פ"ע, מקו' נָסוֹג, — כמו סוּג: פשע וכחש ביי' וְנָסוֹג מאחר אלהינו (ישע' נט יג), ועי' סוּג.
— הִפע', הִסִּיג, תַּסִּיג, תַּסֵּג, מַסִּיג, מַסִּיגֵי, — א) הִסִּיג גבול, הרחיקו ממקומו והעתיקו למקום אחר: לא תַסִּיג גבול רעך אשר גבלו ראשנים בנחלתך אשר תנחל (דבר' יט יד). ארור מַסִּיג גבול רעהו (שם כז יז). היו שרי יהודה כְּמַסִּיגֵי גבול עליהם אשפוך כמים עברתי (הוש' ה י). ובהשאלה: אל תַּסֵּג גבול עולם אשר עשו אבותיך (משלי כב כח). — ובתלמ': גבול שגבלו ראשונים לא תסיג (שבת פה.). — ובסהמ"א: המסיג גבול רעהו והכניס מתחום רעהו לתוך תחומו אפילו מלא אצבע אם בחזקה ה"ז גזלן ואם בסתר הרי הוא גנב (טוחו"מ, הלכ' גזלה שעו). — וצווי °הַסֵּג: והרס בנין החטא וגבול צדק בנוה ישר הסיג (ר"י חריזי, הענק, אות ה). — ובהשאלה °הִסִּיג גבול רעהו, נכנס לתוך אומנותו, דחהו ממחיתו: ראיתי לגלות דעתי ולהודיע שהעושה כן (לקחת המשרה של בית המכס של זולתו) לא טוב עשה ונכנס בגדר רשע מסיג גבול רעהו (שו"ת מהרשד"ם שנד). כל המקפח מחייתו של חבירו הרי הוא בכלל ארור מסיג גבול רעהו (שו"ת מהרש"ל לוריא פט). — ב) הִסִּיג אִשָּׁה, עִבֵּר אותה: אתה תאכל ולא תשבע וישחך בקרבך וְתַסֵּג1 ולא תפליט ואשר תפלט לחרב אתן (מיכ' ו יד).
— הָפע', הֻסַּג, — שהסיגוהו, הרחיקוהו: וְהֻסַּג אחור משפט וצדקה מרחוק תעמד (ישע' נט יד).
1 בקצת ספרים וְתַסֹּג, ופרשוהו קצת הקדמונים במשמ' עִבּוּר וחִבּוּל.