* 1, סַנְטֵר, — הלחי התחתון שתחת השפה התחתונה, מקום הזקן, Kinn; menton; chin: וכשהוא מפהק היה מניח ידו על סנטרו2 (ר' חנינא, ברכ' כד:). סנטרו לצדדין וקובעו לאחוריו וירכתו על חבירו ורצועות תפילין בידו וכו' ה"ז מגסי הרוח (דא"ר יא). — ובסהמ"א: כשמגביה צואר נראה (הענק) מתחת זקנו ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסים אותו (רש"י, עירוב' נד.). ואפי' תחת הסנטר שקורין מונטון אוסר ר"ת לפי שפעמים שמושך אליו שער של פאה (ספ' חרדים מ.). ונמשך משם עד אותן השערות התולים מן הסנטר ולמטה ומתחברים (ר"נ בר"י אלחנן. עמק המלך, שער רישא דזעיר אנפין סד). ואם מכל מקום ימצאו מניחי יד תחת הסנטר מבקשים עצות עמוקות איך לערער ולקנטר (ר"א צויפל, שע"י ב, הקדמ'). — ומ"ר סַנְטָרוֹת, סַנְטֵרוֹת: ובשתוף השם נקרא ג"כ השער הצומח על חודן של הלחיים שהוא שטח הסנטרות (רש"פ, יריעות שלמה א ו, לג:.). וכשאמר לא תשחית פאת זקניך יהי' אמנם הכונה על השער הצומח על הסנטרות ולא על השער של שפה העליונה הנקרא שפם ולא זקן (שם).
1 [הערוך גוזר אותו מן סטר בהוספת נון. ולפי זה צריך לנקד את הטית בקמץ. ומהחדשים גוזרים אותו מהיוני ἀνθερεών , בהוספת ס'. אבל א"כ היה צריך להכתב בתיו ולא בטית וגם בסיום - יון, אנתריון סנתריון; ועי' גם פרושו של רה"ג בהערה הבאה.]
2 [ואמר ר' האי וז"ל: יש גורסין כך ואנו גרסנו סניטרו מנגד מתניו מצדו בין צלעותא לעגבותיו ונקרא בלשון ישמעאלים אלכצר והמניח ידו על סניטרו אומרין בלשון ישמעאלים מתכצר (תשו' הגא' הרכבי ת).]