1, ש"נ, נָפֶשׁ, כנו' נַפְשִׁי, נַפְשֶׁךָ, נַפְשְׁךָ, נַפְשֵׁךְ, נַפְשׁוֹ, נַפְשָׁה, נַפְשֵׁנוּ, נַפְשְׁכֶם, נַפְשָׁם, מ"ר נְפָשֹׁות, נְפָשִׁים, סמי' נַפְשׁוֹת, כנו' נַפְשֹׁתֵינוּ, נַפְשׁוֹתֵינוּ, נַפְשֹׁׂתֵיכֶם, נַפְשׁוֹתֵיכֶם, נַפְשׁוֹתָם, —  היסוד החיוני המחיה את הגוף, Seele; âme; soul:  ומסתעף לכמה משמעות: —  א) היסוד הנושם של בעל השטןחי, האדם היה לנפש חיה ע"י נשמת חיים שנפח בו יי':  וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לְנֶפֶשׁ חיה בראש' ב ז. —  ואם נופחים את הנפש מן הגוף ימות הגוף:  אמללה ילדת השבעה נפחה נַפְשָׁהּ באה שמשה בעד יומם ירמ' יה ט. —  ובהפע':  אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון אם כחה אכלתי בלי כסף וְנֶפֶשׁ בעליה הפחתי2 איוב לא לח-לט. —  ונוסח של קללה, תִּפַּח נַפְשׁוֹ3 של פלוני:  תיפח נפשם של מקבלי שוחד ר' ישמעאל בר' יוסי, כתוב' קה:. —  ובהשאלה *פָּח את נֶפֶשׁ פלוני, גרם לו צער ואכזבה:  4 כיון שאמר לו (הקב"ה לבלעם) שוב אל בלק וברכם אמר מה אני הולך אצלו לפוח את נפשו מד"ר במד' כ. —  מקום הַנֶּפֶשׁ הוא בתוך הדם של הגוף:  אך בשר בְּנַפְשֹׁו דמו לא תאכלו בראש' ט ד.  ואך את דמכם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אדרש מיד כל חיה אדרשנו שם ט ה.  כי נֶפֶשׁ הבשר בדם הוא ויקר' יז יא.  כי נֶפֶשׁ כל בשר דמו בְּנַפְשׁוֹ הוא ואמר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נֶפֶשׁ כל בשר דמו הוא שם יד.  רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הַנָּפֶשׁ ולא תאכל הַנֶּפֶשׁ עם הבשר דבר' יב כג.  גם בכנפיך נמצהו דם נַפְשׁוֹת אביונים נקיים ירמ' ב לד.  אדם עשק בדם נָפֶשׁ עד בור ינוד אל יתמכו בו משלי כח יז. —  ובמדרש:  חמשה שמות נקראו לה נפש נשמה חיה רוח יחידה נפש זה הדם וכו' רוח שהיא עולה ויורדת וכו' נשמה זה האופה (הנשימה)5 וכו' חיה שכל האיברים מתים והיא חיה בגוף יחידה שכל האיברים משנים שנים והיא יחידה בגוף מד"ר בראש' יד הוצ' טיאודור. —  ובסהמ"א:  מצאתי כתוב מה בין רוח לנשמה אלא נשמה דומה כמין חגב בעל כנפים והנפש כמו קנה דם קשור בשלשלת תלויה בחוט השדרה ס' חכמת הנפש קבלה לר"א מגירמייזא, בריט' מוז'. —  ולכן אפשר לשפוך או לערות את הנפש כמו הדם, ולגרום מות ע"י כך, ערה נֶפֶש:  כי אליך יי' אדני עיני בכה חסיתי על תער נַפְשִׁי תהל' קמא ח. —  ובהִפע':  אשר הערה למות נַפְשׁוֹ ואת פשעים נמנה ישע' נג יב. —  ועם שפך:  בהתעטפם כחלל ברחובות עיר בהשתפך נַפְשָׁם אל חיק אמתם איכ' ב יב. —  השתפכה הַנֶּפֶש על האדם, כאלו היתה מחוצה לו  ואתה עלי תשתפך נַפְשִׁי יאחזוני ימי עני איוב ל יו. —  ובהשאלה, שפך את נַפְשׁוֹ בתפלה או בעריגה וכמיהה:  אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את נַפְשִׁי לפני יי' ש"א א יה.  אלה אזכרה ואשפכה עלי נַפְשִׁי תהל' מב ה. —  ובסהמ"א נמצא שמושב הנפש הוא בכבד:  נפש משכנה בכבד אבן שואב, ויחי.  נפש הבהמית הטהורה שורה בכבד ובכחה נשלח הדם על ידיד הורידים אל הכלים החיצונים שבאברי האדם משנ' חסידים, מס' ההרכבה ב. — כשיוצאה הַנֶּפֶש מן הגוף ימות הגוף:  ותלד רחל ותקש בלדתה וכו' ויהי בצאת נַפְשָׁהּ במקור חסר מפיק בה' - הערת פב"י. כי מתה ותקרא שמו בן אוני בראש' לב יו-יח. —  ואמר בן סירא:  כשבות מת ישבות זכרו והנחם עם צאת נפשו ב"ס גני' לח כג. —  ובתו"מ; מעשה בסומא שירד לטבול במערה וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו נשותיהם ר' יוסי, יבמ' טז ד.  ג' דברים קולן הולך מסוף העולם ועד סופו והבריות אינן שומעין ואלו הן הים והגשמים והנפש בשעה שיוצאת ר' לוי, מד"ר בראש' ו. —  ובהשאלה:  פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נַפְשִׁי יצאה בדברו שה"ש ה ו. —  ובמדרש:  אם אין לך ליתן לו (לעני) נחמו בדברים אמור לו תצא נפשי עליך שאין לי מה ליתן לך ר"ל, מד"ר ויקר' לד. —  וכן °שִׁלֵם נַפְשׁוֹ:  ויהי כדברו הדברים האלה שלם נפשו ויאסף אל עמיו יוסיפון, הוצ' גינצב' קפה. —  נשמטה נַפְשׁוֹ ממנו, מפרוד וכדומ':  למלך שדיבר כנגד בנו ונתירא ונשמטה נפשו התחיל מגפף ומנשק אותו ומפתהו מד"ר שה"ש, חכו ממתקים. —  וככשבה הַנֶּפֶשׁ אל הגוף ישוב הגו לחיות:  ויקרא אל יי' ויאמר יי' אלהי תשב נא נֶפֶשׁ הילד הזה על קרבו וישמע יי' בקול אליהו ותשב נֶפֶשׁ הילד על קרבו ויחי מ"א יז כא-כב. —  ובמדרש:  למלך שהיה לו פרדס וכו' וראה בו שושנה אחת של ורד ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו ר' סימון, מד"ר שה"ש, כשושנה. —  ובהִפע' הֵשִׁיב נֶפֶשׁ, או בפוע' שוׁבֵב נֶפֶשׁ, החיה או חִזֵק את פלוני ע"י מזון או שמחו ועודדו:  תורת יי' תמימה משיבת נָפֶשׁ תהל' יט ח.  בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני נַפְשִׁי ישובב ינחני במעגלי צדק למען שמו שם כג ב-ג.  כצנת שלג ביום קציר ציר נאמן לשלחיו וְנֶפֶשׁ אדניו ישיב משלי כה יג.  כל עמה נאנחים מבקשי לחם נתנו מחמודיהם באכל להשיב נָפֶשׁ איכ' א יא.  כהני וזקני בעיר גועו כי בקשו אכל למו וישיבו את נַפְשָׁם שם א יט.  עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נַפְשִׁי שם יו.  והיה לך למשיב נֶפֶשׁ ולכלכל את שיבתך רות ד יה. —  ובתו"מ:  חומץ משיב את הנפש רבי, יומ' פא:.  וכל נפש משיב את הנפש וכל קרוב לנפש1 משיב את הנפש ברכ' מד:. —  ב) במשמ' נשימה2 רוח וריח:  מנחיריו יצא עשן כדוד נפוח ואגמן נַפְשׁוֹ גחלים תלהט ולהב מפיו יצא איוב מא יב-יג. —  ובהשאלה קצרה הַנֶּפֶשׁ, קצרה הנשימה מעמל וצער וכדומ'3:  ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום ותקצר נֶפֶשׁ העם בדרך במד' כא ד.  ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר4 נַפְשׁוֹ למות שפט' יו יו. —  וגם ביחס לאלהים:  ויסירו את אלהי הנכר מקרבם ויעבדו את יי' ותקצר נַפְשׁוֹ בעמו ישראל שם י יו.  ואכחד את שלשת הרעים בירח אחד ותקצר נַפְשִׁי בהם זכרי' יא ח. —  וההפך האריך נֶפֶשׁ, סבל במתינות:  מה כחי כי איחל ומה קצי כי אאריך נַפְשִׁי איוב ו יא. —  בתי הַנֶּפֶשׁ, כלים המחזיקים בשמים להריח בהם:  הפארים והצעדות והקשרים וּבָתֵּי הַנָּפֶשׁ5 והלחשים ישע' ג כ. —  ובמשמ' תכשיט1:  והבעל תובע מן האלמנה ז' טבעות של זהב שהיו של זוגתו והוא טוען שלקתן האלמנה חמותו אחרי מות בתה לקחה ג' וממקום אחר לקחה ד' טבעות וב' בתי הנפש של כסף וכו' מהר"ם מרוט', שערי תשו' ג לג. —  ג)  ובכלל במשמ' חַיִּים2 לא יחבל רחים ורכב כי נֶפֶשׁ הוא חבל דבר' כד ו.  כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו ולא ישא אלהים נֶפֶשׁ3 ש"ב יד יד.  יען אשר שאלת את הדבר הזה ולא שאלת לך ימים רבים ולא שאלת לך עשר ולא שאלת נֶפֶשׁ איביך מ"א ג יא.  כה יעשון אלהים וכה יוספון כי כעת מחר אשים את נַפְשְׁךָ כְּנֶפֶשׁ אחד מהם שם יט ב.  חי יי' אשר אשר עשה לנו את הַנֶּפֶשׁ הזאת אם אמיתך ירמ' לח יו.  מי זה האיש ירא יי' יורנו בדרך יבחר נַפְשׁוֹ בטוב תלין וזרעו יירש ארץ תהל' כה יב-יג.  אל תתן לחית נֶפֶשׁ תורך חית ענייך אל תשכח לנצח שם עד יט.  למה יי' תזנח נַפְשִׁי תסתיר פניך ממני שם פח יה.  יגודו על נֶפֶשׁ צדיק ודם נקי ירשיעו שם צד כא.  וכל אשר לאיש יתן בעד נַפְשׁוֹ איוב ב ד.  אשר בידו נֶפֶשׁ כל חי ורוח כל בשר איש שם יב י.  שאי אליו כפיך על נֶפֶשׁ עולליך העטופים ברעב בראש חוּצות איכ' ב יט.  רבת אדני ריבי נַפְשִׁי גאלת חיי שם ג נח. —  נַפְשׁוֹ בו, שהוא חי:  עמד נא עלי ומתתני כי אחזי השבץ כי כל עוד נַפְשִׁי בי ש"ב א ט. — נֶפֶשׁ תחת נָפֶשׁ:  וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכו' ואם אסון יהיה ונתתה נֶפֶשׁ תחת נָפֶשׁ שמות כא כב-כג.  שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נַפְשְׁךָ תחת נַפְשׁוֹ מ"א כ לט.  ויהוא שם לו בחוץ שמנים  איש ויאמר האיש אשר ימלט מן האנשים אשר אני מביא על ידיכם נַפְשׁוֹ תחת נַפְשׁוֹ מ"ב י כד. —  וְנֶפֶשׁ תחת פלוני:  ויאמרו לה האנשים נַפְשֵׁנוּ תחתיכם למות אם לא תגידו את דברנו זה יהוש' ב יד.  וכן נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ, במחיר נֶפֶשׁ:  ולא תחוס עינך נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עין בעין שן בשן יד ביד רגל ברגל דבר' יט כא. —  וכמו"כ בְּנֶפֶשׁ פלוני, במחיר נַפְשׁוֹ:  תני את מכה אחיו ונמתהו בְּנֶפֶשׁ אחיו אשר הרג ש"ב יד ז.  ויאמר (דוד) חלילה לי יי' מעשתי זאת (לשתות את המים) הדם האנשים ההלכים בְּנַפְשֹׁתָם שם כג יז.  וישבע המלך שלמה ביי' לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי בְנַפְשׁוֹ דבר אדניהו את הדבר הזה מ"א ב כג.  אנא יי' אל נא נאבדה בְּנֶפֶשׁ האיש הזה ואל תתן עלינו דם נקיא יונ' א יד.  בְּנַפְשֵׁנוּ נביא לחמנו מפני חרב המדבר איכ' ה' ט.  כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בְנַפְשׁוֹ הוא משלי ז כג. —  ובתו"מ:  ואלו הן שמצילין אותן בנפשם הרודף אחר חבירו להרגו ואחר הזכר וכו' סנה' ח ז.  מה נערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו אף רוצח ניתן להצילו בנפשו שם עג.. —  הכהו נֶפֶשׁ, המיתו:  וישמע ראובן ויצלהו מידם ויאמר לא נכנו נָפֶשׁ בראש' לז כא.  וכי יהיה איש שנא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נֶפֶשׁ ומת דבר' יט יא.  הידע תדע כי בעליס מלך בני עמון שלח אאת ישמעאל בן נתניה להכתך נָפֶשׁ ירמ' מ יד.  אלכה נא ואכה את ישמעאל בן נתניה ואיש לא ידע למה יככה נֶפֶשׁ שם יה. —  הרג, רצח נֶפֶשׁ:  כל הרג נֶפֶשׁ וכל נגע בחלל תתחטאו בים השלישי במד' לא יט.  כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נֶפֶשׁ כן הדבר הזה דבר' כב כו. —  וכן אסף נֶפֶשׁ:  פן יפגעו בכם אנישם מרי נפש ואספתה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ ביתך שפט' יח כה.  אל תאסף עם חטאים נַפְשִׁי ועם אנשי דמים חיי תהל' כו ט. —  טרף נֶפֶשׁ:  הושיעני מכל רדפי והצילני פן יטרף כאריה נַפְשִׁי פרק ואין מציל שם ז ב-ג.  טרף נַפְשׁוֹ באפו הלמענך תעזב ארץ איוב יח ד.  קשר נסיאיה בתוכה כאריה שואג טרף טרף נֶפֶשׁ אכלו חסן ויקר יקחו אלמנותיה הרבו בתוכה יחזק' כב כה. —  לקח נֶפֶשׁ, המית:  רב עתה יי' קח נַפְשִׁי כי לא טוב אנכי מאבתי מ"א יט ד.  ואתה יי' קח נא את נַפְשִׁי ממני כי טוב מותי מחיי יונ' ד ג.  בהוסדם יחד עלי לקחת נַפְשִׁי זממו תהל' לא יד.  כן ארחות כל בצע בצע את נֶפֶשׁ בעליו יקח משלי א יט. —  שאל את נַפְשׁוֹ למות:  והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת וישאל את נַפְשׁוֹ למות מ"א יט ד.  ותך השמש על ראש יונה ויתעלף וישאל את נַפְשׁוֹ למות יונ' ד ח. —  בקש נֶפֶשׁ פלוני, השתדל להמיתו:  לך שב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נַפְשֶׁךָ שמות ד יט.  מה עוני ומה חטאתי לפני אביך כי מבקש את נַפְשִׁי ש"א ב א.  אל תירא כי אשר יבקש את נַפְשִׁי יבקש את נַפְשֶׁךָ שם כב כג.  וירא דוד כי יצא שאול לבקש את נַפְשׁוֹ שם כג יה.  ויקם אדם לרדפך ולבקש את נַפְשֶׁךָ שם כה כט.  ויאמרו אל המלך הנה ראש איש בשת בן שאול אויבך אשר בקש את נַפְשֶׁךָ ש"ב ד ח.  הנה בני אשר יצא ממעי מבקש את נַפְשִׁי שם יו יא.  את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נַפְשִׁי לקחתה מ"א יט י.  לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נַפְשֵׁךְ יבקשו ירמ' ד ל.  אנשי ענתות המבקשים את נַפְשְׁךָ לאמר לא תנבא בשם יי' ולא תמות בידנו שם יא כא.  ונתתיך ביד מבקשי נַפְשֶׁךָ וביד אשר אתה יגור מפניהם שם כב כה.  הנני נתן את פרעה חפרע מלך מצרים ביד איביו וביד מבקשי נַפְשׁוֹ כאשר נתתי את צדקיהו מלך יהודה ביד נבוכדראצר מלך בבל איבו ומבקש נַפְשׁוֹ שם מד ל.  יבשו ויכלמו מבקשי נַפְשִׁי יסגו אחור ויחפרו חשבי רעתי תהל' לה ד.  כי זרים קמו עלי ועריצים בקשו נַפְשִׁי שם נד ה. —  צדה, ארב, צפן, קוה נֶפֶשׁ, או לְנֶפֶשׁ:  דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נַפְשִׁי לקחתה ש"א כד יב.  כי הנה ארבו לְנַפְשִׁי יגורו עלי עזים תהל' נט ד.  והם לדמם יארבו יצפנו לְנַפְשֹׁתָם משלי א יח.  המה עקבי ישמרו כאשר קוו נַפְשִׁי תהל' נו ז.  כי יי' יריב ריבם (של העני והדל) וקבע קבעיהם נָפֶשׁ משלי כב כג. —  רדף נפש פלוני:  ירדף אויב נַפְשִׁי וישג וירמס לארץ חיי תהל' ז ו.  כי רדף אויב נַפְשִׁי דכא לארץ חיתי שם קמג ב. —  התנקש בנֶפֶשׁ פלוני, התאמץ להמיתו בערמה:  ולמה אתה מתנקש בְּנַפְשִׁי להמיתני ש"א כח ט. —  אֹיְבוֹ בְנֶפֶשׁ: מפני רשעים זו שדוני איבי בְּנֶפֶשׁ יקיפו עלי תהל' יז ט. —  פדה נֶפֶשׁ:  חי יי' אשר פדה את נַפְשִׁי מכל צרה ש"ב ד ט.  פדה יי' נֶפֶשׁ עבדיו ולא יאשמו כל החסים בו תהל' לד כג. —  שמר, נצר, סמך נֶפֶשׁ:  שמרה נַפְשִׁי והצילני ואל אבוש כי חסיתי בך שם כה כ.  כי אמרו אויבי לי ושמרי נַפְשִׁי נועצו יחדו לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל שם עא יא.  שמרה נַפְשִׁי כי חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך שם פו ד.  שמר נַפְשׁוֹת חסידיו מיד רשעים יצילם שם צז י.  יי' ישמרך מכל רע ישמר את נַפְשֶׁךָ שם קכא ז.  ויאמר יי' אל השטן הנו בידך אך את נַפְשׁוֹ שמר איוב ב ו.  שמר פיו ולשונו שמר מצרות נַפְשׁוֹ משלי כא כג.  הלא תכן לבו הוא יבין ונֹצר נַפְשְׁךָ הוא ידע והשיב לאדם כפעלו שם כד יב.  הנה אלהים עזר לי אדני בסמכי נַפְשִׁי תהל' נד ו. —  חִלֵּץ, חָשַׂךְ, הוֹצִיא, הוֹשִׁיעַ, מִלֵּט, הִצִּיל, את נַפְשׁוֹ ממות:  כי ראיתי אלהים פנים אל פנים ותנצל נַפְשִׁי בראש' לב לא.  והחיתם את אבי ואת אמי וכו' והצלתם את נַפְשֹׁתֵינוּ ממו יהוש' ב יג.  הנה היו כקש אש שרפתם לא יצילו את נַפְשָׁם מיד להבה ישעי' מז יד.  שירו ליי' הללו את יי' כי הציל את נֶפֶשׁ אביון מיד מרעים ירמ' כ יג.  ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשעה הוא בעונו ימות ואתה את נַפְשְׁךָ הצלת יחזק' ג יט.  הצילה מחרב נַפְשִׁי מיד כלב יחידתי תהל' כב כא.  הנה עין יי' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נַפְשָׁם ולחיותם ברעב שם לג יח-יט.  כי הצלת נַפְשִׁי ממות הלא רגלי מדחי שם נו יד.  אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות אתה בשבט תכנו וְנַפְשׁוֹ משאול תציל משלי כג יג-יד.  יי' העלית מן שאול נַפְשִׁי חייתני מיורדי בור תהל' ל ד.  הוציאה ממסגר נַפְשִׁי להודות את שמך שם קמב ח.  ותגד לדוד מיכל אשתו לאמר אם אינך ממלט את נַפְשְׁךָ הלילה מחר אתה מומת ש"א יט יא.  הבשת היום את פני כל עבדיך הממלטים את נַפְשְׁךָ היום ואת נֶפֶשׁ בניך ובנתים וְנֶפֶשׁ נשיך וְנֶפֶשׁ פלגשיך ש"ב יט ו.  ואתה לך איעצך נא עצה ומלטי את נַפְשֵׁךְ ואת נֶפֶשׁ בנך שלמה מ"א א יב.  נסו מלטו נַפְשְׁכֶם ותינה כערוער במדבר ירמ' מח ו.  נסו מתוך בבל ומלטו איש נַפְשׁוֹ אל תדמו בעונה שם נא ו.  וחזק לא יאמץ כחו וגבור לא ימלט נַפְשׁוֹ עמו' ב יד.  ובשם יי' אקרא אנא יי' מלטה נַפְשִׁי תהל' קטז ד.  מי גבר יחיה ולא יראה מות ימלט נַפְשׁוֹ מיד שאול שם פט מט.  קומה יי' קדמה פניו הכריעהו פלטה נַפְשִׁי מרשע חרבך שם יז יג.  שובה יי' חלצה נַפְשִׁי הושיעני למען חסדך  שם ו ה.  כי חלצת נַפְשִׁי ממות את עיני מן דמעה את רגלי מדחי שם קטז ח.  לא חשך ממות נַפְשָׁם וחיתם לדבר הסגיר שם עח נ.  יחס על דל ואביון וְנַפְשׁוֹת אביונים יושיע שם עב יג. —  נמלט על נַפְשׁוֹ, להציל את חייו:  ויאמר המלט על נַפְשֶׁךָ אל תביט אחריך ואל תעמד בכל הככר בראש' יט יז. —  וכן הלך אל נַפְשׁוֹ, כמו על נַפְשׁוֹ:  וירא ויקם וילך אל1 נַפְשׁוֹ ויבא באר שבע מ"א יט ג.  ויקומו וינוסו בנשף ויעזבו את אהליהם ואת סוסיהם ואת חמריהם המחנה כאשר היא וינסו אל נַפְשָׁם מ"ב ז ז. —  עמד על נַפְשׁוֹ, הגן על חייו:  אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמד על נַפְשָׁם אסת' ח יא.  ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נַפְשָׁם ונוח מאיביהם שם ט יו. —  ובסהמ"א:  מי שעמד על נפשו ולא יכלו בית דין לאוסרו עד שימיתיהו במיתה שהוא חייב בה רמב"ם, הלכ' סנה' יד ח. —  ירא וחרד לְנַפְשׁוֹ :  הגד הגד לעבדיך את אשר צוה יי' וכו' ונירא מאד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מפניכם יהוש' ט כד.  וחרדו לרגעים איש לְנַפְשׁוֹ ביום מפלתך יחזק' לב י. —  בקש על נַפְשׁוֹ:  והמן עמד לבקש על נַפְשׁוֹ מאסתר המלכה כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך אסת' ז ז. —  היתה לו נַפְשׁוֹ לשלל:  כי מלט Tמלטך ובחרב לא תפל והיתה לך נַפְשְׁךָ לשלל ירמ' לט יח.  והיוצא ונפל על כשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נַפְשׁוֹ לשלל שם כא ט. —  וכן עם נתן:  כי הנני מביא רעה על כל בשר נאם יי' ונתתי לך את נַפְשְׁךָ לשלל על כל המקומות אשר תלך שם שם מה ה. —  נתן לו נַפְשׁוֹ, הניחו בחיים:  אם מצאתי חן בעיניך המלך ואם על המלך טוב תנתן לי נַפְשִׁי בשאלתי ועמי בבקשתי אסת' ז ג. —  ובתו"מ:  מה אם העובר עבירה אחת נוטל —נפשו עליה העושה מצוה אחת על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו ר"ח בן גמליאל, מכות כג..  והיו (המילדות) עומדות בתפלה ואומרות להקב"ה רבש"ע תלה להם עכשיו ותן להם נפשותיהם שלא יאמרו ישראל הן הרגו אותן ר' לוי, מד"ר שמות א. —  חרף נַפְשׁוֹ, בזה את חייו והעמיד את עצמו בסכנה:  זבלוI עם חרף נַפְשׁוֹ למות שפט' ה יח. —  וכמו"כ השליך את נַפְשׁוֹ מנגד:  אשר נלחם אבי עליכם וישלך את נַפְשׁוֹ מנגד ויצל אתכם מיד מדין שם ט יז. —  ובמשמ' זו, שם נַפְשׁוֹ בכפו באופן שנקל לאבדה:  ואראה כי אינך מושיע ואשימה2 נַפְשִׁי בכפי ואעברה אל בני עמון ויתנם יי' בידי שם יב ג.  וישם את נַפְשׁוֹ בכפו ויך את הפלשתי ש"א יט ה.  ותאמר אליו (בעלת האוב לשאול שבקש ממנה להעלות לו את שמואל מקברו) הנה שמעה שפחתך בקולך ואשים נַפְשִׁי בכפי ואשמע את דבריך אשר דברת אלי ש"א כח כא.  על מה אשא בשרי בשיני וְנַפְשִׁי אשים בכפו איוב יד יד. —  ובתו"מ, מָסַר את נַפְשׁוֹ על דבר, נתן נַפְשׁוֹ על דבר:  כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים ואתה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדי ןהיא מרופה בידם רשב"ג, ספרי דבר' עו.  וכי למה עלה זה (שכיר יום) בכבש ומסר לך את נפשו לא שתתן שכרו בו ביום שם רטט.  למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה מד"ר קהל', ואמרתי אני. —  וכן השלים נֶפֶשׁ1:  דעו כי יי' הוא האלהים ולו אנו משלימים את נפשותינו ר' אחא, מד"ר  בראש' ק.  מה התור משלים נפשו על מזונותיו כך אליהו זכור לטוב השלים נפשו על ישראל ספ' אגדה, כ"י מינכ' 346 מובא אצל צונץ בספרו Literaturgesch. 642.  סגפה האם ופרחה רוחה ונפשה השלימה לטבח ארוחה כארחה אם הבנים שמחה ר' קלוני', אמרתי שעו, קנ'.  שלם נמצא בכל פעלו נפשו לטבח השלים מפחד חילו שם.  אם בפעלם בריב ידקדק לפני שופט מי יצטדק זך המשלים בעקד נפש בזקן לא מצא נפש אומץ, למוסף ר"ה א.  ואבית תהלה מבשר ודם מהבל ותוהו וכו' ומציץ נובל ממשלימי נפש ממפריחי רוח וכו' אשר אימתך, מוס' יוה"כ.  מאהב ויחיד לאמו נפשו לטבח בהשלימו שרפים צעקו ממרומו מנח' יוה"כ.  השלים נפשו מיד למיתת נשיקה בראותו כי אין הצלה בתפלה ר' משה בר' שמואל, אז בקשוב ענו, יוצ' לש"ת.  ועל אדירי קהל מגנצה ההדורה מנשרים קלו מאריות להתגברה השלימו נפשם על יחוד השם הנורא ר' קלוני' בן ר' יהודה, מי יתן, קינ' לת"ב.  קהל וורמיזא בחונה ובחורה גאוני ארץ ונקיי טהרה וכו' ובחדש השלישי בקיראת הלל לשוררה השלימו נפשם באהבה קשורה שם. —  נתן נַפְשׁוֹ, ואמר בן סירא:  אל תרע עבד עובד באמת וכן שכיר נותן נפשו ב"ס גני' ז כ.  קרובה היא למבקשיה ונותן ננפשו מוצא אותה שם נא כו. —  ובתו"מ:  שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם ר' לוי, ירוש' שביע' א ז.  מכיון שנתנו ב"ד נפשן לעשות כמי שעשוי שם תענ' ג א.  שאין לך חביב לפני הקב"ה כשליח שמשתלח לעשות מצוה ונותן נפשו כדי שיצלח בשליחותו ואין לך בני אדם שנשתלחו לעשות מצוה ונותנין נפשם להצליח בשליחותן כאותן שנים ששלח יהושע בן נון וכו' והלכו ונתו נפשם והצליחו בשליחותן מד"ר במד' טז.  מה ראה משה ליתן נפשו על ערי מקלט שם ואתחנן ב.  אמר להם משה לישראל שמא אין אתם יודעים כמה צער נצערתי על התורה וכמה עמל עמלתי בה וכו' נפשי נתתי עליה דמי נתתי עליה ספרי האזינו שו קלא:.  לא היו בני קהת מניחין את הארון ורצין לשלחן ולמנורה אלא אע"פ שמתמעטין היו נותנין נפשם על הארון ר"ש בר נחמן, מד"ר במד' ה. —  *התחיֵב בְּנַפְשׁוֹ:  הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחיב בנפשו אבות ג ד.  חמשה דברים הן שהעושה אותן מתחיב בנפשו ודמו בראשו האוכל שום קלוף וכו' וביצה קלופה וכו' רשב"י, נדה יז..  ועי' עוד ערך חיב, התחיב.  באו מים עד נפש:  הושיעני אלהים כי באו מים עד נָפֶשׁ תהל' סט ב.  אפפוני מים עד נֶפֶשׁ תהום יסבבני סוף חבוש לראשי יונ' ב ו. —  נגעה חרב עד הַנֶּפֶשׁ:  אהה אדני יי' אכן השא השאת לעם הזה ולירושלם לאמר שלום יהיה לכם ונגעה חרב עד הַנָּפֶשׁ ירמ' ד י. —  כִּפֵּר על הַנֶּפֶשׁ:  העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת יי' לכפר על נַפְשֹׁתֵיכֶם שמות ל יה.  ונקרב את קרבן יי' לכפר על נַפְשֹׁתֵינוּ לפני יי' במד' לא כ. —  ד) אישיות, בעל חי, Person, בהיות הנפש היסוד העקרי של כל בעל חי. —  בעל חי בהבדל מן האדם, עם התאר חיה:  ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נֶפֶשׁ חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים ויברא אלהים את התנינם הגדלים ואת כל נֶפֶשׁ החיה הרמשת אשר ישרצו המים למיניהם בראש' א כ-כא.  ויאמר אלהים תוצא הארץ נֶפֶשׁ חיה למינה בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה שם כד.  מכל שרץ המים ומכל נֶפֶשׁחיה אשר במים ויקר' יא י. —  וגם בלי תאר זה:  ולכל נֶפֶשׁ השרצת על הארץ ויקר' יא מו. —  ובתלמוד:  וכל נפש משיב את הנפשׁ1 ברכ' מד:. —  ובמשמ' בן אדם סתמי, מי שהוא:  וְנֶפֶשׁ כי תחטא ושמעה קול אלה והוא עד וכו' או נֶפֶשׁ אשר תגע בכל דבר טמא וכו' והוא ידע ואשם או נֶפֶשׁ כי תשבע לבטא בשפתים ויקר' ה א-ד; גם ד ב; ה יה; ז כז; כ ו;כג כט-ל.  איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעל מעל ביי' ואשמה הַנֶּפֶשׁ ההוא במד' ה ו; גם יה כז-כח; יט כב; לה ל.  והצפה כי יראה את החרב באה ולא תקע בשופר והעם לא נזהר ותבוא חרב ותקח מהם נָפֶשׁ הוא בעונו נלקה ודמו מיד הצפה אדרש יחזק' לג ו. —  ובתו"מ:  סיעה של בני אדם שאמרו להם גוים תנו לנו אחד מכם ונהרוג אותו ואם לאו הרי אנו נהרוג את כולם יהרגו כולם ולא ימסרו נפש אחת מישראל תוספת' תרומ' ז כ.  לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאלו איבד עולם מלא וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה לעליו הכתוב כאלו קיים עולם מלא סנה' ד ה. —  ועם מלת הסתמיות כָּל:  כל נֶפֶשׁ מכם לא תאכל דם ויקר' יז יב.  אך אשר יאכל לכל נֶפֶשׁ הוא לבדו יעשה לכם שמות יב יו. —  ובמשמ' הקבוץ:  ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הַנֶּפֶשׁ והרכש קח לך בראש' יד כא. —  ועם כָּל:  כל הַנֶּפֶשׁ הבאה ליעקב מצרימה יצאי ירכו שם מו כו.  ואת מקדה לכד יהושע ביום ההוא ויכה לפי חרב ואת מלכה החרם אותם ואת כל הַנֶּפֶשׁ אשר בה יהוש' י כח; גם לט; יא יא.  אנכי סבבתי בכל נֶפֶשׁ בית אביך ש"א כב כב.  את הגברים ואת הנשים ואת הטף ואת בנות המלך ואת כל הַנֶּפֶשׁ אשר הניח נבוזראדן רב טבחים ירמ' מג ו. —  ובחיבור עם שמות המספר, כך וכך נֶפֶשׁ:  אלה בני לאה אשר ילדה ליעקב בפדן ארם ואת דינה בתו כל נֶפֶשׁ בניו ובנותיו שלשים ושלש בראש' מו יה; גם יח; כז.  ויהי כל נֶפֶשׁ יצאי ירך יעקב שבעים נָפֶשׁ שמות א ה.  והרמת מכס ליי' מאת אנשי המלחמה היוצאים לצבא אחד נֶפֶשׁ מחמש המאות במד' לא כח.  וְנֶפֶשׁ אדם ששה עשר אלף שם מו.  בשבעים נֶפֶשׁ ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יי' אלהיך ככוכבי השמים לרב דבר' י כב.  בשנת שמונה עשרה לנבוכדראצר (הגלה) מירושלם נֶפֶשׁ שמנה מאות שלשים ושנים בשנת שלש ועשרים לנבוכדראצר הגלה נבוזראדן רב טבחים יהודים נֶפֶשׁ שבע מאות ארבעים וחמשה כל נֶפֶשׁ ארבעת אלפים ושש מאות ירמ' נב כט-ל.  וישבו מקניהם גמליהם חמשים אלף וכו' וחמורים אלפים וְנֶפֶשׁ אדם מאה אלף דהי"א ה כא.  ובמשמ' עבדים:1 ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הַנֶּפֶשׁ אשר עשו בחרן ויצאו ללכת ארצה כנען בראש' יב ה. —  ומ"ר:  ויקח עשו את נשיו ואת בניו ואת בנתיו ואת כל נַפְשׁוֹת ביתו ואת מקנהו ואת כל בהמתו שם לו ו.  כי ימצא איש גנב נֶפֶשׁ מאחיו מבני ישראל והתעמר בו ומכרו דבר' כד ז.  וכהן כי יקנה נֶפֶשׁ קנין כספו הוא יאכל ויקר' כב יא.  יון תובל ומשך המה רכליך בְּנֶפֶשׁ אדם יחזק' כז יג. —  ובמ"ר באותה המשמ' של אישיות, בני אדם:  ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרב אל ביתו במכסת נְפָשֹׁת איש לפי אכלו תכסו על השה שמות יב ד.  לקטו ממנו איש לפי אכלו עמר לגלגלת מספר נַפְֹׁתֵיכֶם איש לאשר באהלו תקחו שם יו יו.  כי כל אשר יעשה מכל התועבת האלה ונכרתו הַנְּפַשׁוֹת העשת מקרב עמם ויקר' יח כט.  ואיש כי יפלא נדר בערכך נְפָשֹׁת ליי' שם כז ב.  והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הַנְּפָשׁוֹת אשר היו שם במד' יט יח.  כל כסף הקדשים אשר יובא בית יי' כסף עובר איש כסף נַפְשׁוֹת ערכו מ"ב יב ה.  הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לצודד נְפָשׁוֹת יחזק' יד יח; גם יט; יז יז; יח ד; כב כז.  פרי צדיק עץ חיים ולקח נְפָשׁוֹת חכם משלי יא ל.  ובתו"מ:  השותה מים לצמאו וכו' אומר בורא נפשות רבות ר' טרפון, ברכ' ו ח.  בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והכית את עמלק אמר ומה (בשביל) נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה יומ' כב:. —  *רפוי נְפָשׁוֹת של בני אדם בנגוד לריפוי ממון, כלו' של בהמות:  מתרפאין מהן ריפוי ממון אבל לא רפוי נפשות תוספת' ע"ז ג ד. —  *דיני נפשות, השייכים לעניני הריגת אדם, בנגוד לדיני ממונות:  מוציא שם רע בעשרים ושלשה משום שיש בו דיני נפשות סנה' א א.  אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שם ד א.  הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו דיני נפשות דמו ודם זרעותיו תלויין בו עד סוף העולם שם ה.  כל הראוי לדון דיני נפשות ראוי לדון דיני ממונות ויש שראוי לדון דיני ממונות ואינו ראוי לדון דיני נפשות נדה ו ד. —  ועדות נְפָשׁוֹת:  המודר הנאה מחבירו ומת מביא לו ארון ותכריכין חלילין ומקוננות שאין הנאה למתים ומעידו עדות ממון ולא עדות נפשות תוספת' נדר' ב ז.  כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות היו מכניסין אותן ומאיימין עליהם סנה' ד ה. —  ומ"ר נְפָשִׁים:  אשר אתם מצדדות את נְפָשִׁים יחזק' יג כ. —  והשתמשו המשוררים בצורה זו הרבה:  שחרתיך מחולל כל נפשים בזמרתי מקום קרבן ואשים ר"ש הנגיד, שחרתיך.  קדשי נפשים אז יאירו רוחותם כשחר יזהירו רמב"ע, אנשי אמונה.  כל הנפשים  ננחים אחרי יסודם כי נר אלהים נשמת אדם הוא, דיואן רצו, בודל'.  מצור כבודו נפשים נחצבו ולבור בסודו ישאפו ירהבו שם.  ומה טוב נפשם במצעד אנשים במחנות קדושים ואל על קרואים שם.  זהר נפשים יהלו מהלו מוקדי רשפים יחצבו מקולו ר"י הלוי, יה בפי קדשים.  מתבונתך חכמו נפשים אף אמונתך בקהל קדושים ראב"ע, אל תכונתך.  לכו אל רב מנחם המנחם נפשים עד ישיבם לפגרים הוא, חדשים מעשי אל.  ושפתם דברותם ודברות נפשותם ונפשותם סוד הנפשים הוא, אצילים מהודך.  הנפשים אל יסודם לעלות יהים כבודם אחלי אנשי אמונות לאחוז דרכי תבונות כי לכל נמצא תכונות הוא, הנפשים.  ובהלכד בחבלי שנה הנפשים ובנפול תרדמה על אנשים ר"י חריזי, תחכמו' ד.  אם נכספו הנפשים אל נוה אוהבים נפשי מאד כלתה לנוה מגוריך שם לה.  מאל אשאל עזר כי בו מסעד ועזר לנפשים ר"י א"ת, פתיח' חרוזים לס' השרשים של ריב"ג. —  ה) ובאה נֶפֶשׁ במקום כנויי הגוף, אני, אתה וכו'; לי לך וכו'; בי, בך וכו', ביחוד בלשון השירה והמליצה:  שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם בסדם אל תבוא נַפְשִׁי בקהלם אל תחד כבודי בראש' מט ה-ו.  ויאמר יהונתן אל דוד מה תאמר נַפְשְׁךָ ואעשה לך ש"א כ ד.  או לְנַפְשָׁם כי גמלו להם רעה ישע' ג ט.  נַפְשִׁי אויתך בלילה אל רוחי בקרבי אשחרך שם כו ט.  קרסו כרעו יחדו ולא יכלו מלט משא וְנַפְשָׁם בשבי הלכה שם מו ב.  ושמתיה ביד מוגיך אשר אמרו לְנַפְשֵׁךְ שחי ונעברה ותשימי בארץ גוך וכחוץ לעברים שם נא כג.  כי קול כשופר שמעתי1 נַפְשִׁי תרועת מלחמה ירמ' ד יט.  אהה אדני יי' הנה נַפְשִׁי לא מטמאה ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ועד עתה יחזק' ד יד.  רבים אומרים לְנַפְשִׁי אין ישועתה לו באלהים תהל' ג ג; שם לד ג; לה ג; ז ו.  נַפְשִׁי בתוך לבאם אשכבה שם נז ה; קיט קכט; קסז; קכ ו.  ענו  בכבל רגליו ברזל באה נַפְשׁוֹ שם קה יח.  ויתאוו תאוה במדבר וינסו אל בישימון ויתן להם שאלתם וישלח רזון בְּנַפְשָׁם שם קו יד-יה.  מאנה לנגוע נַפְשִׁי המה כדוי לחמי איוב ו ז; ז יה.  גם אנכי ככם אדברה לו יש נַפְשְׁכֶם תחת נַפְשִׁי אחבירה עליכם במלים ואניעה עליכם במו ראשי שם יו ד.  ותזנח משלום נַפְשִׁי נשיתי טובה איכ' ג יז. —  ואמר בן סירא:  אל תאמר מאל נסתרתי ובמרום מי יזכרני בעם כבד לא אודע ומה נפשי בקצות רוחות ב"ס גני' טז יז. —  ועם הפעל חיה, מות:  אמרי נא אחי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נַפְשִׁי בגללך בראש' יב יג.  הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך כאשר עשית עמדי להחיות את נַפְשִׁי וכו' אמלטה נא שמה הלא מצער הוא ותחי נַפְשִׁי  שם יט יט-כ.  נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נַפְשְׁךָ מ"א כ לא.  עבדך בן הדד אמר תחי נא נַפְשִׁי שם לב.  אם  יצא תצא אל שרי מלך בבל וחיתה נַפְשֶׁךָ והעיר הזאת לא תשרף באש ירמ' לח יז.  שמע נא בקול יי' לאשר אני דבר אליך וייטב לך ותחי נַפְשֶׁךָ שם כ.  הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נַפְשְׁכֶם ואכרתה לכם ברית עולם ישע' נה ג.  תחי נַפְשִׁי ותהללך ומשפטך יעזרני תהל' קיט קעה.  תמות נַפְשִׁי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו במד' כג י.  ויאמר שמשון תמות נַפְשִׁי עם פלשתים שפט' יו ל.  תמת בנער נַפְשָׁם וחיתם בקדשים איוב לו יד. —  גדלה יקרה נַפְשׁוֹ:  והנה כאשר גדלה נַפשְׁךָ היום הזה בעיני כן תגדל נַפְשִׁי בעיני יי' ויצלני מכל צרה ש"א כו כד.  ויאמר שאול חטאתי שוב בני דוד כי לא ארע לך עוד תחת אשר יקרה נַפְשִׁי בעיניך היום הזה שם כא.  תיקר נא נַפְשִׁי  וְנֶפֶשׁ עבדיך אלה חמשים בעיניך מ"ב א יג. —  ובשבועה, חי נַפְשְׁךָ, חי אתה:  בי אדני חי נַפְשְׁךָ אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל יי' ש"א א כו; שם יז נה.  חי יי' וחי נַפְשְׁךָ כי כפשע ביני ובין המות שם כ ג.  ויאמר אוריה אל דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות וכו' ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי חיך וחי נַפְשְׁךָ אם אעשה את הדבר הזה ש"ב יא יא.  ויאמר אלישע חי יי' וחי נַפְשְׁךָ אם אעזבך מ"ב ב ב. —  ובתלמוד, *שלום עליך נַפְשִׁי, במשמ' שלום יהיה לי:  בזמן שהצבור שרוי בצער אל יאמר אדם אלך לביתי ואוכל ואשתה ושלום עליך נפשי תענ' יא.. —  ובמשמ' כנוי חוזר (כמו עצמי, עצמך וכו') 1selbst; se; self:  אל תשקצו את נַפְשֹׁתֵיכֶם בכל השרץ השרץ וכו' ולא תטמאו את נַפְשֹׁתֵיכֶם בכל השרץ הרמש על הארץ ויקר' יא מג-מד.  איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבעה לאסר אסר על נַפְשׁוֹ לא יחל דברו במד' ל ג; שם ד-ה וכו'.  רק השמר לך ושמר2 נַפְשְׁךָ מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך דבר' ד ט.  ונשמרתם מאד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם שם יה.  ויאמר יי' אלי צדקה נַפְשָׁה משבה ישראל מבגדה יהודה ירמ' ג יא.  עמדו על דרכים וראו ושאלו לנתבות עולם אי זה דרך הטוב ולכו בה ומצאו מרגוע לְַפְשְׁכֶם שם ו יו.  השמרו בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם ואל תשאו משא ביום השבת שם יז כא.  ואנחנו עשים רעה גדולה על נַפְשׁוֹתֵינוּ שם כו יט.  כה אמר יי' אל תשאו נַפְשֹׁתֵיכֶם לאמר הלך ילכו מעלינו כשדים כי לא ילכו שם לז ט.  למה אתם עשים רעה גדולה אל נַפְשֹׁתֵיכֶם להכרית לכם איש ואישה עולל ויונק מתוך יהודה שם מד ז.  עד אנה אשית עצות כְּנַפְשִׁי יגון בלבבי יומם עד אנה ירום איבי עלי תהל' יג ג.  ביום קראתי ותענני תרהבני בְנַפְשִׁי עז שם קלח ג.  נאף אשה חסר לב משחית נַפְשׁוֹ הוא יעשנה משלי ו לב.  גם אני לא אדע נַפְשִׁי אמאס חיי איוב ט כא.  ויחר אף אליהוא וכו' באיוב חרה אפו על צדקת נַפְשׁוֹ מאלהים שם לב ב.  עיני עוללה לְנַפְשִׁי מכל בנות עירי איכ' ב נא.  אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נַפְשׁוֹ טוב בעמלו קהל' ב כד.  ולמי אני עמל ומחסר את נַפְשִׁי מטובה שם ד ח; ו ב.  ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בְּנַפְשֵׁךְ להמלט בית המלך מכל היהודים אסת' ד יג.  וכאשר קימו על נַפְשָׁם ועל זרעם דברי הצומות וזעקתם שם ט לא. —   ואמר בן סירא:  מעט נפשך בכל גדולה ולפני אל תמצא רחמים ב"ס גני' ג יח.  אל תתן לזונה נפשך פן תסיב את נחלתך שם ט ו.  בני בענוה כבד נפשך ותן לה טעם כיוצא בה מרשיע נפשו מי יצדיקנו ומי יכבד מקלה נפשו שם י כח-כט.  מונע מנפשו יקבץ לאחר ובטבתו יתבעבע זר שם יד ד. —  *פִּתּה נפְשׁוֹ:  פת נפשך ופייג לבך וקצפון הרחק ממך  שם ל כג.  בכל מעשיך שמור נפשך כי עושה זה שומר מצוה נוצר תורה שומר נפשו ובוטח ביי' לא יבוש שם לה כג-כד.  יש חכם לרבים נחכם ולנפשו הוא נואל שם לז יט. —  ובתו"מ:  אמר הקב"ה חייך שאני מעלה עליך שאם אמרתי לך שתשחוט את נפשך שלא היית מעכב על שמי רשב"י, מד"ר במד' יז.  דייך שאת ממלט את נפשך ר' אלעזר, ירוש' סנה' י ט.  והלא דברים קל וחומר ומה המצער נפשו מן היין צריך כפרה קל וחומר המצער נפשו על כל דבר הוא, מד"ר נשא י.  העלים הקב""ה מן בלעם הרשע עד שהלך ואיבד את נפשו שם כ. —  ובסהמ"א:  דעו אחינו בני ישראל כי כל אחד ממנו תלוי לנפשו1 ולא ישמע אלהינו אל דברי המצטדק ואומר כך נהגוני רבותי סהל בן מצליח הכהן, לקו"ק, נספ' 33.  אם כן מצאתי נפשי מחויבת להפיק משאלתך ר"י בדרשי, הפרדס אוצה"ס ג.  יהי בשתך מנפשך יותר מבשתך מזולתך אגר' החלום לרש"ט פלקיירא, שער ב JQR. N.S. I, 481.  וידיעת האדם [לנפשו היא החכמה הגדולה כי כ"א מבני האדם לרבוי אהבתו לנפשו בטבע יטעה בענין נפשו ויראה אותה יותר נאה ממה שהיא שם 483. —  ובאותה המשמ', נשבע בְנַפְשׁוֹ2:  נשבע אדני יי' בְּנַפְשׁוֹ נאם יי' אלהי צבאות מתאב אנכי את גאון יעקב עמו' ו ח.  נשבע יי' צבאות בְּנַפְשׁוֹ כי אם מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד ירמ' נא יד. —  וכן ° על נַפְשׁוֹ כמה אתה כותב לאשה זו על נפשך שו"ת הרי"ף יד.  והנה על נפשי ועל יהדותי כי כמו ב' או ג' ימים קודם שחלה והוגף הר' מצליח הנזכר פגעתי אותו בשוק שו"ת מהרש"ך ב קצו. —  ו) הַנֶּפֶשׁ היא מושב הרגשות של האדם כמו הרצון, החשק, התאבון, השמחה והיגון, האהבה והשנאה וכדומ'; במשמ' הרצון, יש או אין, את הַנֶּפֶשׁ, הרצון:  אם יש את נַפְשְׁכֶם לקבר את מתי מלפני בראש' כג ח.  ויאמר יהוא אם יש את נַפְשְׁכֶם אל יצא פליט מן העיר מ"ב ט יה.  גם יעמד משה ושמואל לפני אין נַפְשִי אל העם הזה שלח מעל פני ויצאו ירמ' יה א.  מפרי פי איש יאכל טוב וְנֶפֶשׁ בגדים חמס משלי יג ב. —  לְנֶפֶשׁ פלוני, לרצונו:  והיה אם לא חפצת בה ושלחת לְנַפְשָׁהּ ומכר לא תמכרנה בכסף דבר' כא יד.  ותשבו איש את עבדו ואיש את שפחתו אשר שלחתם חפשים לְנַפְשָׁם ותכבשו אתם להיות לכם לעבדים ולשפחות ירמ' לד יו. —  כְּנֶפֶשׁ פלוני, כחפצו:  כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כְּנַפְשְׁךָ שבעך ואל כליך לא תתן דבר' כג כה.  —  כאשר בנַפְשׁוֹ:  והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי וּבְנַפְשִׁי יעשה ש"א ב לה.  שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו לאסר שריו בְּנַפְשׁוֹ וזקניו יחכם תהל' קה כא-כב. —  בכל הַנֶפֶשׁ, ברצון שלם:  ובקשתם משם את יי' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נַפְשְׁךָ דבר' ד כט; ו ה; יא יג.  ושבו אליך בכל לבבם ובכל נַפְשָׁם בארץ איביהם אשר שבו אתם מ"א ח מח.  ללכת אחר יי' ולשמר מצותיו ואת עדותיו ואת חקותיו בכל לב ובכל נֶפֶשׁ מ"ב כג ג.  וכמהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל יי' בכל לבבו ובכל נַפְשׁוֹ ובכל מאודו שם כה.  ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נַפְשִׁי ירמ' לב מא. —  הפק הַנֶפֶשׁ לפלוני, הראה לו רצון:  ותפק לרעב נַפְשְׁךָ ונפש נענע תשביע ישע' נח י. —  נתן פלוני בְנֶפֶשׁ אויב, מסרו ביד האויב לעשות בו כחפצו:  והנה נטיתי ידי עליך ואגרע חקך ואתנך בְּנֶפֶשׁ שנאותיך בנות פלשתים יחזק' יו כז.  אל תנני בְּנֶפֶשׁ צרי כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס תהל' כז יב.  יי' ישמרהו ויחיהו יאשר בארץ ואל תתנהו בְּנֶפֶשׁ איביו שם מא ג. —  ובתו"מ:, במשא ומתן של הלכה, אם נַפְשְׁךָ לומר כך וכך, אם תרצה לומר:  אם נפשך לומר אותו ואת בנו את שבנו כרוך אחריו יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו ספרא, אמור ח.  ואם נפשך לומר נאמר בגד ועור בשרץ וכו' שם מצורע, זבים ג ו.  ואם נפשך לומר הרי הוא אומר לא תקחו כופר לנפש רוצח וכו' אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים שאינן חוזרין ב"ק פג:.  ואם נפשך לומר הרי הוא אומר בית אהרן ברכו את יי' וכו' שבוע' יג:. —  ומצוי מאד בסהמ"א:  ואם נפשך לומר יאמרו צידוק הדין ולא יספידוהו וכו' מעשה הגאונים נט.  ואם נפשך לומר יקרא בשל ראש חדש ויפטור בשל ר"ח תשו' ר' משולם  בר' משה ממגנצה נז, שם.  ואם נפש אדם לומר דברי הצומות וזעקתם כתוב אין זה פירושו אלא כך פירושו שבלי הלקט, פורים קצד.  ואם נפש אדם לומר מניין אתה אומר שאותה שנה שמלכו שמואל ושאול שהיתה בתחלת מלכותו של שאול רש"י, .  נזיר ה..  ואם נפש אדם להשיבני ממעשה השנוי' בה"ג וכו' מהר"ם מרוטנברג, שערי תשו' ג רכח.  ואם נפשך להשיבני אסור חמור יש כאן הרוקח, סי' ל. —  *מַה נַפְשְׁךָ, מִמַּה נַפְשְׁךָ, במשמ' באיזה אופן שתרצה, בכל אופן:  מה נפשך אי חלב אכל חייב אי נותר אכל חייב ר' אליעזר, כריתות יט..  ראה שני כוכבים בערב שבת והתרו בו ועשה מלאכה ראה שני כוכבים במוצאי שבת והתרו בו ועשה מלאכה מה נפשך אם הראשונים יום אף האחרונים יום הן ויהא חיב על האחרונים אם האחרונים לילה אף הראשונים לילה ויהא חייב על הראשונים ר"י בר' בון, ירוש' ברכ' א א.  