נֹפֶת

1, ש"ז, — דבש שבצוף הַכַּוֶּרֶת, Honig der Zellen; miel de rayon; honey from the comb: אכול בני דבש כי טוב וְנֹפֶת מתוק על חכך (משלי כד יג). נפש שבעה תבוס נֹפֶת ונפש רעבה כל מר מתוק (שם כז ז). — ובהשאלה לדברים נעימים וכדומ': נֹפֶת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך (שה"ש ד יא). הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש וְנֹפֶת צופים (תהל' יט יא). כי נֹפֶת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה (משלי ה ג). — ובתו"מ: נופת עצמו לא שלי היא (מד"ר בראש' עא). — ומצוי בסהמ"א: ואמר שכל התורות חוץ מתורתנו הקדושה יש בהם תערובת וסיג כנפת הזה שכולל הדבש והשעוה (הרי"צ קארו, תולד' יצחק הקד'). — ואמר המשורר: הקצפת ידידי באהבים ונפש שבעה נפת תבוסו ואלי ניב שפתים ינובון כאמרי אמרו עגור וסיסו (רשב"ג, בחר מהחלי)נופת וצוף בפיך ממולחים מעשה אלהים לא מרוקחים (ראב"ע, איך תחשה). — *נופת צופים: משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים2 ופסקו אנשי אמונה (סוט' ט יב).



1 וכן אולי בפונית עי' Lidz. 322 

2 [ודרשו בגמר' (שם מח:) ואמרו מאי נופת צופים אמר רב סולת שצפה על גבי נפה ודומה לעיסה שנילושה בדבש ושמן ולוי אמר שתי ככרות הנדבקות בתנור ותופחות ובאות עד שמגיעות זו לזו ר' יהושע בן לוי אמר זה דבש הבא מן הציפיא (גרסת רש"י מן הציפים).]

חיפוש במילון: