* 1, סְנִיף, ש"ז מ"ר סניפים, סניפין, — א) דבר המחֻבר לדבר אחר ויוצא ממנו כעין תוספת Anhaf; appendice; attachment: הנוגע ביד מגרה מכאן ומכאן טמא בחוט ובמשיחה באמה ובסניפין2 במכבש של חרש ובקשטנית טהור (כלים כא ג). דיופי טמא נחלק לשנים טהור המסמרות והסניפין שבו חיבור לטומאה ולהזאה (תוספת' כלים ב"מ ג יב). הוה ליה (לר' חנינא בן דוסה) ההיא שיבבתא דקא בניא ביתא ולא מטו כשורי אתיא לקמיא וכו' אמר לה מה שמך אמרה ליה איכו אמר איכו נימטו כשוריך תנא הגיעו עד שיצאו אמה לכאן ואמה לכאן ויש אומרין סניפין3 עשאום (תענ' כה.). — וכעין עמודים קטנים המשמשים לסמוכות לאיזה דבר, כמו לחם הפנים, Stütze; appui; support: ארבעה סניפים של זהב היו שם מפוצלין4 מראשיהן שהיו סומכים בהן שנים לסדר זה ושנים לסדר זה5 (מנח' יא ו). ארבעה סניפין של זהב דומין לדקרנין היו שם שבהן היו סומכין את החלה מפני שדומות לספינה כדי שלא תהא רוקדת (תוספת' שם יא ו). ואת קשות הנסך אלו סניפין ד' סניפים של זהב עושין לו וקרניו היו שם שבהן סומכין את החלה התחתונה (מד"ר במד' ד). — ובסהמ"א: אבל לשון מנקיות איני יודע איך נופל על סניפין ויש מחכמי ישראל אומרים קשותיו אלו סניפין שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר ומנקיתיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש אבל אנקלוס שתרגם ומכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין (רש"י, שמות כה כט). — *סָנִיף לכפה, עמוד הסומך את הכפה: מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו וטבעה האבן (ששכב עליה יעקב) עד עמקי תהומות ועשה אותה סניף לארץ כאדם שעושה סניף לכיפה לפיכך נקראת אבן השתיה שמשם הוא טבור הארץ (פדר"א לה). — ובהשאלה, חבור של קטן לגדולים למנין עשרה או לברכת המזון: בני חכמי' ותלמידי חכמ' בזמן שיש להם דעת לשמוע הופכין פניהם כלפי אביהן אין בהם דעת לשמוע הופכין פניהן כלפי העם ר' אלעזר בר' צדוק אומ' בבית המשתה עושין אותן סניפין (תוספת' סנה' ז ט). רבי ברכיה, אמר רבי יעקב בר זבדי בעא קומי רבי יוסי כמה דברים אמורים תמן קטן עושין אותו [סניף] לעשרה ומור אף הכא עושין אותו סניף לשלשה וכו' קטן וספר תורה עושין אתו סניף וכו' מאימתי עושין אותו סניף וכו' (ירוש' ברכ' ז ב). קטן המוטל בעריסה אין מזמנין עליו אבל עושין אותו סניף לעשרה (ריב"ל, ברכ' מז:). — ובסהמ"א: אך רבי' ישעיה זצ"ל כתב דהא דאמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו בין לשלשה בין לעשרה וע"י סניף קאמר ומתניתן דקתני אין מזמנין עליהם דמשמע אע"פ שיודעין היינו לעשותן עיקר (שבלי הלקט, ברכ' קנג). — וגם צָנִיף באותו המשמ': קטן וחומש בידו לא רצה לעשות צניף לעשרה וכו' כי לא מצינו בשום מקום שעושין צניף ע"י חומש (שערי תשובה, תשו' גא' קצד). — ואמר הפיטן: ילכד כצפור בכנפיו ויבוש מפני כנופיו ישליך מראשו צניפיו והזרים יירשו סניפיו (עזרא הבבלי, תוכח' מוסר ט, נג.). — §חלק מדבר, סעיף, ובפרט סָנִיף של בית מסחר או מוסד שמרכזו במקום אחר, Zeiggeschäft; succursale; branch: השתמשו בו בדבור העברי בא"י ובספרות החדשה. — ב) כמו צָנִיף: כי כן בני אדם כאשר חוששין בראשיהן קושרין בראשם סודרים וסניפין (ערוך ערך הגרני).