ככנפי החסידה (הענק, מיוח' לר"י חריזי, אות ח).  שרף בסלודו אברה ינופף, ובשתים יעופף (אל אדיר, מחז' רומני, מנח' יוה"כ). — והקול: קול ינופפון ויתעופפון עשות חפץ אל נאדר, בטוב שירה ברון זמרה ישוררון איש בלי נעדר (ר' יעקב, אופן שבת ה אחה"פ, יקודי אש).  עת פלטו ונתמלטו מכור ברזל סוינים, קול נופפו ולא רופפו כמו אבות כן בנים (הוא, יוצ' ז פסח, ידועי שם).

— הִתפו', * הִתְנוֹפֵף, — התרומם: רוני רוני השיטה התנופפי ברוב הדרך (ר' יצחק נפחא, ע"ז כד:). — ובסהמ"א: שם אבן על גבי הטלית שלא יתנופף (ערוך, ערך כבש). — ואמר הפיטן: כפקיד מנהיג צבא בלכתו, כציר נאמן במלאכתו, כקומת תמרה המתנופפת, כריענון ריח נופת (סדר יוה"כ, קטע כ"י, J. Elbog. 186). — והמשורר: וסעיף הדס יגאה ויכפל וכף תמר ברֹן צפור לכף סופקת, מתנופפה משתחוה נגד פני יצחק ותבל עם שמו צוחקת (ר"י הלוי, ארץ כילדה).