א. נֵץ

1, עוף ממיני העופות הטֹרפים Habicht, Falke; faucon. falcon: ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הַנֵּץ למינהו (ויקר' יא כו). — עוף נודד: המבינתך יַאֲבֵר נֵץ יפרש כנפו לתימן (איוב לט כו). — ובתו"מ: דרוסת הזאב בדקה ודרוסת הארי בגסה דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס (ר' יהודה, חול' ג א). דרוסת הנץ לבית החלל פסולה (תוספת' חול' ג ג). באותה שעה היו ישראל דומים ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע והיה נחש נושף בה אם תכנס לפנים הרי הנחש ואם תצא לחוץ הרי הנץ (מכיל' בשלח ב ב). משל לקורא דגר שהיה מזמר בביתו של אדוניו וכו' אחר זמן הביא אדוניו לבן הנץ כיון שראה אותו הקורא ברח תחת המטה וכו' מפני שהכנסת עליו בן נץ והוא רואה אותו ומתירא ואינו מזמר אלא הוצא את הנץ והוא מזמר (מדר' אגדת בראש' נז). — ובסהמ"א: הנץ וכיוצא בו שהמלכים צדין בהן עופות (ר"ח, שבת צה.). לצוד חיות ועופות ברשת ונץ (ערוך, ע' שכר בזאי). והנץ יש לו דריסה ואפילו בעוף גדול ממנו (רמב"ם, שחיטה ה ה). הנץ שיש לו נוצה הרבה לעופף ולצוד שאר העופות ויציץ ויריב עמם (פענח רזא, שמיני מ:). — ואמר הפיטן: כעץ מחצצים לחצץ כנץ על צפור לנצץ (ר"א קליר, אץ קוצץ). — ואמר המשורר: ועת תעוף ותתנשא שנה אוֹתה באחרת למען אם פגשה נץ ואם תפל במכמרת ותתאחר ולא תחיש תהי שנית ממהרת  (ר"ש הנגיד, שלח יונה). זכרתיהו ומורשי לבבי כיונים מפני הנץ רדופות (ר"י הלוי, יפי קול). חי גואלי אנא קרב לה גאולה אחר יונתך שור כי נץ דלק (ר' ישראל נאג'ארה, עולת תמיד א, ידידי). — ומ"ר: והנשרים והנצים יצדו הצפרים והסנוניות (ר' קלוני' אגר' בע"ח ג יב) — *בן נץ, כנוי לאחד המלאכים בדמות נֵץ: ד' רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן שאילמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת ורוח דרומית קשה מכולן ואילמלא בן נץ מעמידה מחרבת כל העולם כולו מפניה (רב, גיט' לא:).



1 [השוה בכנע' שם האי אי-נצם — אי נִצִּים, Lidz. 213, 325. וכן בארמית נצא, נֵצָא. ואולי מהערב' נצֹצֹ, נדנד כנפים: נצּ' אלטאר ג' נאהיה חרכהמא, — ובערב' נצּ', העיף כנפיו, הניד אותן.]