פ"י, עת' יַחְתֹּם, חָתוֹם, חֲתוֹם, חִתְמוּ, חָתוּם, חֲתֻמִים, לַחְתֹּם, — א) שָׂם חותמו על כתב וכיוצא בזה, Versiegeln; mettre le sceau; to seal:  ותכתב ספרים בשם אחאב וַתַּחְתֹּם בחתמו ותשלח (מ"א כא ח).  ואכתב בספר וָאֶחְתֹּם ואעד עדים (ירמ' לב י).  שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וְחָתוֹם והעד עדים (שם מד).  ויכתב בשם המלך אחשורש וַיַּחְתֹּם בטבעת המלך (אסת' ח י).  ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וְחִתְמוּ בטבעת המלך (שם ח).  — ופָעוּל חָתוּם, במשמ' סגור וחתום למעלה לבלי יקראוהו:  ותהי לכם חזות הכל כדברי הספר הֶחָתוּם אשר יתנו אותו אל יודע הספר לאמר קרא נא זה ואמר לא אוכל כי חָתוּם הוא (ישע' כט יא).  ואתה דניאל סתם הדברים וַחֲתֹם הספר עד עת קץ (דני' יב ד).  — ובכלל סגור לבלתי ידעו מה שם: הלא הוא כמס עמדי חָתוּם באוצרתי (דבר' לב לד).  — ולבלתי יוכלו לגעת בו:  גן נעול אחתי כלה גל נעול מעין חָתוּם (שה"ש ד יב).  — ולמען ישָׁמר היטב:  צור תעודה חֲתוֹם תורה בלמדי (ישע' ח יו).  חָתֻם בצרור פשעי ותטפל על עוני (איוב יד יז).  — ובמשמ' סגר וחָתַם לבלתי יצא:  האמר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יַחְתֹּם (איוב ט ז).  — וקצת כמו"כ במשמ' נעלם ולא מובן ככל הצרך:  לך דניאל כי סתמים וַחֲתֻמִים הדברים עד עת קץ (דני' יב ט).  — ומצוי בתו"מ, חתם בחותם או בכתב:  הסייף שהורג בו והעטרה שמתעטר בה וטבעת שחותם בה (ירוש' ע"ז ג מב ג).  טבעת שיש עליה עבודה זרה אסור לחתום בה (שם).  —  ובהשאלה:  אשר קדש ידיד מבטן חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש (שבת קנז:).  —  וחתם בכתב על שטר וכדומה:  זה גופו של פרוזבול מוסר אני לכם איש פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה והדיינים חותמין למטה או העדים (שבי' י ד).  אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אעפ"י שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו (גיט' ז ב).  שלשה שדנו ומת אחד מהן חותמין בשנים (ירוש' שבי' י לט ג).  אמרו על זה חתמנו ולא חתמנו על זה (שם שם ד).  המלך וכהן גדול כשהוא חותם הגיזבר חותם ונתנו לאמרכל (שם שקל' ה מט.).  עדים חותמין זה שלא כנגד זה (שם גיט' א מג ג).  כתבו (את הגט) בארץ ישראל וחתמו בחוץ לארץ (שם.).  כתבו על קרן צבי גרדו וחתמו ונתנו לה כשר (שם מד:).  מעשה באחד שאמר לעשרה חתמו בגט וחתמו מקצתן היום ומקצתן למחר (שם).  לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כותבה אליהו ומלך המשיח והקב"ה חותם על  ידיהם (מד"ר ויקר' לד).  הוא (הקב"ה) חותם יחידי לכל באי עולם ואין בריה חותמת עמו (שם שה"ש, לסוסתי).  — ופָעוּל חָתוּם, שחתם על דבר:  מכיון שהוא חתום עליה עד איבד את זכותו (ירוש' כתוב' יג לו:).  — °ומטבע קבועה בנוסח' שטרות, אני החתוּם למטה, אנו החתוּמים למטה:  אנו עדים החתומים למטה כך היה שאמר לנו פלוני בר' פלוני הוו עלינו עדים (השטר' לר"י ברצלוני ח).  יודעים אנו עדים חתומי מטה עדות ברור שאמר לנו פלוני וכו' (שם ד).  — ובמשמ' *סגור:  או החתים בשרו מזובו דבר שחתום וסגור (תנחומא מצורע טז).  — ב) במשמ' גמר, חתם והשלים, schliessen, vollenden; conclure; close:  שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם1 חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים לַחְתֹּם חזון ונביא (דני' ט כד).  — ובתו"מ:  (מקום שאמרו) לחתום (בברוך) אינו רשאי שלא לחתום (מקום שאמרו) שלא לחתום אינו רשאי לחתום (ברכ' א ד).  הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה (מגי' ד ב).  היה עומד בשחרית ושכח והזכיר את של ערבית וחזר וחתם בשל שחרית יצא (ירוש' ברכ' א ג ד).  שכן מצינו בנביאים הראשונים שהיו חותמין את דבריהן בדברי שבח ובדברי נחמות אמר ר' אלעזר חוץ מירמיהו שחתם בדברי תוכחות (שם ה ח ד).  זה שעומד לקרות בתורה צריך שיהא פותח בדבר טוב וחותם בדבר טוב (שם מגי' ג עד:).  אין הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה (שם).  יום הכיפורים עם חשיכה מתפלל שבע ומתודה וחותם בוידוי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם (יומ' פז:).  הרשעים ע"י שתחלתן שלוה וסופן יסורין פותחין בברכה וחותמין בקללה וכו' אבל הצדיקים על ידי שתחלתן ייסורין וסופן שלוה הם פותחין בקללה וחותמין בברכה (מד"ר בראש' סו).  — ופָעוּל חָתוּם, חֲתוּמָה, שלמה וגמורה עד הסוף:  תורה חתומה ניתנה (גיט' ס.).

