°, ש"נ, מ"ר סְעִיפוֹת, — א) כמו סָעִיף ב): כמו ויפשחני עשה לו גדר בסעיפות בענפי עצי היער סביבות דרכי כדי שלא אצא (רש"י, ביצ' לג:). והבן והבת קראום החכמים פרחים כי הם פרחי האיש ושריגיו וסעיפותיו כי הם נטע נעמניו (הקדם, שנה ה א ב 74). — כמו סעיף ו), ובפרט מחשבה רעה: מלכלך כל היום בעבירות מטונף כל הלילה בשקוציהם מגולל שנותיו בשכבת זרע ומשקר כל ימיו בסעיפות הנו משים תורתך ללעג ומצותיך לבזה (רסע"ג, ספ' הגלוי רכח). וגאלנו בחסדיו מידם (של מצרים) לזכותינו ללכת בדרכי האמת ורצה בטובו הגדול עלינו לבלתי נשוב עוד להטמע בתוכם כדי שלא נלמד סעיפותיהם ולא נלך בדרכיהם המגונים אצל תורתנו השלימה (ספ' החינוך, מצוה תק).