סִעוּט

°, ש"ז, שה"פ מן סִעֵט — תכשיר של רפואה שזֹרקים אל תוך האף1, sternatorius2: וכמו מיני ההטפות הנקראות סעוט והם גשמים רטובים יטפו באף וכו' ואחר יוטפו באפו ההטפות הנקראות סעוט וראוי שישאף כל מה שיושם באף (קאנון ג ה א ב). ויש הנה הטפות הנקראות סעוט נכתבות ברקוח מועילות מאד (שם ב). ואחר כך תעשה סעוט3 במה שיאות אל הזמן אשר אתה בו כי תועלת הסעוט וזה מפתח אטמי המוח (ספ' סוד הסודות יב, 109, מיוח' לאריסטו, תרג' אולי ר"י חריזי).



1 [בערב' שַׂעוּט سعوط].

2 תרג' ד"ר מזיא.

3 [אולי כאן במשמ' מאוס ובזיון, כמו בסורית. עי' Payne Smith, Thes. 2684.]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים