קל לא נהוג.

— פִע', נִסָּה, נִסָּהוּ, נִסְּתָה, נִסִּיתוֹ, נִסִּיתִי, נִסּוּנִי, נִסִּיתֶם, מְנַסֶּה, נַסּוֹת, נַסֹּתֶךָ, נַסֹּתְּךָ, נַסּוֹתוֹ, נַסֹּתָם, נַס, נַסֵּנִי, אֲנַסֶּה, אֲנַסְּכָה, אֲנַסֶּנּוּ, וַיְנַסֵּם, תְּנַסּוּ, תְּנַסּוּן, יְנַסּוּ, — א) נִסָּה את פלוני, צוה לו לעשות דבר כדי לראות אם ישמע בקול המצַוֶּה, prüfen; éprouver; to try: והאלהים נִסָּה את אברהם ויאמֶר אליו אברהם ויאמר הנני ויאמר קח נא את בנך את יחידך וכו' והעלהו שם לעלה (בראש' כב א-ב). — ונִסָּה את פלוני, במשמ' עָשָׂה דבר כדי לראות אם פלוני הוא כך וכך: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אֲנַסֶּנּוּ הילך בתורתי אם לא (שמות יו ד).  ועל נַסֹּתָם את יי' היש יי' בקרבנו אם אין (שם יז ז).  שם שם לו חק ומשפט ושם נִסָּהוּ ויאמר אם שמע תשמע לקול יי' אלהיך וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך (שם טו כה-כו).  ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נַסּוֹת אתכם בא האלהים (שם כ יז).  וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך יי' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענתך לְנַסֹּתְךָ לדעת את אשר בלבבך התשמר מצותו אם לא (דבר' ח ב).  כי מְנַסֶּה יי' אלהיכם אתכם לדעת הישכם אהבים את יי' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם (שם יג ד).  גם אני לא אוסיף להוריש איש מפניהם וכו' למען נַסּוֹת בם את ישראל השמרים הם את דרך יי' ללכת בם כאשר שמרו אבותם אם לא (שפט' ב כא-כב). — ונִסָּה את פלוני כדי לראות אם פלוני יוכל לעשות דבר: וַיְנַסּוּ אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (במד' יד כב).  לא תְנַסּוּ את יי' אלהיכם כאשר נִסִּיתֶם במסה (דבר' ו יו).  אשר נִסִּיתוֹ במסה (שם לג ח).  ויאמר אחז לא אשאל ולא אֲנַסֶּה את יי' (ישע' ז יב).  וישובו וַיְנַסּוּ אל וקדוש ישראל התוו (תהל' עח מא).  וַיְנַסּוּ וימרו את אלהים עליון (שם נו).  אשר נִסּוּנִי אבותיכם בחנוני גם ראו פעלי (שם צה ט).  ויתאוו תאוה במדבר וַיְנַסּוּ אל בישימון (שם קו יד). — ונִסָּה את פלוני אם יוכל לעמד בזה: נַס נא את עבדיך ימים עשרה ויתנו לנו מן הזרעים ונאכלה ומים ונשתה ויראו לפניך מראינו ומראה הילדים האכלים את פת בג המלך וכו' וַיְנַסֵּם ימים עשרה ומקצת ימים עשרה נראה מראיהם טוב ובריאי בשר (דני' א יב-יה). — נִסָּה את פלוני בחידות, שאלהו חידות לראות אם ידע לענות, אם הוא באמת חכם כמו שאמרו עליו: ומלכת שבא שמעת את שמע שלמה לשם יי' ותבא לְנַסֹּתוֹ בחידות (מ"א י א). — נִסָּה בְדָבָר: עשה מעשה בדבר לסימן אם הדבר כמו שהוא רוצה וכדומ': ויאמר גדעון אל האלהים אל יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אֲנַסֶּה רק הפעם בגזה יהי נא חרב אל הגזה לבדה ועל כל הארץ יהיה טל (שפט' ו לט). — ב)  נִסָּה לעשות דבר, התחיל לעשות הדבר כדי לראות אם טוב הדבר או אם יוכל לעשותו, versuchen; essayer; to essay: או הֲנִסָּה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים וכו' ככל אשר עשה לכם יי' אלהיכם במצרים לעיניך (דבר' ד לד).  הרכה בך והענגה אשר לא נִסְּתָה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך (שם כח נו).  וילבש שאול את דוד מדיו וכו' ויאל ללכת כי לא נִסָּה ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נִסִּיתִי ויסרם דוד מעליו (ש"א יז לח-לט.  אמרתי אני בלבי לכה נא אֲנַסְּכָה בשמחה וראה בטוב והנה גם הוא הבל (קהל' ב א).  כל זה נִסִּיתִי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (שם ז כג). — ואמר בן סירא: בני בחייך נס נפשך וראה מה רע לה ואל תתן לה (ב"ס גני' לז כז). — ובתו"מ: עשרה נסיונות נסו אבותינו את המקום במדבר (אבות ה ד).  אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא את הצדיקים (ר' יונתן מד"ר בראש' נה).  שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים ומנסה העני אם יכול לקבל ייסורין ואינו כועס (שם שמות לא).  באותה שעה אמר אברהם איני זז מכאן עד שתשבע לי שאין אתה מנסה אותי עוד לעולם וכו' ונשבע שלא ינסנו עוד (שם במד' יז). — ומצוי בסהמ"א: ואתה לא נסיתה את הראשונים ומפעלותם, אף לא בחנת את האחרונים ועונותם (תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי, סי' 57).  כי ברב שיח מנסה1  אותך ושחק לך וחקרך (הוא, בגוף הערבי מספ' הגלוי, בשם ב"ס).  כניתו אב המון גויים, ונסיתו ביחיד אלהים חיים (ר"י הלוי, את נתיבי רעיון).

— נִפע', נִסָּה, — נִסָּה דבר לפלוני, שנִסּוּ לעשות לו דבר, רק מעט התחילו לעשות לו כדי לנסותו: הֲנִסָּה דבר אליך תלאה וכו' כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל (איוב ד ב-ה).

— נִתפע', * נִתְנַסָּה, —  שנִסּוּהוּ: עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו (אבות ה ג) .  אמר (יוסף) אבא נתנסה זקיני נתנסה ואני איני מתנסה (מד"ר בראש' פז).  לא נתנסה יצחק אלא פעם אחת בלבד (שם שה"ש, אתי מלבנון). בוא וראה מה בין ראשונים לאחרונים שהראשונים היו מתנסים ביד הקב"ה וכו' אבל האחרונים נתנסו ביד עוה"א (ילק' תהל' ס). — ובסהמ"א: על כן בעבור נפשו לא יצרך לנסות, אבל בגלל בני האדם צריכים מסות, למען ידעו כי לא אנס אברהם להתנסות (תשו' רסע"ג על חיוי הבלכי, סי' 63).  ובכל הענינים האלה אשר האדם מתנסה בהם תתפרסם לבריות אמונת התורה בעונש ושכר (ר' בחיי, בשלח).

— פֻע', °נֻסָּה, — כמו נתנסה: היה ברוך כאב נֻסה עשרה ורץ לקראת שלשת האנשים (ר"י אבן גיאת, יקר רוח).  למען שלם בכל מעשים, המנֻסה בעשרה נסים (סד' הושענ', למען תמים). — ובפרט שהיה לו הרבה נסיונות והתרגל בדבר: פי' מומחה מנוסה בדינים (ר"ח סנה' ה.).  ועל כן תמצא ההמון שאומרים שאל למנוסה ולא תשאל לרופא (נתן פלקירא, צרי הגוף, כ"י בריט"מ). — דבר מנֻסה, שנתברר בנסיון שהוא כך: והשם גזר על הזכר כמספר הזכר אשר תשלים צורתו בבטן והנקבה כפלים וזה דבר ברור ומנוסה (ראב"ע ויקר' יב ד).  ועוד דבר ידוע ומנוסה כי רובי החולאים יקלו מחצי הלילה עד חצי היום (הוא, ספ' המאורות).  סגולות נוראות וכו' ובצד קצתם כתוב בדוק ומנוסה (ר"י מודינא, ארי נוהם ג כד). — הוא מְנֻסֶּה, ידוע על פי הנסיון: אין מזל לישראל כל זמן שהם שומרי התורה ואם לא ישמרוה ישלוט בהם המזל כאשר הוא מנוסה (ראב"ע שמות לג כג).