*, סיים, פ"י, — א) שָׂם ונתן דבר כדי להבדיל ולהכיר אותו, צִיֵּן וסִמֵּן,  bestimmen, kennzeichnen; marquer, noter; to mark, distinguish:  מעשה ברבן גמליאל שחלה בנו ושלח שני תלמידי חכמים אצל רבי חנינא בן דוסא בעירו אמר לון המתינו לי עד שאעלה לעלייה ועלה לעלייה וירד אמר להן בטוח אני שנינוח בנו של ר"ג מחלייו וסיימו באותה שעה תבע מזון (ירוש' ברכ' ה ה). היה עומד בצד הדקל הדקל מסיימו היו שניהן נטופה זה מסיים את זה וזה מסיים את זה (רבי ירמיה, שם פאה ז א). עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן וכו' ובמסיים ואומר תנו שדה פלוני לפלוני וכו' כמי שסיים (שם כתוב' יא א). והיו שם תינוקות ואמרו בואו ונעשה בית הועד וכו' וסיימו אותן ועמדו חכמים גדולים בישראל (מד"ר בראש' א). אמר הקב"ה לישראל אימתי אתם נקראים בני כשתקחו אמרי למה הדבר דומה למלך שאמר לו בנו סיימני בתוך המדינה שאני בנך וכו' (רבי יהודה בר שלום, שם דבר' ז). התחילה מסיימת לפניה הדרכים (רבי יהודה ברב סימון, שם רות, ותאמר רות). — ובסהמ"א: היה מסויים בדעתו הרי זה כמפורסם וידוע היה עומד בצד הדקל הדקל מסיימו היו שניהן זית נטופה זה מסיים את זה (רמב"ם, הלכ' מתנ' עניים ה כד). כל שדה ששמין אותה להקדש למכור אותה בדמיה מכריזין עליה ששים יום רצופין בבקר בשעת הכנסת פועלים ובערב בשעת הוצאת פועלים ומסיימין מצריה ואומר כך היא יפה ובכך היא שומה (הוא, ערכין וחרמין ד כז). סיים לו את הזויות בלבד ולא סיים לו את המצר של כל רוח וכו' הרי זה לא קנה כלום (הוא, מכירה כא טז). שיעבד לו כל נכסיו וסיים לו קרקע אחד במצריו להיותם תחלה לפרעון אם ירצה (טור הלכ' מלוה ולוה קז). ואם אינה משכנת' אלא שסיים לו שדה בהלואתו אינו משמט (שו"ע חו"מ, הלוואות סז ב). אבל אם אמר לו חלק כך וכך בשדה פלוני הואיל וסיים השדה אף על פי שלא סיים החלק נוטל אותו חלק מהפחות שבאותה שדה (שם, מתנה רמא). ויש מי שאומר שכשם שהמוכר צריך לסיים הממכר ואם לא סיימו לא קנה כך הוא הדין בנותן וכו' או שכתב לו כל נכסי נתונים לך חוץ ממקצתם הואיל ולא סיים הדבר שנתן לו ואיזה דבר שלא נתן לו לא חל הקניין על שום דבר (לבוש, חו"מ מתנה רמא ד). דהא דאמרינן בין עיניך שיהיו על בין העינים ממש בלא חציצה אינו מוכרח כל כך שיהיה כן פירוש הכתוב שאפשר לומר שלא בא הכתוב אלא לסיים להם מקום ואפילו בחציצה (שם, או"ח כז ה). ב) גמר וכלה, בהפך מן פתח1, schliessen; terminer; to conclude: ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסים בשבח (פסח' י ד). אין עומדין להתפלל מתוך שיחה ולא מתוך שחוק וכו' אלא מתוך דברים של חכמה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו את דבריהם בדברי שבח ותחנונים (תוספת' ברכ' ג כא). ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי ומורי (ר' יוסי, ברכ' ג.). המתין לו עד שסיים תפלתו (שם לב:). המתן לי עד שאסיים מלאכתי (מנח' פה:). שחרית פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים לא יצא (ברכ' יב.). פתח בכד וסיים בחבית (ב"ק כז.). פתח בבור ומסיים בכותל (ב"ב יז:). הואיל ופתח הכתוב בלשון נקבה וסיים בלשון נקבה ולשון זכר באמצע בטומאת הגוף הכתוב מדבר (זבח' מג:). וזאת אשר דבר להם אביהם במה שסיים להם יעקב אביהם פתח להם משה (מד"ר בראש' ק). אף בברכת כהנים סיימן בשלום וישם לך שלום לומר שאין הברכות מועילות כלום אלא אם כן שלום (שם במד' יא). השולמית אומה שמסיימים לה שלום בכל יום (שם שה"ש, שובי). — ובסהמ"א: והנה פה אסימה ואחתמה ואצרה (גיאוניקה II, גינצבורג 279). והקימותי אעשה קיום לבריתי ומהו קיומו את [אות] הקשת כמו שמסיים והולך (רש"י, בראש' ט יא). ולגאון אחר מצאתי ששאלתם יש אצלינו שמתפללין בצבור תפלת המנחה ויש בני אדם שמתאחרין ובאין ומוצאין שכבר סיימו הצבור תפלת המנחה וכו' (שבלי הלקט, תפל' כה). מה שנהגו בצרפת ופרובנצא שכל הקוראים בתורה כשמסיימין שאומר להם החזן בקול רם חזק וכו' (אבן ירחי, המנהיג, שבת נז). הטפש כשנכנס לבית המדרש ורואה נושאים ונותנים בתלמוד אומר אימתי אקרא אני כל זה והפקח אומר אשנה פרק אחד בכל יום עד שאסיים את כל התורה כולה (ר"י בן נחמיאש, פי' משלי כד ז). ונסיים הענין לפי דרכנו (אלשיך, פי' איוב טו יט). — ואמר הפיטן: זה סדר לאו וענש סימתיו לאפנהו רצפתיו תוך עמי לצור יעבדנהו (ר' אליהו הזקן, אזהרות, מובא בקובץ מעשה ידי גאונ' ב 72). זעמת מקדשך ונוח לרצות מדתך סימתה לרחמו שובה ומחריביו הום כמו המותה (גנזי שכט' ג, דודסון 88). — °סִיֶּם בדעתו, גמר והחליט: כיון שאני שותה הכוס אני מסיים בדעתי שלא לשתות כוס אחר (ר"ח, פסח' קג:).

— *פֻע', סֻיַּם, סויים, בינ' מְסֻיָּם, מסויים, מְסֻיֶּמֶת, מסויימת, מְסֻיָּמָה, מְסֻיָּמִים, מסויימין, — שסימו וסמנו אותו: רבי ירמיה בעי היה מסויים בדעתו כמי שהוא מסויים (ירוש' פאה ז א). רבי יונה בעי ההן זית נטופה הואיל והוא מסויים על דעתיה דר' יוסי אפילו התחיל בו כמי שלא התחיל בו (שם). היה לו סלע של מעשר והיא מסויימת לו מהו שישקול כנגד הסלע של מעשר שני אחרת ותהא מסויימת לו (שם מעשר שני א א). מה מחשבה במסויים אף התורם במסויים (שם תרומ' ג ה). — דבר מְסֻיָּם: וקשיא על דבית שמאי בגפה ובגדיש דבר שהוא מסויים וקשיא על דבית הלל בבקר ובכלים דבר שאינו מסויים (שם פאה ו א). מה נן קימין אם משום דבר מסויים אין כאן זתים אם משום שורה הוא עצמו נידון כשורה (שם ז ב). אפלו כמאן דאמ' חובה שנייה היא שהדבר מסוים שלא יקבע הדבר לחובה חוץ מבל תקיף (שם גני' קידוש' א, 226). מה נעלו דבר המסויים אף כל דבר המסויים (ב"מ מז.). — שדה מְסֻיֶּמֶת: איתמר שדה המסוימת במצריה (ב"ב נד.). — אדם מְסֻיָּם, מצֻין ומפֻרסם: עיר שמעיינה רחוק הרי זה קורא את שמע ויורד וטובל ועולה ומתפלל [ו]אם הוא אד' מסויי' עשו אותו כמעיין רחוק (ר' זבדיה בשםר' יונה, ירוש' ברכ' ג ה). מהו שיברך אדם על נסי אביו ועל נסי רבו ואם היה אדם מסויים כגון יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנקדש בו שם שמים כגון חננייה מישאל ועזריה (שם ט א). מה איים הללו מסויימים בים כך היו אברהם ושם מסויימין בעולם (מד"ר בראש' מד). כך אמר הקב"ה לישראל מבקשים אתם שתהיו מסוימין שאתם בני עסקו בתורה ובמצות והכל רואים שאתם בני (שם דבר' ו). בת גלים מה גלים הללו מסויימין בים כך אבותיהם מסוימין בעולם (שם איכה פתיח'). ראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם המסויימין בהם כשמש (ר' יודן, תנחומ' בלק כח, בובר). — ובסהמ"א: ושם טוב המנגן בנגינות טעמים [וכש]בנה ושכלל בית עולמים כשבעה רועים הקדומים וכשמנה המסוימים ובארבעה השמים והעליונים יוחקו הברכות כלם בראש קוראיהם בשלומים (רסע"ג, ספר הגלוי ריד). על גמרא דידן סמכינן ועל מה שפירשו בעלי תלמודינו