— נִפע', נֶחְתַּם, מקו' נַחְתּוֹם, —  שחתמוהו:  בשם המלך אחשורש נכתב וְנֶחְתַּם בטבעת המלך (אסת' ג יב).  כי כתב אשר נכתב בשם המלך וְנַחְתּוֹם2 בטבעת המלך אין להשיב (שם ח ח).  —  ומצוי בתו"מ:  המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו (יבמ' ב ט).  הא למדת בעשרת השבטים שלא נחתם גזר דין אלא בעון הניאוף (מד"ר במד' ט).  —  ובמשמ' נחתם הדין עליו:  צדיקים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה (ר"ה יו:).

—  פִע', חִתֵּם, —  א) במשמ' סגר והסתיר, חִתֵּם לו, סגר והסתיר את עצמו:  חתר בחשך בתים יומם חִתְּמוּ3 למו לא ידעו אור (איוב כד יו).  —  ב) *כמו קל בנחץ הפעולה:  שהוא מתיר אחד ומחתם אחד וכו' אבל אם קושר ג' הראשונים וחותם אפילו מקשר ומחתם כמה כשר (ירוש' גיט' סוף ח).  וצריך ליזהר כשמלוין לנכרים ומחתמין החוב בחותם של שעוה שתלוי באגרת (תוספ' ר"ה כד:).  — ג) *חִתֵּם את הדבר, עשה שפלוני יחתֹם עליו:  שמתוך שהוא יודע שאם בא ועידיו עמו בטל אף הוא מחתמו (את הגט) בעדים כשרים (ירוש' יבמ' יה יה.).

— הִפע', הֶחְתִּים, — א) פ"ע, כמו נֶחְתַּם, במשמ' נסתם, נסגר, נאטם:  וזאת תהיה טמאתו בזובו רר בשרו את זובו או הֶחְתִּים בשרו מזובו (ויקר' יה ג).  —  ב) *הֶחְתִּים את פלוני, עשה שפלוני יַחְתֹּם:  אמר הקב"ה לא דיין לרשעים (הנואפים) שעושין סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי (ע"ז נד:), ר"ל מכריחים אותי לשים חותם שלי על הילד, לעשות צורתו.  ועשה בחכמתך ועוצם זריזותך להתפשט התקנה הזאת בכל הארץ ולהחתים בה כל גדול עיר ועיר עד הגיעך לבית מדרשו של ר' משולם אשר בכ"ר יחיאל (מנח' קנא' לאבא מארי סט).  שהחתים אגרות מצד חכמי אשכנז דוברות סרה על דברי רבינו משה ובפרט על מורה הנבוכים (מכת' ר' הלל ע"ד ספרי הרמב"ם).  כשמכרה (את השדה) בשטר א' או כשמכרה בב' שטרות והחתימם השליח (שו"ע חו"מ, שלוח' קפב).

— נִתפ', *נִתְחַתֵּם, — כמו נֶחְתַם:  באותה שעה נתחתם גזר דינן של אומות העולם לבאר שחת (תוספתא סוט' ח ו).  בשנת ארבע ליהויקים נתחתם גזר דינן של ישראל לגלות (סעו"ר כד).  נידונין בראש השנה וגזר דינו של כל אחד ואחד מתחתם בראש השנה (ירוש' ר"ה א נז.).  — ובהשאלה:  אהיה אשר אהיה אהיה שלחני הרי י"ב אותיות וכיצד נתחתמו בהן ארבע לכל רוח (אות' דר"ע, הא).

— פֻע', *חֻתַּם, מְחֻתָּם, מחותם, — כמו חָתוּם:  היה (הגט) מחותם בארבעה (ירוש' גיט' ב מד.).  שטר שהוא  מחותם בארבעה עדים (שם סוט' א יו ג).  תשובת רשעים מעכבת וגזר דינם מחותם (אדר"נ לט).  לדיוטגמה שהיא כתובה ומחותמת ונכנסה למדינה ולא נתחייבו עליה בני המדינה עד שנתפרשה להם במדינה (מד"ר שה"ש, כתפוח).  — ואמר הפיטן:  איכה זם והרג מצרי בגן בקדש, ויפן כה וכה חֻתַּם בעדת קדש, והן עתה חלקם אכל חדש (ר"א קליר, קינ', איכה את).  חֻתַּם על הרי בתר נקמת דיני, חבל נוגשי ודן דיני (יוצ' אחרון פסח, אתה הארת).