מה נפשך יברך על היום המזון קודם יברך על המזון היין קודם יברך על היין היום קודם שם, ח א.  מה נפשך אם מלמעלן הרי מלמעלן אי מן הצד הרי מן הצד שם כלא' ד' ד.  מה נפשך כרם גדול הוא אסור בשמונה כרם קטן הוא אסור בשמונה שם ח.  מה נפשך (אם) כרם גדול הוא למה לי חרבנו אפילו מטעתו (ואם) כרם קטן הוא אין לו מחול שם ז ג.  מולין אותו ממה נפשך אם חי הוא שפיר קא מהיל ואם לאו מחתך בבשר הוא ר' אדא בר אהבה, שבת קלו..  כך עשו הגבעונים אמרו וכו' הרי אנו הולכין ומרמין בהם והם כורתים אתנו ברית מה נפשך יהרגו אותנו יעברו על השבועה יקיימו אותנו עוברים על הגזרה בין כך ובין כך נענשים ואנו יורשים את הארץ לעצמנו מד"ר, במד' ח. —  ומצוי בסהמ"א:  מה נפשך אם חזקת שליח עושה שליחתו וכו' והזהיר ויקר' ח.  וכן כשהם שותפים לא יוכל לגבות החצי ממה נפשך לפי שאין נכסי בעל חוב משועבדים אלא מטעם ערב שו"ע חו"מ הלכ' הלוואה מט י.  ואם תאמר שאין דיבורו עובר ולא יועיל ברכתו ולא יזיק קללתו למה מנעו הקב"ה מלקלל וזאת הקושיא היא על דרך מה נפשך רי"ץ קארו, תולדות יצחק קי:.  כי טען עליו ב' טענות בדרך ממה נפשך פענח רזא, נח ו.. —  בעל נֶפֶשׁ, בעל תיאבון:  כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת שכין בלעך אם בַּעַל נֶפֶשׁ אתה משלי כג א-ב. —  ובתו"מ אדון על נַפְשׁוֹ ומושל בתאותו, ירא שמים:  בעל נפש לא ילתות רבה, פסח' מ..  בעל נפש לא יבעול וישנה ר' זירא, נדה טז:. בעל נפש לא יגמור ביאתו ר' אבא, שם סה:.  ובסהמ"א, במשמ' בעל שכל:  ואם בעל נפש אתה תבין מעצמך סדר הבריא' של מעש' בראש' נפתלי בר' יעקב אלחנן, עמק המלך ג:. —  בתור נושא לפעלים המביעים פעולות שונות של הרגשות האדם; —  אבלה, התאבלה הַנֶפֶשׁ:  אך בשרו עליו יכאב וְנַפְשׁוֹ עליו תאבל איוב יד כב. —  ובתלמוד:  נפשו של אדם מתאבלת עליו כל שבעה רב חסדא, שבת קנב.. —  אהבה הַנֶפֶשׁ:  הגידה לי שאהבה נַפְשִׁי איכה תרביץ בצהריך שה"ש א ז.  על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נַפְשִׁי בקשתיו ולא מצאתיו שם ג א. —  הַנֶפֶשׁ אותה:  ונתת הכסף בכל אשר תאוה נַפְשְׁךָ בבקר ובצאן וביין ובשכר דבר' יד כו.  קטר במקור נדפס בטעות: "קטן" - הערת פב"י יקטירון כיום החלב וקח לך כאשר תאוה נַפְשֶׁךָ ש"א ב יו.  אין אשכול לאכול בכורה אותה נַפְשִׁי מיכ' ז א.  נֶפֶשׁ רשע אותה רע ולא יחן בעיניו רעהו משלי כא י.  והוא באחד ומי ישיבנו וְנַפְשׁוֹ אותה ויעש איוב כג יג. —  ובתלמוד:  גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן ר"ש בן רבי, מכות כג:. —  נבהלה הַנֶפֶשׁ:  רפאני יי' כי נבהלו עצמי וְנַפְשִׁי נבהלה מאד תהל' ו ג-ד.  —  בחלה הַנֶפֶשׁ, ועי' בחל:  ותקצר נַפְשִׁי בהם וגם נַפְשָׁם  בחלה בי זכר' יא ח. —  בכתה הַנֶפֶשׁ, התרגשה מצער ויגון:  במסתרים תבכה נַפְשִׁי מפני גוה ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר יי' ירמ' יג יז. —  ברכה הַנֶפֶשׁ:  ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נַפְשִׁי בטרם אמות בראש' כז ד; יט.  ברכי נַפְשִׁי את יי' וכל קרבי את שם קדשו תהל' קג א. —  תגיל הַנֶפֶשׁ:  שוש אשיש ביי' תגל נַפְשִׁי באלהי כי הלבשני בגדי ישע ישע' סא י.  וְנַפְשִׁי תגיל ביי' תשיש בישועתו תהל' לה ט. —  געלה הַנֶפֶשׁ את פלוני, את הדבר או בדבר:  ונתתי משכני בתוכם ולא תגעל נַפְשִׁי אתכם ויקר' כו יא; יה; ל; מג.  המאס מאסת את יהודה ואם בציון געלה נַפְשֶׁךָ מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא ירמ' יד יט. —  גרסה הַנֶפֶשׁ:  גרסה נַפְשִׁי לתאבה אל משפטיך בכל עת תהל' קיט כ. —  דבקה הַנֶפֶשׁ בפלוני או אחרי פלוני, אהבה מאד:  ותדבק נַפְשׁוֹ (של שכם בן חמור) בדינה בת יעקב ויאהב את הנערָ בראש' לד ג.  דבקה נַפְשִׁי אחריך בי תמכה ימינך תהל' סג ט. —  דבקה הַנֶפֶשׁ לעפר, השפלה עד לעפר:  דבקה לעפר נַפְשִׁי חיני כדברך שם קיט כד. —  דלפה הַנֶפֶשׁ, זלגה דמעות, בכתה:  דלפה נַפְשִׁי מתוגה קימני כדברך שם כח. —  דומיה הַנֶפֶשׁ, מקוה ומיחלת לישועה:  אך אל אלהים דומיה נַפְשִׁי ממנו ישועתי שם סב ב.  אך לאלהים דומי נַפְשִׁי כי ממנ ותקותי שם ו. —  דרכה הַנֶפֶשׁ עֹז, התחזקה ולבשה עֹז:  נחל קישון גרפם נחל קדומים נחל קישון תדרכי נַפְשִׁי עז שפט' ה כא. —  הללה הַנֶפֶשׁ:  הללי נַפְשִׁי את יי' תהל' קמו א. —  חכתה הַנֶפֶשׁ:  נַפְשֵׁנוּ חכתה ליי' עזרנו ומגננו הוא שם לג כ. —  חסיה הַנֶפֶשׁ:  חנני אלהים כי בך חסיה נַפְשִׁי ובצל כנפיך אחסה עד יעבר הוות שם נז ב. —  חפצה הַנֶפֶשׁ:  גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נַפְשָׁם חפצה ישע' סו ג. —  חשקה הַנֶפֶשׁ:  שכם בני חשקה נַפְשׁוֹ בבתכם תנו נא אתה לו לאשה בראש' לד ח. —  ובתלמוד:  נתגרשה תלך ותידבק בערביים שחשקה נפשה בהם ירוש' נדר' יא יג. —  *חשקה הַנֶפֶשׁ בתורה:  מה אעשה חשקה נפשי בתורה בן עזאי, תוספת' יבמ' ט ד. —  ובסהמ"א, °נתישבה הַנֶפֶשׁ, נחה הדעת:  והיו בטענות החבר מה שנתישבה נפשי עליהם והסכימו לדעתי כוזרי א א. —  ישרה הַנֶפֶשׁ:  הנה עפלה לא ישרה נַפְשׁוֹ בו חבק' ב ד. —  ובסהמ"א °כאבה עליו נַפְשׁוֹ:  לפי שאין לך [אדם] שאין נפשו כאבה עליו בלילה מרוב עמל וטורח שטרח ביום סדור רש"י, דיני סעודה תכז. —  כלתה הַנֶפֶשׁ, נכספה והשתוקקה עד שכמעט באה לידי כליון ואפיסות:  נכספה וגם כלתה נַפְשִׁי לחצרות יי' תהל' פד  ג.  כלתה לתשועתך נַפְשִׁי לדברך יחלתי שם קיט פא.  ועי' כלה. —  בתמוגגה הַנֶפֶשׁ, נמסה מפחד:  ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים ירדו תהומות נַפְשָׁם ברעה תתמוגג שם קז כה-כו. —  מרה הַנֶפֶשׁ, היתה מלאה צער ויגון:  ותצר לדוד מאד כי אמרו העם לסקלו כי מרה נֶפֶשׁ כל העם איש על בנו ש"א ל ו.  ויאמר איש האלהים הרפה לה כי נַפְשָׁהּ מרה לה מ"ב ד כז. —  נִחמה הַנֶפֶשׁ, קבלה תנחומים:  לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נַפְשִׁי תהל' עז ג. —  נקטה הַנֶפֶשׁ, מאסה:  נקטה נַפְשִׁי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נַפְשִׁי איוב י א. —  ובתו"מ:  מנהג שבעולם אדם אוכל צחנה שנים שלשה פעמים ונפשו נקיטה עליו ממנה ר"ש בן נזירה, פסיק' דר"כ, דברי ירמיה יג.  למלך שהיה לו בן והוא נוטלו על בתפו וטנפו הושיבו על ארכבותיו וטנפו כיון שנקטה נפשו ממנו השליכו לארץ מד"ר שה"ש, שמאלו, הוצ' ד"ר גרינה'. —  התנקמה הַנֶפֶשׁ:  העל אלה לוא אפקד נאם יי' ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נַפְשִׁי ירמ' ה ט. —  נקעה הַנֶפֶשׁ, נתרחקה: הוסרי ירושלם פן תקע נַפְשִׁי ממך שם ו ח.  ותגל תזנותיה ותגל את ערותה ותקע במקור נדפס בטעות "ותקח" - הערת פב"י נַפְשִׁי מעליה כאשר נקעה נַפְשִׁי מעל אחותה יחזק' כג יח.  הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר נקעה נַפְשֵׁךְ מהם שם כח. —  עגמה הַנֶפֶשׁ:  אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נַפְשִׁי לאביון איוב ל כה. —  התעטפה הַנֶּפֶשׁ, נחלשה מצער:  בהתעטף עלי   את יי' זכרתי ותבוא אליך תפלתי יונ' ב ח. —  ומפני רעב וצמא:  רעבים גם צמאים נַפְשָׁם בהם תתעטף תהל' קז ה. —  עיפה הַנֶּפֶשׁ:  אוי נא לי כי עיפה נַפְשִׁי  להרגים ירמ' ד לא. —  עמלה הַנֶּפֶשׁ:  נֶפֶשׁ עמל  עמלה לו כי אכף עלי פיהו משלי יו כו. —  התענגה הַנֶּפֶשׁ:  שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן נַפְשְׁכֶם ישע' נה ב. —  ערגה הַנֶּפֶשׁ:  כאיל תערג על אפיקי מים כן נַפְשִׁי  תערג אליך אלהים תהל' מב ב. —  צמאה הַנֶּפֶשׁ:  צמאה נַפְשִׁי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה פני אלהים שם ג.  אלהים אלי אתה אשחרך צמאה לך נַפְשִׁי כמה לך בשרי שם סג ב. —  קותה הַנֶּפֶשׁ:  קויתי יי' קותה נַפְשִׁי  ולדברו הוחלתי שם קל ה. —  קצה הַנֶּפֶשׁ:  אין לחם אין מים וְנַפְשֵׁנוּ קצה בלחם הקלקל במד' כא ה. —  ואמר בן סירא:  בשני גויים קצה נפשי והשלישי איננו עם יושבי שעיר ופלשת וגוי נבל הדר בשכם ב"ס גני' נ כה-כו. —  ובתלמוד:  ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן נבילות וטריפות שקצים ורמשים ר"ש בן אלעזר, בכור' לז..  הדם שנפשו של אדם קצה ממנו ר"ש בן רבי, מכות כג:. —  קשורה הַנֶּפֶשׁ בנפש פלוני:  ועתה כבאי אל עבדך אבי והנער איננו אתנו וְנַפְשׁוֹ קשורה בְנַפְשׁוֹ והיה כראותו כי אין הנער ומת בראש' מד ל-לא.  וְנֶפֶשׁ יהונתן נקשרה בְּנֶפֶשׁ דוד ש"א יח א. —  רצתה הַנֶּפֶשׁ:  הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נַפְשִׁי ישע' מב א. —  שבה למנוחה:  שובי נַפְשִׁי  למנוחיכי כי יי' גמל עליכי תהל' קיו ז. —  שחה לעפר, כמו דבקה לעפר:  למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו כי שחה לעפר נַפְשֵׁנוּ  דבקה לארץ בטננו שם מד כה-כו. —  השתוחחה על האדם (כאלו היתה מחוץ לאדם):  מה תשתוחחי נַפְשִׁי ותהמי עלי הוחילי לאלהים שם מב ו; ז.  זכור זכור ותשיח1 עלי נַפְשִׁי איכ' ג כ. —  שועה, זעקה לעזרה:  מעיר מתים ינאקו וְנֶפֶשׁ חללים תשוע איוב כד יב. —  שנאה הַנֶּפֶשׁ:  חדשיכם ומועדיכם שנאה נַפְשִׁי היו עלי לטרח נלאיתי נשא ישע' א יד.  יי' צדיק יבחן ורשע ואהב חמס שנאה נַפְשׁוֹ תהל' יא ה. —  תעבה הַנֶּפֶשׁ:  כל אכל תתעב נַפְשָׁם ויגיעו עד שערי מות שם קז יח. —  ובמו"כ באה הַנֶּפֶשׁ בתור מפועל להביע פעולות שונות על הרגשות בן אדם:  האדיב או הדיב את הַנֶּפֶשׁ, גרם לה דאבון וצער:  ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נַפְשֶׁךָ ש"א ב לג.  והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נָפֶשׁ ויקר' כו יו. —  החיה את הַנְּפָשׁוֹת:  ואמר המשורר:  אצילים אנשי תושיות אהבו —הנפשות להחיות ראב"ע, אצילים. —  חשכו נְפָשׁוֹת:  לחופש יצאו לילה צבאות ופתיות חשכו נפשות פתאות שם, אותות אל. —  הוגו את הַנֶּפֶשׁ:  עד אנה תוגיון נַפְשִׁי ותדכאונני במלים איוב יט ב. —  המר הַנֶּפֶשׁ:  חי אל הסיר משפטי ושדי המר נַפְשִׁי שם כז ב. —  נשא את הַנֶּפֶשׁ, קִוה ויִחל לדבר בכל כחו:  ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נַפְשׁוֹ דבר' כד יה.  חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נַפְשׁוֹ2 הושע ד ח.  הארץ אשר הם מנשאים את נַפְשָׁם לשוב שם ירמ' כב כז.  אליך יי' נַפְשִׁי אשא2 תהל' כה א; קמג ח.  יסר בנך כי יש תקוה ואל המיתו אל תשא נַפְשֶׁךָ משלי יט יח.  ועי' נשא. —  רפא את הַנֶּפֶשׁ:  אני אמרתי יי' חנני רפאה נַפְשִׁי כי חטאתי לך תהל' מא ה. —  שמח הַנֶּפֶשׁ:  שמח נֶפֶשׁ עבדך כי אליך אדני נַפְשִׁי אשא שם פו ד. —  ובמדרש:  אין לי מחמד עיני ומשמח נפשי אל אתה פסיק' רבתי ל, נחמו. —  שעשע את הַנֶּפֶשׁ:  ברב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו במקור נדפס בטעות "ישעשו" - הערת פב"י נַפְשִׁי תהל' צד יט. —  נתן את הַנֶּפֶשׁ, שם לבו לדבר:  עתה תנו לבבכם וְנַפְשְׁכֶם לדרוש ליי' אלהיכם דהי"א כב יח. —  יָדַע את נֶפֶשׁ פלוני, הכיר את הרגשותיו:  וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נֶפֶשׁ הגר כי גרים הייתם  בארץ מצרים שמות כג ט.  יודע צדיק נֶפֶשׁ בהמתו ורחמי רשעים אכזרי משלי יב י. —  ז) במשמ' תיאבון לאכילה ושתיה:  צוף דבש אמרי נעם מתוק לַנֶּפֶשׁ ומרפא לעצם שם יו כד.  לא יסכו ליי' יין וכו' כי לחמם לְנַפְשָׁם לא יבוא בית יי' הוש' ט ד.  וינסו אל בלבבם לשאל אכל לְנַפְשָׁם תהל' עח יח.  מתאוה ואין נַפְשׁוֹ עצל וְנֶפֶשׁ חרצים תדשן משלי יג ד. —  נֶפֶשׁ חסרה, שאין לה כל צרכה, —  ואמר בן סירא:  נפש חסירה אל תפיח ואל תחמיר מעי דך ב"ס, גני' ד ב. —  נֶפֶשׁ יבשה בלי הליח הנצרך לה:  זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וכו' ועתה נַפְשֵׁנוּ יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו במד' יא ה-ו. —  ואמר המשורר:  היצטדקו לפניך מלאי מחתה ובושה גרושים מלפניך והיו לאויבים ירושה שבעים בזיונך ונפשם יבשה ר"י הלוי, רצה רנת. —  נֶפֶשׁ יפה, שאין לה רגש של מאוס ותעוב לדבר, ובתלמוד:  ביצים מוזרות נפש היפה תאכל תוספת', תרומ' ט ה.  השוחט את הבהמה ומצא בה שליא נפש היפה תאכלנה חול' ד ז. —  ובסהמ"א:  מי שאכל הרבה ואין נפשו יפה לאכול שלש סעודות אם יכול בביצה ואין מצטער יאכל ויקיים שלש סעודות אבודרהם, הלכ' שבת בשם ר' נחשון.  נֶפֶשׁ עיפה, מצמא:  כי הרויתי נֶפֶשׁ עיפה וכל נֶפֶשׁ דאבה מלאתי ירמי' לא כד.  מים קרים על נֶפֶשׁ עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק משלי כה כה. —  נֶפֶשׁ נענה, מחֹסֶר מזון:  ותפק לרעב נפשך וְנֶפֶשׁ נענה תשביע ישע' נח י. —  ובתו"מ, —  *נֶפֶשׁ רחבה:  עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע אבות ה יט. —  נֶפֶשׁ רעבה:  וְנֶפֶשׁ רעבה מלא טוב תהל' קז ט.  וְנֶפֶשׁ רעבה כל מר מתוק משלי כז ז. —  נֶפֶשׁ ריקה:  כאשר יחלם הרעב והנה אוכל והקיץ ורקה נַפְשׁוֹ ישע' כט ח. —  נֶפֶשׁ שוקקה:  וכאשר חלם הצמא והנה שתה והקיץ והנה עיף וְנַפְשׁוֹ שוקקה שם.  כי השביע נֶפֶשׁ שוקקה תהל' קז ט. —  נֶפֶשׁ שבעה:  נֶפֶשׁ שבעה תבוס נפת משלי כז ז. —  ובתלמוד:  שאין אומרים הלל אלא על נפש שבעה וכרס מלא אביי ורבא, תענ' כו.. —  עַז נֶפֶשׁ, בעל תיאבון גדול:  והכלבים עזי נֶפֶשׁ לא ידעו שבעה ישע' נו יא. —  ואמר בן סירא:  אל תפול ביד נפשך ותבער כשור חילך עליך תאכל ופריך תשרש והניחותך כעץ יבש כי נפש עזה תחת בעליה ב"ס, גני' ו ב-ד. —  וכן רחב נֶפֶשׁ:  רחב נֶפֶשׁ יגרה מדון ובטח על יי' ידשן משלי כח כה. —  מלא נַפְשׁוֹ, אכל לשבע:  לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נַפְשׁוֹ כי ירעב1 שם ו ל.  וְנֶפֶשׁ רעבה מלא טוב תהל' קז ט.  כל עמל האדם לפיהו וגם הַנֶּפֶשׁ לא תמלא קהל' ו ז. —  ובהשאלה:  אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל תמלאמו נַפְשִׁי אריק חרבי תורישמו ידי שמות יה ט. —  עִנָּה את הַנֶּפֶשׁ, גרם לה צער, בפרט ע"י מניעת המזון:  כל נדר וכל שבעת אסר לענת נָפֶשׁ2 אישה יקימנו ואישה יפרנו במד' ל יד.  בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נַפְשֹׁתֵיכֶם3 ויקר' יו כט.  למה צמנו ולא ראית ענינו נַפְשֵׁנוּ ולא תדע ישע' נח ג.  הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נַפְשׁוֹ שם ה.  ואני בחלותם לבושי שק עניתי בצום נַפְשִׁי תהל' לה יג. —  רִוָּה, הרוה את הַנֶּפֶשׁ:  ורויתי נֶפֶשׁ הכהנים דשן ירמ' לא יד.  כי הרויתי נֶפֶשׁ עיפה שם כה. —  הריק, הרעיב הַנֶּפֶשׁ:  להריק נֶפֶשׁ רעב ומשקה צמא יחסיר ישע' לב ו.  לא ירעיב יי' נֶפֶשׁ צדיק משלי י ג. —  שבעה הַנֶּפֶשׁ:  ושבבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נַפְשׁוֹ ירמ' נ יט.  כמו חלב ודשן תשבע נַפְשִׁי תהל' סג ו.  כי שבעת  ברעות נַפְשִׁי וחיי לשאול הגיעו שם פח ד.  אם יוליד איש מאה ושנים רבות יחיה ורב שיהיו ימי שניו וְנַפְשׁוֹ לא תשבע מן הטובה קהל' ו ג. —  הִשְׂבִּיַע, שִׂבֵּעַ הַנֶּפֶשׁ:  ונחך יי' תמיד והשביע בצחצחות נַפְשֶׁךָ ועצמתיך יחליץ ישע' ז יט.  נַפְשָׁם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו יחזק' ז יט. —  הרחיב נַפְשׁוֹ לאכילה יתרה:  לכן הרחיבה שאול נפשה כך במקור, לא מנוקד - הערת פב"י ופערה פיה לבלי חק ישע' ה יד.  גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נַפְשׁוֹ והוא כמות ולא ישבע חבק' ב ה. —  ובמדרש:  עשרה דברים משמשין את הנפש הושט למזון והקנה לקול וכבד לחימה והריאה לשתיה המסס לטחון והטחול לשחוק והקיבה לשינה והמרה לקנאה והכליות מחשבות והלב גומר  והנפש למעלה מכלם מד"ר ויקר' ד. —  ובסהמ"א:  הנפש המצויה לכל נפש חיה שבה אוכל ושותה ומוליד ומרגיש ומהרהר רמב"ם יסוה"ת, ד ח. —  הנפש של אדם היא הרוח הטהורה הנקראת נשמת חיים נר יי' כי היא מעולה ומשובחת והיא יודעת הכל וכל עצות ומזמות והיא שומעת ורואה וטועמת ומריחה והיא משמשת כל הגוף ר"י ברצלוני, פי' יצורה, כ"י פדואה הביאו ד. קופמן בספרו Die Sinne 44. —  *בית נֶפֶשׁ, כנוי לקיבה: תענו את נפשותיכם ענוי שיהא בבית נפשותיכם1 ואיזו זו אכילה ושתיה ספרא, אחרי ז.  בבית נפש היא מטמאה לא תוך המעיים ולא תוך הפה שם יב. —  ח) ובמשמ' תאר של תכונות האדם ואָפיו, בזה נֶפֶשׁ:  כה אמר יי' גאל ישראל קדושו לבזה נֶפֶשׁ למתעב גוי לעבד משלים ישע' מט ז. —  ובסהמ"א:  ותבז המלכה במות כאשר עשו כל בני משפחתה בני החשמנאים גדולי הנפשות יוסיפון נד. —  °גדול נֶפֶשׁ:  גדול הנפש הוא אשר יכין נפשו אל הענינים הגדולים וימצא מוכן לזה ויפעל זה על הצד הראוי וכו' יוסף כספי, קצור ס' המוסר, כ"י ותיקן.  אולם מה שהוא מוכן לענינים הקטנים לבד והוא יכין עצמו להם הנה זה אינו גדול הנפש אבל נקרא זה בריא הנפש שם.  גדול הנפש אינו נוקם ונוטר כי אין מדרכו זכרון הרעה שם.  מר נֶפֶשׁ:  אל תשמע קולך עמנו פן יפגעו בכם אנשים מרי נֶפֶשׁ שפט' יח כה.  והיא מרת נָפֶשׁ ותתפלל על יי' ובכה תבכה ש"א א י.  ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכו' וכל איש מר נֶפֶשׁ ויהי עליהם לשר שם כב ב.  אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גברים המה ומרי נֶפֶשׁ המה כדֹב שכול בשדה ש"ב יז ח.  תנו שכר לאובד ויין למרי נָפֶשׁ משלי לא ו.  למה יתן לעמל אור וחיים למרי נֶפֶשׁ איוב ג כ. —  *עלובת נֶפֶשׁ:  נחם יי' אלהינו ציון עירך כי היא בית חיינו ולעלובת נפש תושיע במהרה בימינו מס' סופר' יג יב. —  °קל הַנֶּפֶשׁ:  וחבר המנוחה צריך שיהיה קל הנפש והתנועה ובעל סוד ונקי מקנאה רש"ט פלקירא, ראש' חכמ' 17. —  נֶפֶשׁ חפצה:  ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם וּבְנֶפֶשׁ חפצה דהי"א כח ט. —  נֶפֶשׁ יקרה, נכבד, חשוב:  ואשת איש נֶפֶשׁ יקרה תצוד משלי ו כו. —   ובסהמ"א:  ומי שהוא מאנשי הנפשות היקרות והמזימות הנכבדות יבין מרמז דברינו מה שיורה על מה שיש בלבנו ר"י א"ת, תק' מדה"נ לרשב"ג יח. —  °נֶפֶשׁ לבנה, זכה, טהורה:  היתאפק אשר נפשו לבנה ובלבנה להתנשא יגעה ר"ש הנגיד, נשמה. —  נֶפֶשׁ מרה:  וזה ימות בְּנֶפֶשׁ מרה ולא אכל בטובה איוב כא כה. —  °נֶפֶשׁ נכאה, עצובה, נשברה:  אמת מקרה אנוש עשיר כמקרה אחי עוני אשר נפשו נכאה והאוכל חציר שדה כאוכל רקיק סלת ומאכלו בריאה רמב"ע, אמת מקרה אנוש.  אשר נתן לשכוי בין ודע שת חכמה והשכל בטוחות ילמד בנפשות הנכאות ביום צרה היותם בו בטוחות הוא, תרשיש ט לז-לח. —  °נֶפֶשׁ נמוכה:  הראשון מהם אשר רוחו שפלה ונפשו נמוכה ואין לה תאות כל העולם הזה ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ב. —  °נֶפֶשׁ נקיה:  עדיו שובו בנפש נקיה ופנו אליו בתפלה פנויה רמב"ע, אנשי אמונה נקדשו. —  נֶפֶשׁ רמיה:  עצלה תפיל תרדמה וְנֶפֶשׁ רמיה תרעב משלי יט יה. —  *נֶפֶשׁ רעה:  שאינו (מי שפוסל מטבע מפני שחסרה מעט) אלא נפש רעה ב"מ ד ו.  מעשה באחד שהיה לו נכסים הרבה והיתה נפשו רעה ולא נתן מצוה מימיו פסיק' רבתי כה. —  *נֶפֶשׁ שפלה:  עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו אבות ה יט.  יהי רצון מלפניך יי' אלהי שתתן לי לב טוב וכו' ונפש שפלה ורוח נמוכה ירוש' ברכ' ד ב. —  ט)  ובסמיכות לשם מפשט, כסומך או נסמך. —  אַוַּת נֶפֶשׁ:  בכל אות נַפְשְׁךָ תזבח ואכלת בשר דבר' יב יה.  ועתה לכל אות נַפְשְׁךָ המלך לרדת רד ש"א כג כ.  