1, ש"ז, מ"ר סַנְסִנִּים, כנ' סַנְסִנָּיו, — סעיף וענף של התמר, Palmzweig; palme; palm-branch: אמרתי אעלה בתמר אחזה בְּסַנְסִנָּיו ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן וריח אפך כתפוחים (שה"ש ז ט). — ובתו"מ: מה תמרה זו אין בה פסולת אלא תמריה לאכילה ולולבים להלל חריות לסכוך סיבים לחבלים סנסנים לכברה וכו' כך הם ישראל אין בהם פסולת וכו' (מד"ר בראש', מא). — ובסהמ"א, ואמר הפיטן: סגניך שריך סנסניך סביבך תרביץ (Kahle, Masor. d. West., כב). וחד גנב קיבורא פי' סנסני תומר (ר"ח, סנה' כו:). — ואמר המשורר: יוצאת אל החרבה מים סוף ומיד מענים היית כתמר נצבה יפת אשכלות וסנסנים (ר"י הלוי, יוןצאת אל). סנסני ארבעה חרשים הם רוזני עלה בסערה קולי כקול רעש באזני (גנזי שכט' ג, דודסון 67). דלותי שחותי ונגוהי לא הלו התעלה בסנסיני במופתך ובך יצהלו (שם 86). עת רוצה שוקטת בלי פרץ סנסניה בשונאיה אז יקרצו קרץ (שם 81). עליתי בתמר השיר ואחזתי בסנסניו אריתי פרי מגדיו (רש"ט פלקירא, המבקש יב). שיחי לו ארים לבקרים ואשחר פניו בשיר אתחנן ואתלונן בצל סנסניו (ר"י נגארה, עולת תמיד מד). — *ומ"י: מאי דכתיב אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחת של חנניה מישאל ועזריה (רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יונתן, סנה' צג.). — ובסהמ"א: סנסן ליאיר האיר וזרה (ר"י הלוי, יוצ' פורים, מחז' רומני). בינות ערוגות שב ימי ניסן עת יעלה נצן ורם נסן ועלוז עלי זמיר לקול אמיר גם שיש להוד הציץ והסנסן (ר"י חריזי, תחכמ' ה). רעיה אכלי שם שבעתך מיין רקחך שתילי אל ציון אשיב שבותך שם אפריון שתילי בן פורת וסנסן רטוב שם ועשב צומח מר דרור וכל ריח טוב וקנמון פורח (ר' אלעזר עראקי, ספ' הפזמונ' לט.). יה מחוללי יה מחוללי נאמן מחולל ישלח מהר לדודו סנסן נאמן חי נאמן ידידי (שם סא:). ידמו לאכל כל סבר וגרסן ולחיימו ברסן דממה הורסן ונושאים קינות על הסנסן (גנזי שכט' ג, דודסון 264). — ובחכמת הנתוח: זיזים היוצאים מחֻליות השדרה, processus spinalis2: אבל רוב מה שיצמח בהם מהסנסנים והכנפים (קאנון א א ה ט). הנה על חוליות המתנים סנסנים וכנפים רחבים (שם י).