קל לא נמצא במקורות הקדומים.

— פִע', מְסָעֵף, — סֵעֵף את האילן, כרת את סעיפיו die Zweige abhusen; ebrancher; to lop off boughs: הנה האדון יי' צבאות מְסָעֵף פארה במערצה (ישע' י לג). — ובסהמ"א: הוה מפשה איישברריי"ר בלעז כשמסעף בידו ענפים מעץ גדול (רש"י, ביצ' לג:). וענין וכרם רשע ילקשו ירעו צמחו וזאת מלה קצרה וצחה מאד והשמוש הזה דומה למה שאומרין הערב סעפתי הכרם כלומר כרתי סעיפיו (ר"י א"ת, ספ' השרש'  לריב"ג, לקש). ואראה והנה יונקתו מחזקת שרשי הדת ומסעפת פארותיה מחזקת בדקי יסודותיה (ר' מאיר הלוי להרמב"ן, אגר' הרמב"ם כד.). — ואמר המשורר: ופור משנה עשו לאל אשר קם וסעף בעמלק ציץ ופארה (ר"ש הנגיד, אלוה עז). יי' סעפוני זדים עודוני ולארץ תחתיות הורידוני (ראב"ע, יי' אלהי הצבאות). חשפו זרוע אשר מאד גדלה סעפם על אחת חמש בגדולה (איום, יוצ' אחרון פסח). ועץ לא ישא פרי יסעפו (אסף יט יט יג). עבדי שאנן ואני יעף עד אן תהיה צור גאוני פארה הדורה מסעף רחם על כנה נטעתה ושלח לה נגיד ומצוה (ר"י נגארה, עולת תמיד קסד). — ובהשאלה: מעולל עוללות תוגה בלי יד ומאין יד סעיף יגון מסעף (רמב"ע, ראה שחק, בודל' קנה). ועיני עניני רעיוני הלב סעפים1 ובאשנבי מסובי ניבי המדע משקיפים ומקיפים (ר"י חריזי, תחכn ' יו).

— הִפע', °הִסְעִיף, — עשה שיגדל כמו סָעִיף: ומה ענין הזה והגדול דבר הות נפשו [הוא ויעבתוה הכנוי אשר בויעבתוה שב אל הות נפשו] הוא אמר שהם מסעיפים הוות נפשם כלומר מה שיש בלבם מן הרע מסעיפים אותו ומגדילים אותו (ר"י א"ת, ספ' השרש' לריב"ג, עבת).

— הִתפ', °הִסְתָּעֵף, מִסְתָּעֵף, — יצא כמו סָעִיף וחלק מדבר, כמו הענף מהגזע: מסתעף2 מהחרון (תק' מדה"נ לרשב"ג טז). ואני רוצה לומר שאבאר מהות המדות המסתעפים מחוש הראות וכמותם (שם כד). ומן המדה הזאת מסתעפת הסליחה והמחילה והמה ממדות הבורא יתעלה שמו (שם מא). ומן התנועה ההיא יסתעף ואליה ישתלשל כל מניע ומכין בעולם התחתון כולו (ר"ש א"ת, מו"נ ב א). וזה מבואר למי שעיין בטבע זה המציאות ובפרט באיברי הב"ח ואופן הסתעפם בהתחלתם (רלב"ג, איוב י, ד"ה באור דברי המענה). כי כל הכופר באחד מן השרשים כאלו כופר בעקר שהשרש ההוא מסתעף ממנו (ר"י אלבו, העקרים א יג). וראוי שנבאר עתה דרך ידיעת השרשים המסתעפים מן השלשה עקרים הללו (שם יד). ומן הצד האחד הוא שורש המסתעף מעקר מציאות השם ומן הצד האחר הוא מצוה פרטית שנצטוינו עליה (שם). ואולם נבואת משה ושלא תנוסח התורה כבר יצוייר מציאות תורת משה זולתם ולזה היותר ראוי שנאמר ענפים ואמונות נמשכות לשיחות השליח לא עקרים בפני עצמם כמו שתחיית המתים וביאת המשיח הם ענפים מסתעפים מן השכר והעונש לא עקרים או שרשים בפני עצמם (שם טו). והיא אמונה מסתעפת מתורה מן השמים (שם כג). שכמו שנסתעף המין האנושי מאדם ככה נסתעפו הרעות כלם ממין (ר"י אברבנאל, נחל' אבות ה, ד"ה שבעה מיני פורעניות). ומכאן נסתעפו דרכי עובדי הכוכבים (ר' אברהם ביבאגו, דרך אמונה ב, ח::). כי אלו הם דברים המסתעפים על ידי התורה טפלים אל העקר (אלשיך, פי' איוב כח כ). וראיתי להעלות על ספרי במקום הזה תוכן השאלה הנזכרת בצרוף שאלות ומבוכות אחרות הנמשכות ומסתעפים ומשלשלים ממנה (דוד גנז, נחמד ונעים קסא). ואמר וכמסמרות נטועים להורות על חוזק ההתחלות והשרשים אשר הציבו בעלי אסופות כי אספו אל תוכם בכח כל הידיעות הנמשכות והמסתעפות מהם לדוגמת גרגיר הזרע (ר"י מוסקאטו, נפוצ' יהודה יד). עוד יושלם החקוי מכל צד בציירנו המוח במדרגת השרש והגידים הנמשכים ממנו ומבלבלים ומסתעפים בכל הגוף במדרגת הענפים (שם טו). הרבה ענפים טובים מסתעפים מאילן הענוה וכו' כיון שהזכיר בעל ספר אורך ימים מענין הענוה מהרבה ענפים טובים מסתעפים ממנה הנני להראך שחיים נמשך לאדם על ידי שפלות והענוה (ר' אליהו, שבט מוסר יז). וראוי שנמשיך אל ההשגחה והבחירה הדבור בתפלה לפי שהתפלה היא ענף מסתעף מן ההשגחה והבחירה (ר' רפאל מנורצי, מרפא לנפש כז.). ובשנת שע"ג הסכימו הועד הכלל ותקנו שלהשגת הקיום והמסתעף יפרעו על נכסי חוץ משלם כשאר נכסי פנים (פרי הארץ ב', שו"ת חו"מ י). הנה אם באנו לכתוב פרטי הדינים והסעיפים המסתעפים בכל א' וא' מאלו הדברים יאריך הענין (ר"א ששון, תורת אמת, שו"ת סח, סט.). ונמשכים ומסתעפים תיכף ממני (יש"ר אקנדיה, ספ' מעין גנים מספ' סוד היסוד ח). ושם דה ודא ודוה ודם ודת ודין מדד מאד ועוד כיוצא בהן שיתבארו בבאור נד ומין זה מן השרשים נקרא אצלנו שרש מסתעף (רש"פ, יריעות שלמה א, הקד' יא:). ונסתעף מזאת ההוראה פעל יחיל להוראת ההצלחה ותמידיות היכולת (שם א א, ג::). ואם לא תסתעף ממנה רעה לאחרים (יצחק איכל, הקד' למשלי). כן רוח קנאה כי תסתעף בלב גבר תשרש בו ראש ולענה עד אבדון תשחיתהו (שלום הכהן, ניר דוד 51). המוסר הטוב המסתעף מהספור ההוא (רמא"ג, אביעזר ג, דביר).

— קל, °סָעַף, חשב, דאג — ואמר המשורר: עלי בזאת אל תסעפי התנערי קומי ולמה תסעפי (שבזי, בכר, Poesie d. Jud. Jemens 72).