פרא למד מדבר באות נפשו1 שאפה רוח ירמי' ב כד. —  *אוכל נֶפֶשׁ:  אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד מגי' א ה. —  °גבה הַנֶּפֶשׁ:  הגבורה יכנס תחת טוב מדתה הנדיבות והזריזות וגובה הנפש והסכל והצניעות אלגזלי, מאזני צדק 104. —  °גֹדל הַנֶּפֶשׁ:  ויתמה המלך וכל שריו על גודל הנפש אשר הראה הבחור הזה יוסיפון יט.  ואחרי כן הרים (שמשון) את ימינו ויהרוג את נפשו בגדל נפש ובגבורה שם סד. —  גֹעל נֶפֶשׁ:  וּתֻשלכי אל פני השדה בגעל נַפְשֵׁךְ ביום הלדת אתך יחזק' יו ה. —  דאבון נֶפֶשׁ:  ונתן יי' לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נֶפֶשׁ דבר' כח סה. —  °דִּכְּאוּת הַנֶּפֶשׁ:  יזכר אלהים דכאות נפשי יגנז אצלי נשמתי שו"ת חות יאיר סוף סי' רלח.  והנה על הרוב איש התם ומיתמם עם תמימים ימי חייו הם בצער ודכאות נפש פענח רצא, שופטים. —  *דכוך הַנֶּפֶשׁ, בפרט לפני המות:  תשב אנוש עד דכא עד דכדוכה של נפש (הרשעים) מתקבלין ר"מ, ירוש' חגי' ב א.  ולא כמו שעושים המוניים שממתינין בדברים ההם עד דכדוכה של נפש שאז החולה בלי דעת ואינו מהרהר בתשובה גמורה דרך ישרה, הצדקה קט. —  הות נֶפֶשׁ:  והגדול דבר הות נַפְשׁוֹ הוא ויעבתוה מיכ' ז ג. —   °הַשְׁאָרַת הַנֶּפֶש, עי' הַשְׁאָרָה, הִשָׁאֲרוּת. —  °השתפכות הַנֶּפֶש:  השתפכות הנפש בחגיגת שנת הששים בה"ע תקפ"ט 183. —  °התהפכות הַנֶּפֶש:  ואם יתעוררו ממנו (מרכיבת אניה) התהפכות הנפש להקיא קאנון א ג כב.  ועי' עוד הִתְהַפְּכוּת. —  חטאת נֶפֶשׁ:  האתן בכורי פשעי פרי בטני חטאת נַפְשִׁי מיכה ו ז. —  *חיי נֶפֶשׁ, ממאכלים שהחיים תלוים בהם:  אין אוצרים בארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות פירות אבל דברים שאין בהן חיי נפש כגון כמון ותבלין הרי זה מותר תוספת' ע"ז ד [ה] א. —  *חמודות הַנֶּפֶש, מה שהנפש חומדת, —  ואמר בן סירא:  אל תלך אחר לבך וכוחך ללכת בחמודות נפשך ב"ס, גני' ה א. —  ידידות נֶפֶשׁ:  עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידידות נַפְשִׁי בכל אויביה ירמי' יב ז. —  °יקר נֶפֶשׁ:  לא אהיה מוכר יקר נַפְשִׁי לעד בפת לחם ומי אשכול רמב"ע, התרשיש ט ה. —  *כאב הַנֶּפֶש, —  ואמר בן סירא:  צועק מר רוח בכאב נפשו ובקול צעקתו ישמע צורו ב"ס, גני' ד ו. —  כֹּפר נֶפֶשׁ:  כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר נַפְשׁוֹ ליי' בפקד אותם ולא יהיה בהם נגף בפקד אתם שמות ל יב.  כפר נֶפֶשׁ איש עשרו ורש לא שמע גערה משלי יג ח. —  *מדֻכדך הַנֶּפֶש —  ואמר בן סירא:  אל תבזה שאילות דל ואל תתעלם ממדכדך נפש ב"ס, גני' ד ד. —  מחמל נֶפֶשׁ:  הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נַפְשְׁכֶם יחזק' כד כא. —  מַפַּח נֶפֶשׁ:  ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נֶפֶשׁ איוב יא כ. —  מר נֶפֶשׁ, מרירותה וצערה:ובכו אליך במר נֶפֶש מספד מר יחזק' כז לא.  אדברה בצר רוחי אשיחה במר נַפְשִׁי איוב ז יא. —  °מרפא הַנְּפָשׁוֹת:  הביאו צרי אדום מכות לב אנושות ויחי עוד והיה גואל מרפא הנפשות ראב"ע, אי ישן. —  משא נֶפֶש:  ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נַפְשָׁם בניהם ובנותיהם יחזק' כד כה. —  *סכנת נְפָשׁוֹת:  לא יניח פיו על פי הסילון וישתה מפני סכנת נפשות תוספת' ע"ז ו ו.  תינוק המכיר את אמו אין נותנין אותו למיניקת אחרת מפני סכנת נפשות שם, נדה ב ה.  התירו למעוברת שתהא טועמת דבר מועט מפני סכנת נפשות שם, מקואו' ז ו.  אכלה סם המות או שהכישה נחש מותרת משום טרפה ואסורה משום סכנת נפשות חול' ג ה. —  *עגמת נֶפֶש:  מקרעין לקטן מפני עגמת נפש מו"ק יד:. —  *ענוי נֶפֶש:  נדרים שיש בהן עינוי נפש ירוש' נדר' וא א. —  פדיון נֶפֶש:  אם כפר יושת עליו ונתן פדיון נַפְשׁוֹ ככל אשר יושת עליו שמות כא ל. —  °פִּזוּר הַנֶּפֶש, מעמד אדם שנפשו מבֻלבלה, שהוא נבוך במחשבותיו:  וחסיד אחד היה מתפלל המקום יצילני מפזור הנפש ושאלו ממנו מהו פזור הנפש אמר להם שיהיו לו נכסים מרובים מפוזרים במקומות הרבה וצריך לפזר נפשו לחשוב לכאן ולכאן ר"ע מבט', אבו' ב ז.  ואיככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי שהוסיפו פיזור הנפש על פיזור הגוף ונעשו אגודות אגודות כצאן אשר אין להם רועה וכו' שו"ת שמש צדקה א מז.  ויגיעת הדרכים ופיזור הנפש ר"א פאפו, פלא יועץ יח.  משמש אתה פעמים במלת פזור הנפש בהוראת עצבת לב ורוח נכאה וזה ללא אמת כי משמעו כפשוטו פזור הרעיונות ע"י מניעים מבחוץ המטרידים את המחשבה יל"ג לד' פרישמן, אגרות כרך ב רצו.  מדות ההתלבטות ופזור הנפש של בנימין דבורו והילוכו וכל מנהגיו כל אלו מוכיחים עליו עד בלי די מי הוא ומה טיבו של זה מנדלי מו"ס, בנימין השלישי 39 הוצ' הפרדס, ג'. —  *פָּחֵי נֶפֶש1:  כיצד בודקין את העדים זוג שבא ראשון  בודקין אותו ראשון וכו' ושאר כל הזוגות שואלין אותן ראשי דברים לא שהיו צריכין להם אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש בשביל שיהו רגילין לבא ר"ה ב ו.  הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש שבת קכז:.  מיד יצאו מלפניו בפחי נפש ע"ז ב:.  שוספכם לילך בפחי נפש כראשונים מד"ר במד' כ.  ודבר זה תקנת חכמים הוא כדי שלא ילך השכיר בפחי נפש רמב"ם, שכירות יא ז. —  *פִּקוּחַ נֶפֶש:  מנין לפיקוח נפש שדוחה את השבת מכי' כי תשא א.  אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש כתוב' יט.. —  צרות הַנֶּפֶש:  אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נַפְשׁוֹ בהתחננו אלינו ולא שמענו בראש' מב כא.  אשר ראית את עניי ידעת בצרות נַפְשִׁי תהל' לא ח. —  *קורת נֶפֶש:  ותבא לפניך קורת נפשנו לטובה ר' אלעזר, ברכ' טז:. —  *קיום הַנֶּפֶש:  (מי שנשבה בין העכו"ם ואינו יודע מתי יום השבת) חושש לכל הימים ועושה (מלאכה בכל יום) כדי קיום הנפש ירוש' שבת ז א.  מה אם דברים שאין בהם קיום נפש אינו רשאי לימנע ממנה דברים שהן קיום נפש לא כל שכן שם, כתוב' ה ח. —  °קצור נֶפֶש:  וכל דבר הקשה על האדם נופל בו לשון קצור נפש כאדם שהטורח בא עליו ואין דעתו רחבה לקבל אותו הדבר ואין מקום בתוך לבו לגור שם אותו הצער רש"י, במד' כא ד. —  שאט נֶפֶש:  אשר נתנו את ארצי להם למורשה בשמחת כל לבב בשאט1 נֶפֶש יחזק' לו ה. —  שׂבע נֶפֶש:  צדיק אכל לשבע נַפְשׁוֹ ובטן רשעים תחסר משלי יג כה. —  °שפלות הַנֶּפֶש:  שפלות נפשי ודכאות לבי הושיבוני תחתיהם אורחות צדיק, הגאוה א. —  תאות נֶפֶש:  אף ארח משפטיך יי' קוינוך לשמך ולזכרך תאות נֶפֶש ישע' כו ח. —  תועבת נֶפֶש:  שש הנה שנא יי' ושבע תועבות נַפְשׁוֹ משלי ו יו. —  *תענוג נֶפֶש:  כל המחיה עצמו בדברי תורה וכו' בתענוג נפש מס' כלה רבתי ד. —  י) היסוד הרוחני של האדם הַקַּיָּם אחרי מות הגוף:  והיתה נֶפֶש אדני צרורה בצרור החיים את יי' אלהיך ואת נֶפֶש איביך יקלענה בתוך כף הקלע ש"א כה כט.  כי לא תעזב נַפְשִׁי לשאול לא תתן חסידיך לראות שחת תהל' יו י.  אך אלהים יפדה נַפְשִׁי מיד שאול כי יקחני שם מט יו.  לולי יי' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נַפְשִׁי שם צד יז. —  *והנפשות האצורות במרומים היעודות להנתן בגופות בני האדם בהולדם:  בנפשותן של צדיקים נמלך (הקב"ה כשברא את האדם) וכו' עם מלך מלכי המלכים הקב"ה ישבו נפשותן של צדיקים שבהן נמלך הקב"ה וברא העולם ר' לוי, מד"ר בראש' ח.  אין מלך משיח בא עד שיכלו כל הנפשות שעלו במחשבה להבראות שם, ויקרא טו.  עשרים ושתים אותיות חקקן חצבן שקלן והמירן צרפן וצר בהם נפש כל היצור ונפש כל העתיד לצור ספ' יצירה ב ב.  שכן הנפשות העתידות ליכנס בגופות בראן הבורא בתחלת ברייתו של עולם ר"י ברצלוני, פי' יצירה 208. —  °וְנֶפֶש האדם אחרי המות בעולם הבא:  העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת רמב"ם, תשו' ח ב.  הטובה הגדולה שתהיה בה הנפש בעולם הבא אין שום דרך בעולם הזה להשיגה ולידע אותה שם ו.  כי אין מותך כי אם כלות הגוף אבל הנפש שהגיעה אל המעלה ההיא אין לה ירידה ממנה ר"י א"ת, כוזרי ג נג.  ויקבר (הרשע) בקברות התאוה הוא הקבר הנקרא תפתה וגיהנם ויענש הגוף בעונש הראוי לו והנפש בעונש הראוי לה ר"י אנטולי, מלמד התלמיד', בעלותך.  תחלת החקירה על זה הוא שנאמר אחר העלות הנפש מה הוא הגמול הניתן אליה אם הוא חומרי או צורי ואם תענש ביסורין וכו' שמהם תכאב הנפש אז ותתפעל כמו שתכאב ותתפעל בזה העולם מאש חומרי ומיסורים חמרים או לא יהיה כן ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפש ב א.  קבלה היא ביד חכמי התורה ונתפרסם בכל האומות כי נפש הרשע כדי רשעתה נדונית ונענשת ע"פ מעשיה רש"ט פלקירא, האמונות ו ח.  הנפש החוטאת נדונת עם הגוף בקבר וכו' ואחר ז' ימים הגוף נרקב והנפש יורדת לגיהנם או למקום הראוי לה ונדונת בו ג"פ בכל יום רמ"ע מפאנו, מאמ' הנפש ב יב. —  °גלגול הנפשות:  בטול מה שהאמינוהו קצת הקדמונים כפי מה שנזכר בספרי הנפש בגלגול הנפשות והוא דעת אמרו בו שהנפש תתגלגל מגוף אל גוף קצתם חשבו אפילו מגוף מין אחד אל גוף מן אחר ידעיה הברדשי, כתב ההתנצלות.  מימים ראשונים היו סבורים מבני אדם כי יש גלגול לנפשות וכו' אפילו מגוף אדם לגוף בהמה וחיה רש"ט פלקירא, האמונות ז א.  הדעת הקודם המקובל אצלם שנפשות בני ישראל יועתקו או תאצלנה מגוף אל גוף וכו' שגלגול נפש הישראלי אצל המקובלים הוא בחסד האל על ברואיו וכו' וזה דעת האומרים שתתגלגל הנפש מן האדם הרשע בגוף הכלב ושאר הבע"ח הבלתי מדברים ר"י אברבנאל, כי תצא, שי: דפו' הענוויא.  ואם הרוחות לא תתקיימנה בלי הגויות איך הנפשות תתגלגלנה בכלבים ובגמלים במקור נדפס בטעות: "בנמלים" - הערת פב"י. בדגים ובעופות ובחיות ר"י מקנדיה, אגר' אחוז, בספר מלא חפנים. —  °עולם הַנְּפָשִׁים, העולם שאחרי המות:  יעלו לעולם הנפשים מבלי מעלות ונחלי יקר יצלחו רמב"ע, אש קדחו אוריו.  