כי הוא נכון ומסויים יתר מגמרא דבני מערבא (הלכ' ספ' תורה כו, גנזי מצרים הוצ' אדלר). היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חבירו או שהיה מגדל שם תרנגולין (רמב"ם, טוען ונטען יב יג). וחלקנו בינינו אותם בתים וחצירות מסויימות בכך וכך מצרנין שהיו משותפין בינינו עד היום (ר"י ברצלוני, ספ' השטרות 51). ומשכנתי לו בהם כל אותו שדה שיש לו במקום פלוני כמו שהוא מסויים במצרניו ואלו הן המצרנין מצד אחד שדה פלוני ופלוני (שם 63). וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהלוכו אם היה מסוים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל וישים רגל בצדה (שו"ע חו"מ, מקח קצב). המקנה לחבירו דבר שאינו מסויים אם היה מינו ידוע אף על פי שאין מדתו ומשקלו ידוע הרי זה קנה (שם רט). ואמרו שאם שייר לעצמו חלק מסויים כגון חצי הבית או יוכל למכרו לאחר שהרי יכול לחלק אבל אם שייר לעצמו חלק שאינו מסויים אינו יכול למכור או להשכיר (הלבוש, שוכר שטז). רק ראו כי הבן מוצלח ואין האב רוצה לשלחו חוץ למדינה בלתי אם יתנו לו סך מסויים הנ"ל (שו"ע חו"מ, פתחי תשובה, מתנה רמו ד). והיו שוכרים כותבי ספרים ומעתיקים ועשיר א' השאיל ספרים לכל בני הקהלה והיה דבר יקר ומסויים והיה נקרא שמו של בעליו עליו יותר משארי מטלטלים והיה שייך ביה עג"נ טפי מקרקע אבל בספרים הנדפסים בזמנינו מטבע א' יוצא לאלף ספרים כיוצא אדרבא כל המטלטלים מסוימים טפי מספרים (שם, נחלות רפא יב). אריכות ימים ושנות קיומים בטוב ובנעימים יהיו נא מסויימים לנחם עגומים (ד"ה יהודי מצרים וא"י ב, מן 82). זה קרוב לד' חדשים עלה בדעתי להתראות עמך פא"פ יען יגיעו מפיך לאזני הסברות והדעות המניעות אותך לצאת מהגבול אשר גבלו ראשונים אבותיך ואבות אבותיך הקדושים ומסויימים באומתינו (ר' יהושע אלורקי, ד"ח מב). — ואמר הפיטן: יקבים וקמה כרמים ושקמה לתבל המסימה מטרות עוז לסממה (אדם ובהמה, הושענ'). יקרה והרבה תמימה ומכל מום שלימה בנקיות ובטהרה מסימה (אום אשר בך דבוקה, יוצ' שבת פרה, מחז' איטל' א פח:). — ובעבר, סֻיַּם: שה המסבך לְעֵקד צור סים זכרו בפקד נצור (מרימי עול, יוצ' שבת החדש). בראשה סים זר אשר הופלא סגת שושן עלות משפלה (קרובץ לפורים, סדר רב עמרם השלם ב, רכד.). צבי קדש שבת שאננים פדת מדין יציר מלפנים ענתה שירה וכיפרה פנים סימה לאות ולעד בין אב לבנים (תכלית, יוצ' א שבוע'). שושן עמק אימה שבת שבתון לקימה שורש וענף סימה שוים יחד לצימה (מתני אחזו חלחלה, יוצ' יוה"כ , מחז' איטל' ב עט:).

— נִתפ', נִסְתַּיֵּם, נסתיים, א) כמו פֻע', — שסִיְּמוּ וצינו אותו: תמן מחתיכה הראשונה נסתיימ' שליחותו של בעל הבית ברם הכא על כל חיטה וחיטה נסתיימה שליחותו של בעל הבית (רבי אסי, ירוש' תרומ' ד ד). מקום שנסתיימה תרומתו של ראשון שם נסתיימה תרומתו של שיני (ר' יוחנן, שם ג ה). תסתיים דרבי אלעזר הוא דאמר חייב (ב"ק כט:). — ואמר הפיטן: זבודה לששה ולעולם קדמה זרוים מקבצת מקצוי אדמה חמה משיבה מגינה כחומה חסד נושאה ולדורות נסתימה (ר' ברוך בן שמואל, אתה הרואה, סליח' ה עי"ת). — והמבין יבין שם מאירה יסוד אמא ושם מסתיימת ההארה הגדולה העליונה של הטל הזה וביסוד הזה יש בו החסדים והגבורות (ר"נ בר"י אלחנן, עמ"ה, שער רישא דזעיר אנפין יב). — ב) שגמרו אותו: דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים (ר' אלעזר, ב"ב קכה:).