1, ש"ז, מ"ר סַפִּירִים, — שם אבן יקרה, תכלת הגון, Saphir; sapphire: והטור השני (של אבני החשן) נפך סַפִּיר ויהלם (שמות כח יט). הנה אנכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בַּסַּפִּירִים (ישע' נד יא). כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה נפך סַפִּיר וברקת (יחזק' כח יג). מקום סַפִּיר אבניה ועפרות זהב לו (איוב כח ו). לא תסלה בכתם אופיר בשהם יקר וְסַפִּיר (שם יו). ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת סַפִּירִים שוקיו עמודי שש (שה"ש ה יד-יה). זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים סַפִּיר גזרתם (איכ' ד ז). — לבנת הַסַּפִּיר: ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הַסַּפִּיר וכעצם השמים לטהר (שמות כד י). וע' עוד לבֵנָה. — ואבן סַפִּיר: כמראה אבן סַפִּיר דמות כסא (יחזק' א כו). — ואמר בן סירא: כרביד זהב ובו נפך וספיר כך נאים דברים יפים על משתה היין (ב"ס גני' לב ה). וגם כפור כמלח ישפך ויציץ כספיר ציצים (שם מג יט). — ובמדר': יששכר ספיר ומפה שלו צבוע שחור דומה לכחול ומצוייר עליו שמש וירח (מד"ר במד' ב). מעשה שהיה באדם א' שהביא ספיר א' ברומי מכרו אמר הלוקח ע"מ לבדוק אותו נבחין אותו לשבו' ממנו חתיכה קטנה נתנו על הסדן התחיל מכה עליו בפטיש נבקע הסדן ונחלק הפטיש והספיר במקומו ולא חסר (שם שה"ש, ידיו גלילי זהב). וגם לא לנבונים עושר זה משה מהיכן בא לו עושר והעשיר א"ר חנין מחצב של ספיר גלה לו הקב"ה בתוך אהלו ומצא ומשם העשיר משה (שם, קהל' שבתי וראה). — ובסהמ"א: מפני שהגלגלים טהורים וזכים כזכוכית וכספיר לפיכך נראים הככבים שבגלגל השמיני מתחת גלגל הראשון (רמב"ם, יסודי התורה ג א). ויחבר שני ספרים מאירים כספירים ספר בעלי הרפיון וספר בעלי הכפל (רד"ק, המכלול, הקד'). והחמישי ידיעת הדומם והוא ידיעת העצמים האבניי' הנקפאי' מהאדים הנעצרים בבטן הארץ כמיני הספירים (רש"ט פלקירא, המבקש צז). לפי שהספיר בתולדתו לא ימצא בו הזכות והבהירות אלא אחרי שבמלאכה יתוקן במעשה הראוי ואז באמצעו' המעשה והתקון ההוא יהיה הספיר בהיר בשלמותו (ר"י אברבנאל, משפט', ד"ה אבל השגת הזקנים). כי הנה כתב רבינו בחיי על אבני האפוד כי השהם היא אבן מסוגלת להן וכו' וספיר על שם יששכר שהוא חכם גדול בתורה שהיתה חרותה על אבן סנפרינון והיא מסוגלת לרפא כל חולי וכל מכה (אלשיך, פי' איוב כח כ). יש ספיר שחור וזה ספיר כעין לבן והוא כעין תכלת בלו"י בלעז ולפי שאין ספיר ניכר לכל אדם חזר ונתן לך סימן בו שהוא ניכר לכל ומהו עצם השמים לטוהר הוא מראה השמים כשהם זכים וטהורים מעננים (חזקוני, פי' התורה, משפט כד י). — ואמר המשורר: ואל תתאו חמר זמן ארך נשמר וריחו לא נמר כשקט בשמרים שתותו לרהב בכוסות הזהב ולראות לו להב בכסות ספירים (דונש בן לברט, דעה לבי). שמואל בן יוסף שמע דברי כסף שמואל בן יוסף ועדנה ספירם (ר"ש הנגיד, באשמרת). תעדה עדי זהב ומיני בדלחים ובכל יקר אבן ספיר מעלפה (רשב"ג, מי זאת כמו שחר). ושכבת טל עלי ציצים כאלו עליהם גרגרי ספיר אסופים (רמב"ע, דיואן קסח, בודל'). מראה דמות אדם עלי ספיר אראה שפתיך עלי שניך (ר"י הלוי, מה לך צביה). אראה דמתו אדם עלי ספיר  בעת אראה שפתיך עלי שניך שמש בפניך וליל תפרשי על זהרו עבי קוצותיך (ר"י בן זבארה, שעשוע' יב, דודסון 134). יצרם כספירים מאירים ולא זכו בעיני שכינתו וזהר מגורותיו (ראב"ע, בשם אל אשר אמר). לחייה מאורים ועיניה כפירים וטורי שניה ספירים ושני שדיה שני עפרים (ר"י חריזי, תחכמ' ו). ותשחרי לבנת ספיריו (בחינת עולם י). ויפזר הזמן ספיריו ולשמיו והבגיר צריו וקמיו (ר' זכריה אלצהרי, מספ' המוסר, מטמוני מסתרים, קבץ על יד, מק"נ ט תרנג, 24). ראה פטדה מזורזפת בספירים מעולפת (גנזי שכט' ג, דודסון 239). — ב) *מין קִטְנִית: הפול והספיר2 הפורקדן והטופח וכו' אינם כלאים זה בזה (כלא' א א). — ובסהמ"א: והדוחן והאורז והשומשמין והפרגין והספיר וכיוצא בהן (רמב"ם, כלא' א ח). ובשר שורים גדולים ותישים גדולים והפול והעדשים והספיר ולחם שעורים ולחם מצות וכו' כל אלו מאכלים רעים הם (הוא, דעות ד ט).