ונודע בעולם הפגרים אשר זרע ויאסף בעולם הנפשים תבואותיו ראב"ע, בשם אל. —  ובהרחבה גם במשמ' גוף מת:  את ראשו לא יפרע (הכהן הגדול) ובגדיו לא יפרום ועל כל נַפְשֹׁת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ויקר' כא י-יא במקור נדפס בטעות: "ו-יא" - הערת פב"י.  כל ימי הזירו ליי' על נֶפֶש מת לא יבא במד' ו ו. —  ובלי התאר מת:  ושרט לָנֶפֶש לא תתנו בבשרכם ויקר' יט כח.  אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת להם לְנֶפֶש לא יטמא בעמיו שם כא א.  ויהי אנשים אשר היו טמאים לְנֶפֶש אדם ולא יכלו לעשת הפסח וכו' ויאמרו האנשים ההמה אליו אנחנו טמאים לְנֶפֶש אדם למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן יי' במעדו במד' ט ו-ז; יט יא; יג. —  טְמא נֶפֶש, מי שנגע במת:  והנגע בכל טמא-נֶפֶשׁ או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ויקר' כב ד.  צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לָנָפֶשׁ במד' ה ב; גם ט י.  אם יגע טמא-נֶפֶשׁ בכל אלה היטמא חגי ב יג. —  *נוֹח נֶפֶשׁ, דבוּר של כִבוּד וברכה כשמזכירים אדם שכבר מת:  אע"פ שכתבו לכם סדרי מועדות אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש ר' יוסי, ירוש' עירוב' ג סוף.  מכיון שנהגו בהן אבותיכם באיסור אל תשנו ממנהג אבותיכם נוחי נפש ר' חנינא, שם פסח' ד א. —  °ומליצה רגילה תהי נפשו צרורה בצרור החיים, תנוח נַפְשׁוֹ:  תהי נפשה צרורה בצרור החיים על קבר אשה מלכא בלאוילה משנת שבע מאות וארבועים ושנים שנה לחרבן בית המקדש Ascoli, Jnscriz N. 99. במקור נדפס בטעות "על קיבר... וארבועים ושנים שנה" - הערת פב"י.  וזה הוסד מפי רבינו תנוח נפשו בצרור החיים סדור רש"י, בראש סי' שמד. —  *ובמשמ' ציון למת מצבת זכרון על הקבר1:  נפש שהוא ארבע אמות על ארבע אמות תוספת' עירוב' ו ד.  נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך שם ד.  היתה (הארון) בנוייה בכותלה של נפש אם היתה נראית כל שהיא לתוך הנפש הנכנס לתוכה טמא וכו' בנה נפש על גבה הרי הוא כקבר סתום ומטמא מכל סביביה שם אהיל' י ז.  מותר המת בונין לו נפש על קברו ר' נתן, שקל' ב ה.  נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור אהל' ז א.  נפש שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס אחד לשם מת אסור בהנאה סנה' מח.. —  ומ"ר:  חלון שבין שני דיורין וגשרים ונפשות ורשות הרבים המקורה מטלטלין תחתיהן בשבת ר' יהודה, תוספת' עירוב' י יג.  חזקת נפשות שבארץ ישראל טהורות חוץ מן המצוינות בלבד שם, אהל' יז ד.  וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה ערוב' ה א.  אין עושין נפשות לצדיקים דבריהן הן זכרונן רשב"ג, ירוש' שקל' ב ז.  לשנה אחרת הלך (אותו חסיד) ולן בבית הקברות בין שתי נפשות ושמע שתי רוחות מספרות זו עם זו מדה"ג תימנ', ויקרבו ימי ישראל למות, שכטר. —  יא) ובלשון המחקרית, הכחות והסגולות הטבעיות שבצמחים ובעלי חיים שגורמות הפעולות החיוניות:  והנפש החכמה לא תראה מות אך תקבל ע לעונה עונש מר ממות רשב"ג, כתר מלכות.  ולא תחשוב שהם ממידות הנפש המשכלת ואל יעלה בלבך כי השגתם היא השגת הטובה השלימה הוא, תק' מדה"נ יג.  וכמו שאתה רואה מקצת הנערים נראה בהם מדת הבושת ומקצתם העזות וכו' והדומה להם ממדות הנפש הבהמית וכאשר יגיעו לימי הבחרות תגבר ותראה חזקת הנפש הדברנית וכחה בפעולה ותשיב כל פעליה אל העצה הנכונה והמחשבה הטובה בתיקון המדות מפני שאין ממנה הנפש הבהמית לתקנם שם כא.  וזו המדה (האכזריות) מגונה עד מאוד מעוטה ורובה ותהיה כשתתחזק הנפש הכעסנית על האדם שם לה.  וכמו שהוא ידוע כי קצת הילדים רכים הקטנים לא תתנקה הליחה המופסדת שבהם לא בבכי וזאת היא הנפש הטבעית לבכי שם לח.  ונאמר שמנו לנפש הכועסת ארבע מעלות שם מ.  כי הקב"ה נתן באדם שלשה כחות ויש קוראין כוחות ויש שקורין להן שלש נפשות האחת הוא הכוח אשר בו הוא גדל ורבה כצמח השדה והשנית אשר הוא מתגלגל בו וממיר את מקומו וכו' והשלישית שהוא מבין בין טוב לרע ראב"ח הנשיא, הגיון הנפש ב.  מה שחשבו על אפלטון שבאדם נפש צומחת ואחרת חיונית ושלישית מדברת כל אחת מהן לבדה ובמקום לבדו הראב"ד, אמו"ר 33.  ולא נשתוו הטבעים במאומה מן החי הבהמי ואיננו נכסף לקבול צורה יתירה על הנפש החיונית אבל נשתוו באדם ונכספו לצורה יתירה ר"י א"ת, כוזרי ה י.  ויתרונות הנפש החיונית על הנפש הצומחת מקור חיים לרשב"ג ג.  וכן תאמר בב"ח שצורתם היא הנפש החיונית שבהם אשר בה נבדל עצם שלהם מעצם האילנות הוא, רוח חן ח.  וכח יתן הנפש הצומחת לכל צמח וכח יתן הנפש החיה לכל חי ר"ש א"ת, מו"נ א עב.  הנה התבאר שהנפש החיונית אין מציאות לה אלא בהיולי אבונצר אלפרבי, במהות הנפש. —  °מֵרוּק הַנֶּפֶשׁ אחרי המות ע"י עֹנש ויסורים:  וגם הנפש החיונית יורדת שחת להשלמת המירוק רמ"ע מפאנו, מאמ' הנפ', עולם קטן יב.  אבל אמרו ורוח אחד לרמז בו אל רוח החיים שמשתתף בו האדם עם שאר בעלי חיים כי הרוח הזה אובד באבוד החי אבל הנפש הדברנית אשר יתיחד בה האדם משאר בעלי חיים היא עומדת לעולם אחר אבוד האדם וכו' אמר כי אנשי החכמה והדעת ידעים שהנפש האדם הדברנית היא העולה למעלה ר"י א"ת, השרש' לריב"ג, ברא. המין השני הוא הצומח כאילנות ועשבי האדמה והם גם כן מעורבים מארבעה היסודות כדומם אלא שנמצא בהם כח הצמיחה מוסף על הדומם והיא צורתם העצמית ר"ל המעמדת עצם שלהם והיא הוציאה לאור הויתם ובה יבדלו מן הדומם ונקר' זה הכח הנפש הצומחת אשר ממנו שלשה כחות והם כח הזן וכח המגדל וכח המוליד בדומה הוא, רוח חן א.  המין הרביעי הוא המדבר והוא מין האדם ואין ספק שנמצא בו עירוב הארבעה היסודות ונפש צומחת ונפש המרגשת אלא שנמצא כח הדברי מוסף על יתר בעלי חיים וכו' ונקרא זה כח נפש המדברת או נפש המשכלת על כן אמרו הראשונים כי האדם יש לו שלש נפשות הצומחת והמשכלת והמרגשת שם.  וזה החום ימצא בזרע הצמחים ובזרע כל ב"ח והוא זן כל אחד מאלו הב' מינים ומגדל אותן וזוהי הנפש הצומחת וכו' וקוראים אותה הרופא' הרוח הטבעי והפילסופים הנפש הזן ומשכנה בכבד ג"כ ימצא בהויות כח אחרת במקור נדפס בטעות "אחרות" - הערת פב"י. הנקראת חיונית ראב"ע, ספ' העצמים כב.  דע שנפש האדם אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות יקראום קצת הפעולות ההם נפשות ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות כמו שחשבו הרופאים עד ששם ראש הרופאים פתיחת ספרו שהנפשות ג' טבעית חיונית ונפשית ופעמים שיראו כחות וחלקים וכו' ומפני זה אומר שחלקי הנפש הם חמשה הזן והוא נקרא צומח והמרגיש והמדמה והמתעורר והשכלי ר"ש א"ת, ח' פרקים להרמב"ם א.  ויש נפש אחרת באדם נקראת כח החמה והנפש היודעת היא העיקר ולא נבראו  באדם כחות הנפשות האחרות אלא לשמשה וכו' הנפש היודעת מכוונת עם הנפש בעלת החמה בעזרתה לצוד הנפש המתאווה וכו' ותהיה הנפש בעלת החמה חזקה בגופה נוחה לקבל מהנפש היודעת ותהיה הנפש המתאווה דלת כח וחלושה ר"י אבן עקנין, ספ' מוסר ד א.  וכן הוא ידוע אצל הפלוספים והרופאים שהנפש המתעוררת היא בלב ר"ש א"ת, פי' אבות להרמב"ם ב ט.  יש באדם שלש נפשות אחת חכמה והשניה חיה והשלישית צומחת ר"י חריזי, אגר' לשון הזהב.  דע כי פעולות הנפש נחלקים לחמשה כחות והם נפש הצומחת ונפש המרגשת והמדברת  ונפש המתאווה והיא הצומחת או המתעוררת ונפש השכלית נפש הצומחת נחלקת  גם כן לשלשה כחות והם כח הזן וכח המגדל וכח המוליד בדומה וכו' וכח המושב והמחזק והמעכל וכו' אלדבי, ש"א נתיב ששי.  דע כי אין לנפש הצומחת בכל צמח ובכל חי מעמד כי אם במאכל שם, נתיב חמשי.  שנמצא בב"ח שלשה כחות נבדלים קצתם מקצת והם הנפש הזנה אשר בכבד והנפש החיונית אשר בלב והנפש המרגשת אשר במוח ואלו הג' כחות או נפשות הם נבדלות זו מזו בפעולותיהם ר"י אלבו, העקרים ב לא.  כי בהחל האדם לחשוב בעניני הנפש המדברת והיא המשכלת רציאנעל בלע"ז מחשבות רעות ונפסדות יגיע מהם אל מחשבה אחרת יותר רעה ר' הלל מוירונא, תגמ' הנפ' א.  והנפש האחרת אשר יקראו אותה הראשונים הכעסנית אמנם חוברה אליך מפני שתתגבר עמה על הנפש המתאוה רש"ט פלקירא, המעלות ב 36.  והמוסר מקנה לנפש הכעסנית הרגל קלות השעבוד ויועיל לנפש הצומחת הוא, אגר' החלום שער ב', JQR, N S, I 482.  ותתענג הנפש התיכונה במחשבה והנצוח ותתענג הנפש העליונ' בחכמות וידיעת האמת הוא, שם 484.  הנפשות שלשה מובדלות בנושא הטבעית בכבד החיונית בלב המשכלת במוח ר"י מפיסא, מנח' קנא' 68.  כחות הנפש הכללית חמשה על דעת הפילוסופים והם הנפש הצומחת והחיה והמדברת והפלוסופית והנבואית ר"י אבן לטיף, רב פעלים ה ג.  כי הפילוסופים הרחיבו בזכרון כחות הנפש הכללית הנקראים נפשות ואמרו כי הם חמשה הוא, הקד' ספר השמים, השחר שנה ב' 82. —  ואמר המליץ:  והוא (היין) מחשיך את העינים ומקדיר לבנת השינים ומוליד השכחה ומסכל הנפש החכמה ומסיר שפה לנאמנים ר"י זבארה, שעשוע' א. —  °תורת הַנֶּפֶשׁ:  ואחרים אשר נטו אחר תורת הנפש רמא"ג, דביר, ליל שמורים א. —  °נֶפֶשׁ כללית, כנוי לשמש:  ולכן קראו הפלוסופים הקדומים לשמש נפש כללית ר"מ נרבוני, פי' מאמ' אבן רשד בכח שבזרעים, כ"י ברלין.  הנפש אור הגוף והחכמה אור הנפש והשמש אור היום והירח אור הלילה ר"י לטיף, רב פעלים מג יד:. —  יב) *בהשאלה, בדברים לא בע"ח, במשמ' תוך, פנים הדבר, נֶפֶשׁ המסכת, חוטי הערב שבתוך המסכת שבין חוטי השתי1:  (הנוגע) בנפש המסכת ובשתי העומד כלים כא א.  (נראה נגע) בנפש המסכת ובשתי העומד נגע' יא ט. ובסהמ"א:  אותו מקום שהבוכיאן נזרק בו והוא נפש המסכת ר"ח, שבת צז:.  הכלי שמשליך האורג בנפש המסכת ועליו הערב נקרא בוכיא הוא, סוכ' נב..  ונפתחת נפש המסכת לירות בתוכה חוט הערב ערוך ערך כרכד. —  *נֶפֶשׁ מאזנים, הלשון התלויה באמצע המאזנים להורות את המשקל מכֻוָן:  נפש מאזנים תלויה באויר ג' טפחים וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים ב"ב פט.1